תיקון מספר 40 לחוק יסודות התקציב
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| תאריך חקיקה | 22 במרץ 2011 |
| גוף מחוקק | הכנסת |
| תומכים | 37 |
| מתנגדים | 25 |
| הצעת חוק | ממשלתית |
| משרד ממונה | משרד האוצר |
  | |
תיקון מספר 40 לחוק יסודות התקציב (נקרא גם: חוק הנכבה) הוא תיקון שבו חוקקה הכנסת את סעיף 3ב לחוק יסודות התקציב. הסעיף קובע ששר האוצר רשאי להפחית מתקציב שגוף שהוציא הוצאה לאחת המטרות הבאות: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות, לאלימות או לטרור, תמיכה במאבק מזוין או במעשה טרור של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל, ציון יום העצמאות כיום אבל, או ביצוע השחתה או ביזוי פיזי הפוגע בכבוד דגל המדינה או סמל המדינה.
החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוק הנכבה הוצע לראשונה בשנת 2008 על ידי אלכס מילר.[1] ההצעה אושרה בוועדת השרים לחקיקה ב-24 במאי 2009 ונשלחה לוועדת החוקה, חוק ומשפט.[1]
במרץ 2011 אושר בכנסת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 40), התשע"א-2011, ולפיו יוכל שר האוצר להפחית מתקציבו של גוף מתוקצב או גוף נתמך סכומים של עד פי שלושה מההוצאה שהוציא, אם היא במהותה אחד מאלה: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; הסתה לגזענות, לאלימות או לטרור; תמיכה במאבק מזוין או במעשה טרור של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל; ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל; מעשה של השחתה או ביזוי פיזי הפוגע בכבוד דגל המדינה או סמל המדינה.
37 חברי כנסת (מהקואליציה וכן מהאיחוד הלאומי) תמכו בחוק, מול 25 שהתנגדו לחוק (מהאופוזיציה). שישים מתוך 120 חברי כנסת לא התייצבו להצבעה, כולל ראש הממשלה בנימין נתניהו. לפי נוסח החוק, "שר האוצר יקבל החלטה כאמור... לאחר קבלת חוות דעת של היועץ המשפטי למשרד האוצר בדבר התקיימות האמור באותו סעיף קטן, ולאחר שהועברה אליו המלצת צוות מקצועי". בהמשך החוק מצוין כי אותו צוות מקצועי יורכב מ"צוות שמינה שר האוצר שחברו בו עובד משרד המשפטים, לפי הצעת שר המשפטים, עובד משרד האוצר ועובד המשרד שהשר שלו ממונה על סעיף התקציב שלפיו מתוקצב או נתמך הגוף". נקבע כי ניתן לעתור נגד החלטה כזו בפני בית משפט לעניינים מנהליים[2].
דיון ציבורי בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוק החל את דרכו כהצעת חוק פרטית שיזמו חברי הכנסת אלכס מילר, פאינה קירשנבאום, חמד עמאר ודוד רותם, כולם חברי מפלגת ישראל ביתנו[3]. על אף שהחוק מתייחס לנושאים שונים, הופנתה עיקר תשומת הלב הציבורית לסעיף העוסק ב"ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל" ובתקשורת כונה החוק "חוק הנכבה".
כאשר במאי 2009 אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה את תמיכת הממשלה בהצעת החוק, הביעו אחדים מחברי הכנסת, ארגונים המייצגים את ערביי ישראל, המכון הישראלי לדמוקרטיה[4], האגודה לזכויות האזרח בישראל[5] וארגוני זכויות אדם נוספים התנגדות נחרצת להצעה, כיוון שלדבריהם הדבר יפגע בחופש הביטוי ויחמיר את היחס הציבורי לערביי ישראל. חבר הכנסת מילר הגן על החוק שיזם וטען כי יש להגיע למצב בו כספי המדינה לא ינוצלו להתבטאויות ומעשים השוללים את קיומה[6]. בשנה בה עבר החוק, גופים חברתיים ודתיים רבים במגזר הערבי הודיעו כי לא יציינו את יום הנכבה כפי שנהגו בכל שנה בטרם עבר החוק[7]. מספר אנשים העלולים להיפגע מהחוק הגישו, בשיתוף עדאלה והאגודה לזכויות האזרח, עתירה לבג"ץ בדרישה לבטל שתי פסקאות בחוק, שהן עילות להפחתת תקציב: שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל.
