חוק החברות הממשלתיות

חוק החברות הממשלתיות

פרטי החוק
תאריך חקיקה	24 ביוני 1975
תאריך חקיקה עברי	ט"ו בתמוז ה'תשל"ה
גוף מחוקק	הכנסת השמינית
חוברת פרסום	770
משרד ממונה	משרד האוצר
מספר תיקונים	36
נוסח מלא	חוק החברות הממשלתיות

חוק החברות הממשלתיות, התשל"ה – 1975 הוא חוק המסדיר את דיני החברות הממשלתיות במדינת ישראל, לרבות אופן הקמת חברה, ניהולה באמצעות האורגנים השונים, מיזוג חברות ועוד.

חברה ממשלתית היא חברה שהמדינה מחזיקה בה חלק גדול מהון המניות, ובמקרים לא מעטים אף הון המניות כולו, כלומר חברה שיותר ממחצית כוח ההצבעה באספותיה הכלליות או הזכות למנות יותר ממחצית מספר הדירקטורים שלה הם בידי המדינה או בידי המדינה יחד עם חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית.

היסטוריה חקיקתית

בשנת 1960 הכין משרד המשפטים טיוטה של הצעת חוק חברות ממשלתיות, ומאז קיבלה הממשלה, באמצעות ועדת השרים לענייני כלכלה, שורה של החלטות בדבר הקמתן, ארגונן ופעולותיהן של חברות ממשלתיות ובדבר הפיקוח הממשלתי עליהן. החברות הממשלתיות שמשו נושא לדו״חות של שתי ועדות מומחים, האחת בראשות זיגפריד מוזס מבקר המדינה לשעבר (״ניהול המפעלים העסקיים של המדינה", 1965), והשנייה בראשות אהרן ברק מהאוניברסיטה העברית בירושלים (״הוועדה להכנת חוק חברות ממשלתיות", 1970). בעקבות זאת נחקקה הצעת החוק הראשונה ב-29 מאי 1973 על ידי הממשלה. בשנת 1975 התקבל נוסח חדש לחוק, שכונה חוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975. מטרת החוק הייתה לספק דרך לבקר את החברות הממשלתיות ולפזר את השליטה. כל התיקונים אשר נעשו אחרי הבהירו עניינים חשובים המגדירים ומסבירים את החוק בצורה טובה יותר כך שלא יהיו אי הבנות.

עיקרי החוק ומטרתו

חוק זה מבוסס על הניסיון שנרכש בארץ ובכלל זה הליקויים שנתגלו. הממשלה ראתה כי חשוב לטפל בנושא דרך חקיקה מקיפה. החוק מיועד לחול בראש ובראשונה על החברות שהשליטה בהן היא כולה או בעיקרה (יותר מ-50%) בידי הממשלה דרך הון המניות, כוח ההצבעה ומינוי חברי הדירקטוריון. החוק חל גם על חברות-בת של חברות ממשלתיות.

מטרת החוק היא לעשות איזון בין מעמד המדינה לבין מעמד השותפים הפרטיים. מטרתו להשאיר בידי החברות את הגמישות העסקית והתפעולית הדרושה להשגת מטרותיהן המשקיות, אך גם להבטיח למדינה את הפיקוח המתחייב לנוכח כספי הציבור המושקעים בחברות אלה ולנוכח המשימות הממלכתיות המוטלות עליהן.

סוגי חברות לפי החוק

בנוסף לחברת הממשלתיות החוק מגדיר ישויות נוספות עליהן הוא חל באופן חלקי או מלא

• חברת בת ממשלתית: חברה שמעל 50% ממניותיה או זכויותיה מוחזקים על ידי חברה ממשלתית אחרת.
• חברה מעורבת: חברה שבה למדינה אין שליטה, אך היא מחזיקה ב-25% או יותר מכוח ההצבעה. במקרה זה, חלות על החברה הוראות מסוימות מתוך חוק החברות הממשלתיות, המיועדות לשמור על האינטרסים של המדינה כשותפה מיעוט.

המבנה הפיקוחי והגוף המיישם

החוק מקים את המסגרת המנהלית לפיקוח על יישומו: רשות החברות הממשלתיות (להלן: "הרשות"), הפועלת כיחידת סמך של המשרד לשיתוף פעולה אזורי. הרשות משמשת כזרוע הביצועית של הממשלה בכל הנוגע לחברות הממשלתיות, ומנהלת את נכסי המדינה בחברות אלה.

