חוק המאבק בטרור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016 הוא חוק הקובע ענישה מחמירה למחבלים ואנשים החברים בארגוני טרור. כן קובע החוק ענישה לאנשים המביעים תמיכה בטרור או הזדהות עם ארגון טרור. החוק מסדיר את נושא ההכרזה על ארגון כארגון טרור ואת השימוש במעצר מנהלי. בנוסף להחמרת ענישה על עבירות טרור, החוק מחליף תקנות רבות שהיו חלק מתקנות ההגנה (שעת חירום). החוק אושר בכנסת ביוני 2016, ונכנס לתוקף ב-1 בנובמבר 2016.

הליכי החקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-21 באפריל 2010 פרסם משרד המשפטים את תזכיר חוק המאבק בטרור, התש"ע-2010.[1] בהמשך לכך הגישה הממשלה לכנסת את הצעת חוק המאבק בטרור, התשע"א-2011,[2] וזו עברה בקריאה ראשונה באוגוסט 2011.[3] בדברי ההסבר להצעת החוק הוצגה מטרת החוק המוצע:

מטרת החוק המוצע לתת בידי רשויות המדינה כלים מתאימים בתחום המשפט הפלילי והציבורי, לשם התמודדות עם איומי הטרור שבפניהם ניצבת מדינת ישראל, וזאת בשל ייחודה של תופעת פשיעה זו, הבא לידי ביטוי בעוצמת הפגיעה שלה מחד גיסא, ובקושי להיאבק בה בשל היקפה ומורכבותה מאידך גיסא. עוצמת הפגיעה של הטרור באה לידי ביטוי בכך שמלבד הפגיעה הישירה שהוא מסב לחיי אדם ולשלמות הגוף, יוצר הטרור אפקט פסיכולוגי של פחד ותחושת איום בקרב הציבור כולו ומערער את שגרת חייו של הציבור לאורך זמן.

הקושי להיאבק בטרור נובע מכך שלמעשה מדובר באויב רב–פנים הפועל בשיטות מגוונות וכלפי יעדים שונים. כך, למשל, פעיל טרור עשוי לפעול באופן עצמאי או להשתייך לארגון טרור, פעולת טרור עשויה להתבצע באמצעות כלי נשק קונבנציונלי, בלתי–קונבנציונלי או בכל אמצעי אחר, יעדי הטרור עשויים להיות אנשים או רכוש, מטרה מוגדרת מראש או שרירותית וכן הלאה.

יתרה מכך, ככל שמדובר בארגוני טרור, הרי שהקושי להיאבק בהם נובע גם ממאפיינים טיפוסיים של אותם ארגונים, כגון: מבנה מסועף ומבוזר, היררכיה פנימית וחלוקת תפקידים בין החברים, התפרשות על פני שטחים גאוגרפיים נרחבים, וכן קבלת תמיכה חומרית ומורלית מידי גורמים בציבור התומכים בפעילותם, ואשר חוסר נכונותם לשתף פעולה עם רשויות אכיפת החוק, מכביד על האפשרות לאסוף חומר ראיות גלוי וקביל לצורך העמדה לדין של המעורבים בפעילות טרור ובארגוני הטרור לצורך התמודדות עם תופעת פשיעה חמורה ומורכבת זו, מוצע לתת בידי רשויות החוק מגוון כלים בתחום המשפט הפלילי והציבורי, שתכליתם היא מניעת התקיימותם ופעילותם של ארגוני הטרור, מניעה וסיכול של פעילות טרור, פגיעה בתשתית הארגונית והפיננסית המזינה אותה, וכמובן - תפיסת העבריינים והבאתם לדין, והכל בשים לב למאפיינים המיוחדים של פעילות הטרור, כמתואר לעיל, לקשיים בהתמודדות עם תופעות פשיעה מיוחדת זו ולסיכון שהיא טומנת בחובה לביטחון מדינת ישראל ותושביה ולסדרי השלטון בה.[2]

