חוק המקרקעין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוק המקרקעין
Emblem of Israel.svg
פרטי החוק
תאריך חקיקה 27 ביולי 1969
תאריך חקיקה עברי י"ב באב תשכ"ט
גוף מחוקק הכנסת השישית
חוברת פרסום ספר החוקים 575, עמ' 259.
הצעת חוק ממשלתית
משרד ממונה משרד המשפטים
מספר תיקונים 34
נוסח מלא הנוסח המלא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חוק המקרקעין הוא חוק המסדיר במדינת ישראל את ענייני המשפט האזרחי הנוגעים למקרקעין. החוק נועד להחליף את חוקי הקרקעות העות'מאניים מ-1858 והעבודה עליו נמשכה מ-1949 עד חקיקתו ב-1969. מאז ועד פברואר 2021 תוקן החוק 34 פעמים.

היסטוריה חקיקתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקיקת החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיוטה ראשונה לחוק הוכנה על ידי ועדה בראשות השופט משה לנדוי שכללה מומחים מתחום משפט המקרקעין, בהם ד"ר משה דוכן שחיבר ספרים חשובים בדיני מקרקעין בישראל, השופט יצחק רווה שהתמחה בדיני קרקעות, היה מנהל הטאבו ופקיד הסדר הקרקעות באזור תל אביב[1] וד"ר יעקב טרטקובר שהיה החל משנת 1955 ראש אגף רישום והסדר קרקעות במשרד המשפטים. הוועדה מונתה בסוף שנת 1949 והגישה את המלצותיה בשנת 1959[2]. הוועדה המליצה שלא לתקן עוד את חוקי המקרקעין בדרך של תוספות חקיקה, אלא יש לחוקק חוק חדש מהיסוד והכינה טיוטה לחוק זה[3].

הצעת החוק הוגשה לכנסת על ידי שר המשפטים, דב יוסף, ביוני 1964[2] ואושרה בקריאה ראשונה ביולי 1964[4]. החוק נדון במשך חמש שנים בוועדת חוקה חוק ומשפט בראשות משה אונא, אושר ביולי 1969[5][6] ונכנס לתוקף בתחילת ינואר 1970[7].

הצעת החוק מנתה שלושה עקרונות בחוק החדש:[8]

(א) ביטול סוגי המקרקעין הקיימים כיום לפי חוק הקרקעות העות'מאני וקביעת סוג אחיד של מקרקעין המושתת על בעלות מלאה;
(ב) שיטת רישום כוללת לכל המקרקעין ולכל הזכויות בהם שתושתת על בסיס של פומביות גמורה;
(ג) הרחבת המושג יחידת מקרקעין, שתכלול לא רק את הקרקע אלא גם כל הבנוי או הנטוע או המחובר אליה חיבור של קבע, וקביעת הכלל שכל עסקה במקרקעין,­ חוץ מחריגים מעטים,­ תחול גם על המחוברים אליה ואין לבצע עסקאות במחוברים בנפרד מן הקרקע.

סעיף 158 לחוק ביטל שלל חוקים קודמים שעסקו במקרקעין, בהם חוקים עות'מאניים (חוק הקרקעות העות'מאני, סעיפים במג'לה), חוקים מנדטוריים (פקודת תיקון ספרי האחוזה, פקודת פנקסי קרקעות ועוד) וחוקים ישראליים (חוק לתיקון דיני הקרקעות (המרת "מתרוכה"), חוק בתים משותפים).

תיקונים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקרי החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלות והחזקה במקרקעיןלפי סעיפים 1, 11, 12 - מקרקעין הם "קרקע, כל הבנוי והנטוע עליה וכל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע", כאשר בעלים של קרקע הוא גם הבעלים לעומקה של הקרקע וגם של האוויר שמעליה. בנוסף, הבעלות היא גם על הבנוי וגם על הנטוע על הקרקע.

עסקאות במקרקעיןסעיף 6 לחוק מגדיר כי עסקה במקרקעין היא "הקניה של בעלות או של זכות אחרת במקרקעין לפי רצון המקנה, למעט הורשה על פי צוואה".

דרישת הרישוםסעיף 7 לחוק קובע כי עסקה במקרקעין טעונה רישום, ועסקה שאינה מסתיימת ברישום מקנה רק זכות חוזית. על הרישום להתבצע בפנקסי המקרקעין (טאבו) (על ידי הרוכש)[9]. לפי פרופ' יהושע ויסמן[10], הוראה זו בחוק מהווה תמריץ לרישום. עסקאות במקרקעין שאינן מצריכות רישום – ירושה, שכירות קצרה, זיקת הנאה מכוח השנים ושעבוד צף של חברה על מקרקעין (סעיף 169(א) לפקודת החברות).