ביולי 2011 הגיש חבר הכנסת אחמד טיבי הצעת חוק לתיקון חוק הנכבה, לפיה במקום הפחתת תקציב בשל ציון הנכבה, יופחת התקציב בשל "הכחשת הנכבה". משהחליטה נשיאות הכנסת בצעד נדיר לפסול את הצעת החוק להגשה בטענה שהיא "שוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי"[8], עתר טיבי לבג"ץ נגד החלטה זו. כיוון שבמהלך הדיון בעתירה התפזרה הכנסת ה-18, נמחקה העתירה[9].
יישום[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפועל, משה כחלון כשר אוצר לא עשה שימוש בחוק, וחברי כנסת מהליכוד התרעמו על כך.[10]
במכרזים שהוציא משרד החינוך נמנו בתנאי הסף עמידה בתנאי חוק הנכבה.[11]
בשנת 2019 ביטלה אוניברסיטת תל אביב הרצאה של עופר כסיף בעקבות החוק.[12]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Kapshuk, Yoav; Strömbom, Lisa (2021). "Israeli Pre-Transitional Justice and the Nakba Law". Israel Law Review. Cambridge University Press: 1–19. doi:10.1017/S0021223721000157. This article incorporates text from this source, which is available under the CC BY 4.0 license.
- Gutman, Yifat; Tirosh, Noam (2021). "Balancing Atrocities and Forced Forgetting: Memory Laws as a Means of Social Control in Israel". Law & Social Inquiry. Cambridge University Press. 46 (3): 705–730. doi:10.1017/lsi.2020.35. This article incorporates text from this source, which is available under the CC BY 4.0 license.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Gutman & Tirosh 2021, p. 713.
- ^ רשומות, ספר החוקים ה'תשע"א, עמוד 686
- ^ הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 39) (הפחתת תקציב או תמיכה בשל פעילות נגד עקרונות המדינה), התש”ע–2010, ה"ח הכנסת 315 מיום 9 במרץ 2010
- ^ מרדכי קרמניצר, עמיר פוקס, הצ"ח יסודות התקציב (תיקון מס' 39) (הפחתת תקציב או תמיכה בשל פעילות נגד עקרונות המדינה), התש"ע-2010, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 8 במרץ 2011 (התנגדות להצעת החוק).
- ^ תגובת האגודה בעניין הצעת החוק האוסרת על ציון אירועי הנכבה, 25 במאי 2009, באתר האגודה לזכויות האזרח בישראל.
- ^ מרב מיכאלי, "אלכס מילר, מדוע ציון הנכבה הוא הסתה בעיניך?", באתר הארץ, 24 במרץ 2011
- ^ ערבים לפני הנכבה: "ליברמן סתם לנו את הפה", באתר ynet, 15 במאי 2011
- ^ מורן אזולאי, נפסל "חוק נכבה" של טיבי, שמבטיח לנצח בבג"ץ, באתר ynet, 4 ביולי 2011
- ^ בג"ץ 5478/11 ח"כ ד"ר אחמד טיבי נ' יו"ר הכנסת, ניתן ב־3 בפברואר 2013
- ^ רגב נגד כחלון: "מפר את 'חוק הנכבה' - כל הזמן, באתר כל הזמן, 6 ביולי 2018
- ^ מרכז עדאלה בעתירה מנהלית: שימוש בחוק הנכבה במכרזי - עדאלה, באתר www.adalah.org
- ^ Kadari-Ovadia, Shira (16 במאי 2019). "Israeli University Cancels Event Marking Nakba Day, Citing Violation of Law". Haaretz. נבדק ב-12 באוקטובר 2021.
{{cite news}}: (עזרה)