תהליך החקיקה נעצר עם התפזרות הכנסת השמונה עשרה. בכנסת ה-19 הוחל עליה דין רציפות, אך גם אז לא הושלמה חקיקתה. בספטמבר 2015, לאחר שקידום הצעת החוק חודש על ידי שרת המשפטים איילת שקד, עברה הצעת החוק המחודשת[4] בקריאה ראשונה,[5] כאשר לאחריה התקיימו מספר דיונים לניסוחה. במהלך 30 הדיונים שהתקיימו בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, הגישה האופוזיצה 165 הסתיגויות כנגד הצעת החוק. ב-30 במאי 2016 השלימה ועדת החוקה גיבוש של הצעת חוק, שבה שולבו חמש הצעות חוק (שלוש מטעם הממשלה ושתיים מטעם חברי הכנסת מוטי יוגב וענת ברקו)[6] לקראת הבאתה להצבעה בקריאה שנייה ושלישית, לאחר שדחתה את כל ההסתייגויות נגדה.[7]

ב-15 ביוני 2016 אושר חוק המאבק הטרור בקריאה שנייה ושלישית ברוב של 57 חברי כנסת מול 16,[8] והוא נכנס לתוקף ב-1 בנובמבר 2016.

מהות החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק המאבק בטרור נועד להחליף את מרבית החוקים והפקודות אשר הסדירו את עבודת מערכת הביטחון למאבק בטרור. בהתאם לכך, במקביל לכניסתו לתוקף יבוטלו פקודת מניעת טרור, חוק איסור מימון טרור וחוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה) וכן בוטלו רבים מסעיפי תקנות ההגנה (שעת חירום) שמרביתם מתקופת המנדט הבריטי. בנוסף תוקנו חוקים קיימים, בהם חוק העונשין, חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, פקודת בתי הסוהר ועוד.

עבירות טרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככלל, החוק מרחיב את ההגדרה של ארגון טרור ושל פעילות טרור, ומחמיר את העונשים על המעורבים ועל המסייעים לפעילות כזו. החוק מאפשר להגדיר ארגוני צדקה כארגוני טרור אם נמצאת זיקה ביניהם לפעילות טרור, וגם קובע עונש למי שמביע הזדהות פומבית עם ארגון טרור.[9] כמו כן, החוק מגדיר לראשונה עבירות פליליות חדשות, כמו חפירת מנהרה לצורכי טרור או קריאה ישירה למעשה טרור, עליה צפוי עונש מאסר של שלוש שנים, בלי שתידרש הסתברות לביצוע מעשה בעקבות הקריאה. במידה ומדובר באיום בביצוע עבירה שדינה מאסר עולם, העונש הצפוי הוא שבע שנות מאסר.[10]

סיכום העבירות והעונש המוטל[עריכת קוד מקור | עריכה]

העבירה העונש המקסימלי סעיף בחוק
עמידה בראש ארגון טרור, במישרין או בעקיפין 25 שנות מאסר 20
ראש ארגון שבפעילותו עבירות רצח מאסר עולם (עונש חובה) 20
ביצוע תפקיד ניהולי או פיקודי בארגון טרור 10 שנות מאסר 21
חברות בארגון טרור 5 שנות מאסר
ביצוע עבירת טרור תוך שימוש בנשק כימי, ביולוגי או רדיואקטיבי מאסר עולם 39
ביצוע עבירת טרור שדינה מאסר עולם (שלא נקבע לה עונש חובה) 30 שנות מאסר
ביצוע עבירת רכוש הקשורה לטרור 10 שנות מאסר[11]
אימון והכשרת גורמי טרור 9 שנות מאסר
גיוס חברים לארגון טרור 7 שנות מאסר
ביצוע פעילות לטובת ארגון טרור 7 שנות מאסר
איום בביצוע עבירה שדינה מאסר עולם 7 שנות מאסר
קריאה ישירה או עידוד לביצוע מעשה טרור[12] 5 שנות מאסר
העמדת אמצעי לטובת ארגון הטרור (הסעה, בגדים, כסף וכו')[13] 5 שנות מאסר
מעשה פומבי של הזדהות עם ארגון טרור[14] 3 שנות מאסר
אי מניעת מעשה טרור 3 שנות מאסר 26
החזקת פרסום או מתן שירות שקשור בפרסום חומרי הזדהות עם ארגון טרור שנתיים מאסר