תפקידי הרשות כוללים:

1. פיקוח ורגולציה: ניטור ביצועים עסקיים, פיננסיים ותפעוליים של החברות.
2. מינוי אורגנים: ניהול הליכי מינוי דירקטורים ואישורם (בכפוף לכללי כשירות) באמצעות ועדת המינויים ובכפוף להוראות החוק.
3. שינויים מבניים: ייזום וניהול תהליכי הפרטה, מיזוגים ופירוק של חברות ממשלתיות.
4. מדיניות: גיבוש מדיניות אחידה בנושאי ממשל תאגידי, שכר ותקציב בחברות הממשלתיות.

הוראות מיוחדות הנוגעות לחברות הממשלתיות

החוק דן בהקמת חברה ממשלתית והפיכת חברה לחברה ממשלתית. החוק קובע הוראות באשר הקמת חברה ממשלתית ורישומה, פירוק ומיזוג של חברות ממשלתיות, הפיכת חברה לחברה ממשלתית, קניית ומכירת מנויות של חברה ממשלתית והחלטות הכרוכות באישור הממשלה.

מינוי דירקטורים וייצוג הולם: החוק מחמיר בדרישותיו לגבי מינוי דירקטורים בחברות הממשלתיות בהשוואה לדיני חברות רגילים, במטרה להבטיח ניהול מקצועי ואתי. סעיף מרכזי בחוק מחייב הקפדה על ייצוג הולם בקרב הדירקטורים, במיוחד לנשים (כאשר אין ייצוג של שני המינים בדירקטוריון). דרישה זו נבחנה ואושרה בפסיקת בג"ץ מפורסמת, הידועה כ"בג"ץ שדולת הנשים בישראל".

כללי שכר ותגמול: החברות הממשלתיות כפופות לכללים מחמירים הנוגעים לשכר הבכירים, במטרה לשמור על פערים סבירים בשכר המנהלים, מתוך תפיסה שהחברות ממומנות בכספי ציבור. החוק קובע מגבלות שכר והסדרים ספציפיים שנקבעים על ידי הממונה על השכר במשרד האוצר

הפרטה

הפרק בדבר ההפרטה מאפשר למדינה למכור את אחזקותיה בחברות, תוך שמירה על האינטרסים החיוניים של הציבור. החוק מאפשר לקבוע, ביחס לחברה בהפרטה, שלמדינה אינטרסים חיוניים בקשר עם חברה זו, ולכן יחולו הגבלות על השליטה בה. אינטרס חיוני הוא כל אחד מאלה:

(1) הבטחת המשך קיומן של פעילויות שהן חיוניות לביטחון המדינה או ליחסי החוץ שלה, או הבטחת רציפות אספקתם הנאותה של שירותים חיוניים לציבור;

(2) שמירת אופייה של החברה כחברה ישראלית שמרכז עסקיה וניהולה יהיו בישראל באופן שיקבע השרים;

(3) פיקוח על השליטה במחצבים או באוצרות טבע, ניצולם ופיתוחם;

(4) קידום התחרות או מניעת ריכוזיות במשק;

(5) מניעת היווצרות של עמדת השפעה על החברה של גורמים עוינים או של גורמים העלולים לפגוע בביטחון המדינה או בענייני חוץ שלה;

(6) מניעת חשיפה או גילוי של מידע סודי, מטעמים של ביטחון המדינה או יחסי החוץ של המדינה.

העברת שליטה בחברה שהוגדרה כבעלת אינטרס חיוני דורשת היתר מיוחד ומורכב, הכולל את אישורם של ראש הממשלה, שר האוצר והשר הממונה על תחום פעילותה של החברה (למשל שר האנרגיה כאשר מדובר בחברה בתחום האנרגיה). היתר זה לרוב כרוך בחתימה על "הסכם עקרונות" או "צו אינטרסים חיוניים" המעגן את ההגבלות על הרוכש הפרטי ואת חובותיו כלפי המדינה. מנגנון זה נועד לשמר את יכולתה של המדינה לפקח על נושאים בעלי רגישות לאומית גם לאחר שהשליטה העסקית עוברת לידיים פרטיות

חברות ממשלתיות בולטות

חברות בולטות על פי תחומים:

תשתיות ותחבורה - חברת החשמל, נתיבי ישראל, רכבת ישראל, נת"ע

מים - מקורות

נמלים וים - חברת נמלי ישראל, חברת נמל אשדוד

תעשייה וביטחון - התעשייה האווירית, רפאל

קישורים חיצוניים

• חוק החברות הממשלתיות, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
• היסטוריית החקיקה של חוק החברות הממשלתיות, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
• הוועדה לבדיקת מינויים בחברות ממשלתיות