חוק הקולנוע

חוק הקולנוע, התשנ"ט–1999

פרטי החוק
מדינה	ישראל
כינוי	כינויים אשר קיבל החוק על ידי תושבי ארץ ישראל חוק הקולנוע חוק הקולנוע הישראלי
שם רשמי	חוק הקולנוע, התשנ"ט–1999
סוג	חוק בנושא קולנוע
תאריך חקיקה	30 בדצמבר 1998
תאריך חקיקה עברי	י"א בטבת תשנ"ט
גוף מחוקק	הכנסת הארבע עשרה
שטחים שעליהם חל החוק	החוק חל על מדינת ישראל בלבד
רקע לחקיקה	החוק נחקק על רקע ההכרה בחשיבות הקולנוע ככלי תרבותי מרכזי בעיצוב דמותה של החברה. מטרתו העיקרית היא לעודד יצירה, הפקה והפצה של סרטים ישראליים, בעיקר באמצעות תמיכה תקציבית. החוק נועד להבטיח את חופש היצירה ומתן ביטוי למגוון התרבותי של החברה בישראל, להשקפותיה השונות ולערכיה.
מטרת החוק	מטרתו העיקרית של החוק היא לעודד יצירה, הפקה והפצה של סרטים ישראליים.
אוסר	דברים שהחוק אוסר החוק עצמו אינו עוסק באיסורים ספציפיים על יוצרים, אלא בעיקר בהסדרת מנגנוני התמיכה. עם זאת, תיקונים שונים והצעות לתיקונים עוררו מחלוקות בנוגע להגבלות אפשריות על חופש הביטוי והיצירה, בעיקר בכל הנוגע לקריטריונים לקבלת תקציבים (למשל, הדרישה ל"ייצוג הולם" או תקצוב סרטים בעלי אופי מסחרי על חשבון סרטי אמנות).
מאפשר	דברים שהחוק מאפשר הקמת המועצה הישראלית לקולנוע: שר התרבות ממנה מועצה שתפקידה לקדם את הקולנוע הישראלי ולתמוך בו. מתן תמיכות: החוק מאפשר מתן תמיכות כספיות מתוך תקציב המדינה להפקת סרטים, פסטיבלים ופעולות שימור. מסלולי סיוע נוספים: תיקונים מאוחרים מאפשרים הקצאת כספים גם לסרטים שהצליחו מסחרית וכן לגופים שאינם מוסדות ציבור.
תומכים	טענו כי הם נועדו לתקן עוול היסטורי ולקדם גיוון, ייצוג של הפריפריה, הציבור החרדי והערבי. הם גם ביקשו להכליל סרטים מסחריים שזכו להצלחה בתקצוב ציבורי.
מתנגדים	יוצרים רבים, ביניהם חברי כנסת מהאופוזיציה, טענו כי התיקונים פוגעים בחופש הביטוי ועלולים להכפיף את תעשיית הקולנוע לשיקולים פוליטיים. הם חששו שהשינויים יפגעו במודל ה"לקטורים" המקצועי ויפגעו בקולנוע האמנותי והתיעודי לטובת סרטים מסחריים.
חוברת פרסום	ספר החוקים 10 בינואר 1999, עמ' 53
הצעת חוק	פרטית
משרד ממונה	משרד התרבות והספורט
תיקונים לחוק	חוק הקולנוע עבר שישה תיקונים לאורך השנים.
מספר תיקונים	6
עיקרי החוק	החוק מסדיר את מערכת היחסים בין משרד התרבות לתעשיית הקולנוע וקובע כמה הוראות מרכזיות: הקמת המועצה הישראלית לקולנוע: המועצה אחראית לייעץ לשר התרבות בנושאי מדיניות קולנוע ולקבוע מבחני תמיכה במוסדות ציבור. תמיכה כספית: לפחות 60% מתקציב הקולנוע מיועד להפקת סרטים ישראליים, וחלק נוסף מיועד לשיווקם בשוק הבינלאומי. הסדרת ניהול זכויות יוצרים: החוק מאפשר ליוצרים ובעלי זכויות יוצרים בתחום להקים תאגידים לניהול משותף של זכויו
נוסח מלא	הנוסח המלא
מציגי החוק	הצעת החוק הממשלתית "חוק הקולנוע, התשנ"ט–1999" הוגשה על ידי ממשלת ישראל באותה תקופה. שר החינוך והתרבות שהיה אחראי על הגשת החוק היה יצחק לוי.
תאריך הצגה	הצעת חוק הקולנוע, התשנ"ט–1999 הוגשה על ידי ממשלת ישראל. החוק אושר בכנסת ב-30 בדצמבר 1998.
סטטוס החקיקה	החוק בתוקף ועבר מספר תיקונים לאורך השנים.
תאריך תחולה	החוק ביטל את החוק הקודם, "חוק לעידוד הסרט הישראלי, התשי"ד-1954", החל מ-1 בינואר 2000.
נימוקים בעד החוק	"אני תומך בחוק כי הוא מכיר בחשיבות העצומה של הקולנוע הישראלי ככלי לשימור ופיתוח התרבות והזהות הלאומית. ללא תמיכה ממשלתית, קשה מאוד ליצור סרטים איכותיים בשוק קטן כמו ישראל, והחוק הזה מאפשר את קיומה של תעשיית קולנוע עשירה ומגוונת, שמשקפת את המציאות הישראלית על כל גווניה."
נימוקים נגד החוק	"אני מתנגד לחוק כי הוא עלול להוביל להתערבות פוליטית בתכנים אמנותיים, מה שפוגע בחופש הביטוי והיצירה. ברגע שהמדינה היא המממנת, היא עלולה לדרוש מהיוצרים לייצר תכנים שתואמים את האג'נדה הפוליטית שלה, ובכך להרוס את העצמאות והאובייקטיביות של הקולנוע."
מחאה נגד החקיקה	לאורך השנים, ובעיקר בתקופת הצעת תיקונים שונים לחוק, יצאו מחאות וקמפיינים ציבוריים נגד התיקונים. יוצרים, שחקנים ואנשי תרבות חתמו על עצומות והשתתפו בהפגנות כדי למחות נגד הצעות שנתפסו כפגיעה בקולנוע הישראלי ובחופש הביטוי.
חקיקה משלימה ל	חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו חשוב לציין כי חוק הקולנוע פועל גם לצד חוקים נוספים שקשורים לעולם התרבות והתקשורת בישראל, ויונק מהם את סמכותו ומנגנוניו.
חקיקה מחזקת ל	חוק יסודות התקציב, שכן התמיכה הכספית ניתנת על פי הוראותיו ובהתאם לתקציב המדינה.