היבטים פרוצדורלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק, אשר חל רק בתחומי ישראל, עוסק בנוסף גם בצד הפרוצדורלי המשפטי של המאבק בטרור, כגון אמרת עד מחוץ לבית המשפט, עדות מוקדמת, התיישנות, מעצר חשוד בעבירת ביטחון, סטייה מדיני הראיות וראיות חסויות. לדוגמה, מאפשר החוק למנוע מפגש של עורך דין שמייצג יותר מעצור אחד באותה חקירה[10] ומעניק סמכות לשר הביטחון לחלט רכוש מחשודים בעבירות ביטחון.[15]

החוק מעגן את השימוש באמצעים שונים נגד טרור שלא באמצעות תקנות שעת חירום, בהם מעצרים מינהליים וצווי איסור יציאה מהארץ. לדוגמה, מערכת אכיפת החוק תוכל להחזיק בעציר למשך 48 שעות לפני שיובא לראשונה בפני שופט ויוכל להתייעץ עם עורך דין. בנוסף מאפשר החוק לשב"כ לנהל מעקב ממוחשב אחר כל מי שנחשד בפעילות הקשורה לטרור, באישור ראש הממשלה.[7]

לפי האמור בחוק, נדרשת שרת המשפטים להגיש לוועדת החוקה של הכנסת דוח שנתי על ביצוע הוראות החוק, ולדווח על מספר כתבי האישום שהוגשו בעוון גילוי הזדהות עם ארגון טרור והסתה לטרור. בנוסף, נדרשת הגשת דו"ח גם על יישום ההוראות המיוחדות בעניין מעצר חשוד בעבירת ביטחון חמורה.

דיון ציבורי בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

האם החוק מידתי?[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדברי ההסבר (משנת 2011 ומשנת 2015) להצעת החוק ניתנה התייחסות למידתיות של החוק המוצע:

בקביעת ההסדרים המוצעים נעשה מאמץ לאזן כראוי בין עוצמת הכלים בתחום המשפט הפלילי והציבורי, הנדרשים להתמודדות אפקטיבית עם הסיכונים החמורים שיש בפעילות טרור לשם שמירה על ביטחון הציבור והמדינה, לבין מחויבות המדינה לשמירה על ערכי הדמוקרטיה ועל זכויות האדם. המחויבות לזכויות האדם מגבילה את מידת הפגיעה האפשרית בהן כתוצאה מהתמודדות עם סיכוני הטרור, ומחייבת מציאת איזון נכון בין השאיפה למנוע טרור ולהביא לדין את מבצעיו, לבין החובה לשמור על זכויות הפרט ועל חירותו.[2]

ארגוני זכויות אדם סברו שהחוק אינו מידתי. בנייר עמדה שהוציאה האגודה לזכויות האזרח בישראל בפברואר 2014, נטען כי הצעת החוק מעניקה לרשות המבצעת "סמכות דרקונית ובלתי מבוקרת לנקוט צעדים חריפים נגד בני אדם וארגונים ללא משפט, על סמך חשדות בלבד", ולמעשה "ינציח" את קיומם של המעצרים המנהליים, שמעמדם מוטל בספק.[16] המכון הישראלי לדמוקרטיה התנגד אף הוא להצעת החוק, בטענה שמדובר ב"תגובת יתר לא פרופורציונלית לגל הטרור".[17]

התנגדות לחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

יו"ר מרצ, זהבה גלאון, אמרה כי "הצעת החוק הינה מופרכת, מפספסת את הנקודה במקרה הטוב וגזענית וטוטליטרית במקרה הרע. במקום לחשוב איך מייתרים את הצורך בתקנות חירום על ידי גדיעת המוטיבציה לטרור ויצירת חיים שראויים לחיותם, מעגנים את התקנות ההזויות והעתיקות האלו בחקיקה".[8]

גם האגודה לזכויות האזרח בישראל הביעה התנגדות לחוק, בין השאר בנימוק: "הצעת החוק הזו מעגנת הסדרים הפותחים פתח עצום לפגיעה בחפים מפשע, ובפרט באנשים שדעותיהם או פעילותם הפוליטית חורגות מהקונצנזוס. בכך, היא עשויה לפגוע גם בשיח הפוליטי החופשי ובחופש ההתאגדות של האזרחים".[18]

תמיכה בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרת המשפטים איילת שקד, אשר סייעה בקידום החוק ציינה עם אישורו: "היום הכנסת ומדינת ישראל הפכו לחוד החנית העולמית של המלחמה בטרור. טרור מודל 2016 קיבל היום מענה מודל 2016".

