חוק הירושה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חוק הירושה, תשכ"ה-1965 מסדיר את כללי הירושה בעקבות מותו של אדם. החוק קובע שבמות אדם יועבר עזבונו ליורשיו על פי דין או על פי צוואה. החוק קובע מיהם יורשיו של אדם ומהו סדר העדיפויות ביניהם בקבלת הירושה. הוא קובע מהו תוקף הצוואה ומהי צוואה בלתי חוקית. בנוסף, הוא מגדיר מהם התנאים לקבלת מזונות מתוך העזבון.[1]

החוק אושר בכנסת החמישית ב-1 בפברואר 1965, ונכנס לתוקף תשעה חודשים לאחר פרסומו, ב-10 בנובמבר 1965.

משרד המשפטים אחראי על ביצוע החוק. בחוק היו תיקונים רבים במהלך השנים במצבים של ילדים מאומצים, מאמצים ואפוטרופוסים.

מטרת החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת חוק הירושה היא לסדר במרוכז את כל נושאי דיני ירושה, צוואות ועזבונות, ולתת מענה כולל לכל הסוגיות בנושא זה. במסגרת דברי ההסבר של הצעת חוק הירושה, צוין כי מטרת החוק היא לכונן דין ישראלי מקורי בתחום דיני הירושה האזרחיים, וזאת במקום דיני הירושה שנותרו בישראל מתקופת השלטון העותמאני ותקופת המנדט הבריטי.

ביצוע חוק הירושה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שר המשפטים רשאי להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצוע החוק. דרך נוספת לביצוע היא עריכת צוואה בפני רשות בחוץ לארץ והפקדת צוואה שם. אחרי פטירת אדם יש לפנות לרשם הירושה או לבית הדין הרבני כדי לקבל צו ירושה שיצהיר מיהם יורשי הנפטר. אם קיימת צוואה, יש לבקש צו קיום צוואה שיקיים את צוואת המנוח ויצהיר על יורשיו.[2]

הן בטרם קבלת צו ירושה או צו קיום צוואה והן לאחר קבלתם, ניתן לפנות לרשם הירושה או לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה למינוי מנהל עיזבון. תפקידו של מנהל העיזבון הוא לכנס את נכסי העיזבון, לשלם את חובות העיזבון, ולחלק את יתרת העיזבון בין היורשים. המוריש בצוואה יכול להורות על מינוי מנהל עיזבון ועל זהותו.

תיקונים בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקבע שמאומץ וצאצאיו יורשים את עיזבון המאמץ, וקרובי המאמץ יורשים את עיזבון המאומץ.[2] אם יימצא אדם ללא אפוטרופוס (קטין, נעדר ועוד) בית המשפט יהיה רשאי למנות לו אפוטרופוס. בית הדין יהיה רשאי למנות אדם לניהול דברי הירושה ודרך חלוקתם. אם השאיר המוריש ילדים, והוריו עוד חיים, ההורים יקבלו כשישית מהירושה.

יתר על כן, לילד מאומץ זכות לרשת את עיזבון הוריו הביולוגים. זכות זו היא חד כיוונית כלומר, להורה הביולוגי אין זכות לרשת את עיזבון הילד שנמסר לאימוץ. עורך דין לענייני משפחה יוכל לטפל בענייניו השונים של הילד המאומץ, כולל זכויותיו לרשת את עיזבון הוריו המאמצים והביולוגים כאחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]