חוק הקולנוע, התשנ"ט–1999 אושר בכנסת הארבע עשרה ב-30 בדצמבר 1998, ונועד לעודד יצירת קולנוע ישראלי, בעיקר באמצעות תמיכות מתקציב המדינה. מכוח החוק הוקמה המועצה הישראלית לקולנוע.

היסטוריה חקיקתית

הצעת החוק הוגשה על ידי חברי הכנסת יונה יהב, דדי צוקר וראובן ריבלין. דברי ההסבר להצעת החוק מציגים את המניע לחקיקתו ואת מטרתו:

סרטי הקולנוע משתייכים לתחום התרבות הפופולרי ביותר בעולם המודרני והם בעלי משקל בגיבוש אופיה התרבותי של כל חברה מודרנית בעשרות שנים האחרונות. בגלל היקפו וחשיבותו של תחום זה חייבת המדינה להתייחס להיבט התרבותי של פעילותו ולהיבט התעשייתי. החוק המוצע הוא ניסיון להתאים את החקיקה למציאות זו.

מוצע לפתח כיוונים, מגמות והתחייבויות חדשות בהתפתחות הקולנוע הישראלי, תוך התחייבות להשתתפות דמוקרטית ורב תחומית של במאים, תסריטאים, מפיקים ומעורבים אחרים בעשיית הקולנוע המקומי, ללא חשש לאבדן זהות תרבותית ישראלית.

כן מוצע להקים מועצה לעידור הקולנוע הישראלי, שתייעץ בבל תחום הנוגע לקולנוע.