חברת הכנסת ציפי לבני, שיזמה את חוק המאבק בטרור בגלגולו הראשון כשרת המשפטים, אמרה כי "החוק ייתן כלים חדשים וטובים יותר לישראל במאבק בטרור, כלים שלא שונו מאז 1948, והוא נחוץ במיוחד לאור גל הטרור המתמשך בשנה האחרונה".[8]

הפורום המשפטי למען ישראל ברך על החוק ואמר: "זהו חוק חשוב שעושה סדר בשלל התקנות שהיו קיימות עד היום. החוק מותאם למציאות המורכבת של השנים האחרונות ומאפשר מרחב פעולה ראוי ומידתי לזרועות הביטחון על מנת להתמודד עם גלי הטרור ולהשיב את כושר ההתרעה למדינת ישראל".[19]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תזכיר חוק המאבק בטרור, התש"ע-2010, באתר קשרי ממשל
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 הצעת חוק המאבק בטרור, התשע"א-2011, ה"ח הממשלה 611 מ-27 ביולי 2011
  3. ^ משרד המשפטים, הצעת חוק המאבק בטרור עברה בקריאה ראשונה, באתר משרד המשפטים, 5 באוגוסט 2011
  4. ^ הצעת חוק המאבק בטרור, התשע"ה-2015, ס"ח 949 מ-31 באוגוסט 2015
  5. ^ יהונתן ליסחוק המאבק בטרור אושר בקריאה ראשונה; חברי המחנה הציוני חויבו לתמוך בו, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2015
  6. ^ הצעת חוק המאבק בטרור, התשע"ו–2016 - נוסח לקריאה שנייה ושלישית, באתר הכנסת
  7. ^ 7.0 7.1 יהונתן ליסחוק המרחיב את סמכויות המאבק בטרור אושר לקריאה שנייה ושלישית, באתר הארץ, 20 במאי 2016
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 טל שלו‏, "רק בהרתעה ננצח": הכנסת אישרה את חוק הטרור, באתר וואלה! NEWS‏, 15 ביוני 2016
  9. ^ זאב קם, "מענה מודל 2016": חוק המאבק בטרור אושר בכנסת, באתר nrg‏, 15 ביוני 2016.
  10. ^ 10.0 10.1 איציק וולף, אושר סופית חוק המאבק בטרור, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 15 ביוני 2016.
  11. ^ קיימת בחוק חלופה לעונש המאסר על ידי תשלום קנס.
  12. ^ לעניין עבירה זו, אין כל דרישה להסתברות כי יבוצע מעשה טרור בעקבות קריאה זו.
  13. ^ העונש לא יחול במידה ויוכח כי אותו אדם לא היה מודע לכך שהארגון הוא ארגון טרור
  14. ^ סעיף זה כולל פרסום דברי שבח, תמיכה או אהדה, הנפת דגל, הצתה או פרסום של סמל, או הצגה, השמעה או פרסום של סיסמה או המנון.
  15. ^ אריק בנדר, ‏אושר חוק הטרור החדש: העונש המרבי לפעולות טרור הורחב ל-30 שנה, באתר מעריב השבוע, 15 ביוני 2016
  16. ^ הצעת חוק המאבק בטרור, באתר האגודה לזכויות האזרח, 6 בפברואר 2014
  17. ^ התייחסות המכון הישראלי לדמוקרטיה להצעת חוק המאבק בטרור התשע"א 2011, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 17 בפברואר 2014
  18. ^ יהונתן ליסביקורת על חוק הטרור: כמעט בלתי אפשרי להתגונן מפניו, באתר הארץ, 7 ביוני 2013
  19. ^ 1הודעה באתר הפורום המשפטי למען ישראל, 16 ביוני 2016.