דרישת הכתב – לפי סעיף 8 לחוק, עסקה של קניית מקרקעין, לקיחת משכנתה על מקרקעין, נאמנות במקרקעין, שכירת מקרקעין מ-5 שנים ומעלה הופכות לבעלות תוקף רק כאשר הן נעשות בכתב.

עסקאות נוגדות – במקרים שבהם ישנן עסקאות סותרות בנוגע למקרקעין, קובע סעיף 9 לחוק כי זכותו של בעל העסקה הראשונה (שטרם נרשמה) עדיפה, אלא אם בעל העסקה השנייה עומד במספר תנאים: תום לב, מתן תמורה ורישום בפנקסי המקרקעין בעודו תם לב.

תקנת השוק – לפי סעיף 10 לחוק, מי שרכש זכות במקרקעין מוסדרים בתמורה ובהסתמך בתום-לב על הרישום, יהא כוחה של זכותו יפה אף אם הרישום לא היה נכון. תקנת השוק במקרקעין קובעת כי כאשר מתקיימים התנאים, יהא כוחה של זכות קונה המקרקעין יפה אף אם הרישום בפנקס הזכויות לא היה נכון.

הגנת הבעלות וההחזקהסעיפים 15–20 לחוק עוסקים בהגנה על הבעלות וההחזקה. עד לחקיקת חוק המקרקעין, ההגנה על המקרקעין הייתה באמצעות עוולות נזיקיות, כמו במשפט האנגלי.

שיתוף במקרקעיןפרק ה' לחוק (סעיפים 27–51) מגדיר איך נוצרת שותפות במקרקעין, את זכויותיהם וחובותיהם של הצדדים וכן את אופן פירוק השיתוף.

בתים משותפיםפרק ו' לחוק עוסק בדירות וברכוש משותף. לחוק מצורף כתוספת התקנון המצוי, אשר חל כברירת מחדל על כל בית משותף בישראל.

זכויות במקרקעי הזולת – פרק ז' לחוק מגדיר ומפרט לגבי שכירות, משכנתה, זיקת הנאה וזכות קדימה.

מקרקעי ציבור – פרק ח' לחוק עוסק במקרקעי ציבור, שם המקרקעין בישראל של המדינה, של רשות הפיתוח או של הקרן הקיימת לישראל, וכן מקרקעין של רשות מקומית או של תאגיד סטטוטורי.

מרשם המקרקעין – פרק ט' לחוק מסדיר את פעולת מרשם המקרקעין.


לכל אחד מחלקי החוק האלה ישנה סוגיה מקבילה במקורות המשפט העברי, והיחס ביניהם נידון בהרחבה בדיוני הכנסת בנוגע לחקיקת החוק.[11]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פ' נרקיס, מ' זנטי, חוק המקרקעין תשכ"ט-1969 הלכה למעשה, אוצר המשפט, 2015.
  • אריה אייזנשטיין, יסודות והלכות בדיני מקרקעין, הוצאת בורסי.
  • פליאה אלבק, רן פליישר, דיני מקרקעין בישראל, הוצאת בורסי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויקיטקסט חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, באתר ויקיטקסט
  • הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ השופט יצחק רווה, דבר, 16 ביוני 1961
    2. ^ 1 2 חוק המקרקעין החדש הוגש לכנסת, דבר, 23 ביוני 1964
    3. ^ פרופ' יוסי כץ, מקומו של המשפט העברי בהליך חקיקתו של "חוק המקרקעין" תשכ"ט 1969, בתוך קרקע 53, טבת תשס"ב, עמ' 95-96
    4. ^ הצעת חוק המקרקעין אושרה בקריאה ראשונה, דבר, 28 ביולי 1964
    5. ^ חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, ס"ח 575 מ-27 ביולי 1969
    6. ^ אושר חוק חובת הודעה מוקדמת בטרם שביתה, דבר, 18 ביולי 1969
    7. ^ חוק המקרקעין החדש ייכנס לתוקפו ביום ה', דבר, 30 בדצמבר 1969
    8. ^ הצעת חוק המקרקעין, תשכ"ד-­1964, ה"ח 612 מ-15 ביוני 1964
    9. ^ עו"ד רוזנר דרזנר, חובת רישום זכות במקרקעין על ידי רוכש לפי הלכת גנז באתר דין - עורכי דין ומידע משפטי בישראל. ‏02/12/2012
    10. ^ יהושע ויסמן, דיני קנין, הוצאת בורסי
    11. ^ נחום רקובר "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), כרך ראשון עמ' 798-829 חוק המקרקעין, באתר דעת.