החוק אושר בכנסת ב-30 בדצמבר 1998, וביטל, החל מ-1 בינואר 2000, את חוק לעידוד הסרט הישראלי, התשי"ד–1954, שקדם לו.

בתיקון לחוק משנת 2014 נוסף לחוק פרק ג׳: תאגידים לניהול משותף של זכויות יוצרים, שנועד לאפשר ליוצרים בתחום הקולנוע ניהול משותף של זכויות היוצרים שלהם (בדומה לפעילות של אקו"ם בתחום המוזיקה). ללא קביעה כזו בחוק, הניהול המשותף עלול להיחשב הסדר כובל לפי חוק ההגבלים העסקיים.

בדצמבר 2016 מינתה שרת התרבות והספורט, מירי רגב, ועדה לבחינת קרנות הקולנוע, וזו הגישה דו"ח מסכם ביוני 2018. בתיקון לחוק משנת 2018 שולבו בחוק אחדות מהמלצותיה של הוועדה, ובנוסף תוקנו סעיפים אחדים העוסקים במועצה הישראלית לקולנוע.

הוראות החוק

החוק מורה על הקמתה של המועצה הישראלית לקולנוע, וקובע את תפקידיה, הרכבה וסדרי עבודתה.

החוק קובע שמתן תמיכות מתוך תקציב הקולנוע ייעשה על פי מבחנים לתמיכה במוסדות ציבור שקבע שר התרבות ובספורט לאחר התייעצות עם המועצה, ובלבד ש־60% לפחות מתקציב הקולנוע יופנה להפקת סרטים ישראליים, ושיעור נוסף ממנו ייוחד לשיווק סרטים ישראליים בשוק הסרטים הבין־לאומי. בשנת 2022 עמד תקציב הקולנוע על 80 מיליון ש"ח. מוסד ציבורי המקבל תמיכה בעד סיוע להפקת סרטים יעסיק לקטורים, בעיקר מתוך מאגר לקטורים שתנהל המועצה. הלקטור יהיה שותף להערכה, לבחינה או לברירה של בקשות המוגשות למוסד לסיוע בהפקת סרטים.

סעיף 13א לחוק, שנוסף בשנת 2018, מאפשר מתן תמיכה גם לגוף שאינו מוסד ציבור, שהפיק סרט ישראלי שזכה להצלחה מסחרית, בהתאם למידת הצלחתו, ובלבד שהסרט הופק בלא סיוע של מוסד ציבור, וכן לגוף שאינו מוסד ציבור, המסייע להפקת סרטים ישראליים לשם השאת רווחים, בעד סרטים כאמור שהפקתם טרם הסתיימה.

שר התרבות ובספורט, בהתייעצות עם המועצה ובאישור ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, יקבע תנאים להכרה בסרט שנעשה על ידי גורמים ישראליים כסרט ישראלי לעניין חוק זה, לרבות תנאים להכרה בסרט כאמור בהפקה משותפת עם גורמים שאינם ישראליים. תנאים אלה נקבעו בתקנות הקולנוע (הכרה בסרט כסרט ישראלי), התשס"ה–2005.

פרק ג' לחוק מתיר ליוצרים בתחום הקולנוע ולבעלי זכויות יוצרים בתחום זה להקים תאגידים לניהול משותף של זכויות יוצרים. ניהול משותף זה כולל:

(1) מתן רישיון שימוש;

(2) ניהול משא ומתן עם משתמשים או עם המבקשים לעשות שימוש;

(3) קביעת תנאי שימוש;

(4) קביעת דמי שימוש;

(5) מעקב אחר השימוש;

(6) גביית דמי שימוש.

קישורים חיצוניים

• חוק הקולנוע, התשנ"ט-1999, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
• היסטוריית החקיקה של חוק הקולנוע, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
• אורי פנסירר, ‏תמיכה ממשלתית בקולנוע הישראלי, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 19 בינואר 2011
• זיו מאור, תקצוב הקולנוע הישראלי - ניתוח והצעת מדיניות, פורום קהלת, יולי 2016