חוק השימוש בתאריך העברי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כותרת מכתב שנשלח מלשכת היועץ המשפטי לממשלה ובה ציות לחוק השימוש בתאריך העברי

חוק השימוש בתאריך העברי, תשנ"ח-1998 מחייב את מוסדות המדינה לציין את התאריך העברי בכל מכתב רשמי ובכל הודעה רשמית היוצאים מטעמם.

היסטוריה חקיקתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בראשית ימי המדינה ניתנה הנחיה ממשלתית שהתאריך העברי יצויין על ידי משרדי הממשלה בכל מכתב רשמי.[1]

חוק השימוש בתאריך העברי נחקק ביוזמת חבר הכנסת אבנר חי שאקי, אושר בכנסת ב-28 ביולי 1998 ונכנס לתוקף ב-4 בפברואר 1999.[2] דברי ההסבר להצעת החוק מנמקים את הצורך בו:

מוצע לחייב רשות ציבורית, כהגדרתה בהצעת החוק, להשתמש בתאריכים לפי הלוח העברי במכתביה הרשמיים ובהודעותיה לציבור בשפה העברית; בכך יוטמע בתודעת הציבור השימוש בתאריך העברי, המהווה חלק בלתי נפרד מהתרבות היהודית.[3]

החוק לא עבר כל שינוי מאז שנחקק. ביולי 2018 קיבל התאריך העברי חיזוק בחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, שסעיף 8 שלו קובע: "הלוח העברי הוא לוח רשמי של המדינה ולצידו ישמש הלוח הלועזי כלוח רשמי".

תמצית החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק מגדיר רשות ציבורית – "המדינה ומוסדותיה, רשות מקומית, מוסד חינוך רשמי כמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש״ט–1949, מוסד מוכר להשכלה גבוהה, תאגיד שהוקם בחוק וחברה ממשלתית". כל אלה מחויבים לציין את התאריך העברי בכל מכתב רשמי ובכל הודעה רשמית היוצאים מטעמם. לנוחות הציבור הבקי יותר בלוח הלועזי קובע החוק כי התאריך הלועזי יצוין נוסף על התאריך העברי. החוק קובע שהוראותיו לא יחולו על רשות מקומית שמרבית תושביה אינם יהודים, ועל מוסד חינוך רשמי ומוסד מוכר להשכלה גבוהה ששפת ההוראה בהם אינה עברית.

מימוש החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק זה נדון בפסקי דין מעטים מאוד.

בשנת 2009 פסק בג"ץ בעתירה נגד שינוי רישום דתה של העותרת, במשרד הפנים, מיהודיה לחסרת דת ומחיקת תאריך הלידה העברי מתעודת הזהות שלה וכן כנגד הדרישה מבנה של העותרת ואשתו, לעזוב לאלתר את הארץ. בג"ץ קיבל את העתירה.[4]

בשנת 2016 נדחה ערעורו של נהג חדש שביקש להסתמך על חוק השימוש בתאריך העברי. הנהג קיבל רישיון נהיגה ב-21 באוקטובר 2013 - י"ז בחשוון תשע"ד. ב-17 באפריל 2014 - י"ז בניסן תשע"ה נתפס הנהג נוהג ללא מלווה, ועל כך הורשע בכך שנהג ללא מלווה אף על פי שטרם חלפו שישה חודשים מיום קבלת רישיון הנהיגה. להגנתו טען הנהג שלפי הלוח העברי חלפו שישה חודשים, ובהתאם לחוק השימוש בתאריך העברי יש לזכותו. ערעורו נדחה בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק הפרשנות, הקובעות כי "שנה" ו"חודש" - לפי הלוח הגריגוריאני, ואם צויינה תחילת תקופתם או סופה לפי הלוח העברי בלבד – לפי הלוח העברי.[5]

בפסק דין אחר בענייני תחבורה ציין השופט: "בשולי הדברים, ומבלי שתהיה לדבר השפעה, אומר, שטען המערער טענה שובת לב בעניין היעדר התאריך העברי מדו"ח התנועה שקיבל המערער ומדו"חות שהמשטרה נותנת בכלל. אחרי הכל בשנת 1998 חוקקה הכנסת "חוק השימוש בתאריך העברי, התשנ"ח–1998" על-פיו מחויבת רשות ציבורית, דהיינו, המדינה ומוסדותיה גם כן, לציון תאריך עברי בכל מכתב. אין מדובר בנימוק לקבלת הערעור, אך הנני סבור שכדאי לתת את הדעת לעניין זה."[6]

בעקבות פנייה של הפורום המשפטי למען ארץ ישראל הורה נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, שמערכת המשפט בישראל תציית לחוק זה, ותציין את התאריך העברי בהזמנות לדיונים בבתי המשפט.[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויקיטקסט חוק השימוש בתאריך העברי, באתר ויקיטקסט
  • הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ האם חובה לציין תאריך עברי במכתבים ממשלתיים?, מעריב, 24 ביולי 1958
    2. ^ חוק השימוש בתאריך העברי, תשנ"ח-1998, ס"ח 1682 מ-4 באוגוסט 1998
    3. ^ הצעת חוק השימוש בתאריך העברי, תשנ"ח-1998, ה"ח 2726 מ-29 ביוני 1998
    4. ^ בג"ץ 4504/05 ראיסה ולדימיר סקבורצוב ואחרים נ' השר לבטחון פנים ושר הפנים, ניתן ב-4 בנובמבר 2009
    5. ^ עפת (נצרת) 4883-01-16 אלירן גבאי נגד מדינת ישראל, ניתן ב-30 במאי 2016
    6. ^ עפת (ת"א) 62871-05-16 רשידי פאזל יצחק נגד מדינת ישראל, ניתן ב-23 יוני 2016
    7. ^ אורי פולק, ‏בית המשפט נזכר בתאריך העברי, באתר כיפה, 10 באוקטובר 2012