חוק השתלת אברים
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| תאריך חקיקה | 24 במרץ 2008 |
| תאריך חקיקה עברי | י"ז באדר ב' התשס"ח |
| גוף מחוקק | הכנסת השבע עשרה |
| חוברת פרסום | ספר החוקים 2144, עמ' 394 |
| משרד ממונה | משרד הבריאות |
| מספר תיקונים | 2 |
| נוסח מלא | נוסח מלא |
  | |
חוק השתלת אברים, התשס"ח-2008 אושר בכנסת השבע עשרה ב-24 במרץ 2008. החוק אוסר של סחר באיברים וייבוא ויצוא איברים מישראל לשם השתלת איברים.
ההיסטוריה של החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוק השתלת אברים מסדיר את נושא נטילת איברים מאדם חי ומאדם שנפטר, לצורך השתלתם בגופו של אדם אחר, וכן קובע את האיסור בסחר באיברים. החוק נחקק בשל המחסור באיברים שהביא להתפתחותה של תופעת סחר באיברים תוך ניצול מצוקתם הכלכלית של תורמים ומצוקתם הבריאותית של נתרמים. כדי לסכל את התופעה של סחר באיברים ולפעול לצמצום המחסור בתרומת איברים להשתלה, הוצע להסדיר את נושא נטילת איברים, הקצאתם והשתלת בחקיקה ראשית. זאת, בדרך שתבטיח פיקוח ובקרה על הליכי נטילת איברים והקצאתם להשתלה וכן הקצאה הוגנת ויעילה של איברים שניטלו מן המת לצורך השתלה. כמו כן נקבעו בחוק המוצע הסדרים שמטרתם למנוע ניצול מצוקתם של תורם ונתרם וכן איסור פלילי על סחר ותיווך באיברים להשתלה[1].
הצעת החוק הוגשה לראשונה בנובמבר 2003, ועברה בקריאה ראשונה בכנסת בדצמבר של אותה שנה[2]. בשל פיזור הכנסת התעכבה חקיקתו של החוק. החוק התקבל ב-24 במרץ 2008 ונכנס לתוקף ב-1 במאי 2008. הוועדה שעמלה על הכנת הצעת החוק הייתה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
המצב בישראל טרם חקיקת החוק התאפיין בהתקדמות רפואית וטכנולוגית ניכרת, עם זאת, היה מחסור קבוע בתורמי איברים ביחס למדינות אחרות בעולם בהן הייתה קיימת כבר חקיקה מסוג זה. כך למשל, בספרד, ברירת המחדל הוגדרה כהסכמה לתרומת איברים עם מותו של אדם, אלא אם הביע את התנגדותו לכך במהלך חייו (החל מגיל 18 ואם האדם בריא). בנוסף לכך ישנה חובת התייעצות עם משפחת הנפטר, על מנת לבדוק האם כאשר היה בחיים הביע התנגדות כלשהי לתרומת איבריו[3].
עיקרי החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטרת החוק היא לעודד אנשים לחתום על כרטיס אדי ובכך לתת את הסכמתם לתרומת איברים. החוק קובע כי חתימתו של אדם על כרטיס אדי מעידה על רצונו לתרום מאיבריו לאחר מותו להצלת חייהם של חולים הממתינים להשתלה[4]. עם זאת, ולצורך וידוא כוונותיו של הנפטר, קיימת בחוק חובת היוועצות עם משפחת הנפטר, על מנת לבדוק האם הביע התנגדות כלשהי לתרומת איבריו במהלך חייו[3]. לשם כך קובע החוק כי אדם שתרם מאיבריו לצורך השתלה יקבל מעמד של חולה במחלה כרונית, יהיה זכאי להטבות כספיות ופטור מתשלומים מסוימים, וכן יהיה זכאי לפיצויים[5] ולתעודת הוקרה מהמדינה. העובר על החוק עלול להיענש בקנס או במאסר עד שלוש שנים.
השלכות החוק והשוואה למדינות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז חקיקת החוק נראה כי היקף התרומות הן מן התורם החי הן מן התורם המת עלה[6]. המצב המשפטי בישראל דומה לזה הקיים בספרד, באנגליה ובניו זילנד בעצם קיומו של איסור מוחלט על סחר באיברים וענישה דומה (קנסות, מאסרים). עם זאת, עדיין בכל אחת מארבע המדינות ישנו "שוק שחור" של סחר באיברים (מן החי ומן המת) ולרוב האיברים מגיעים לשוק ממדינות עולם שלישי (אשר לרוב נמצאות ביבשת אפריקה)[7]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוסי גרין, השתלת איברים : חקיקה, פסיקה ומעשה, הוצאת רסלינג, 2015.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוק השתלת אברים, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
היסטוריית החקיקה של חוק השתלת אברים, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת- חוק השתלת איברים, באתר כל זכות
- הערך "השתלות איברים מן החי - חוזר מנכ"ל", באתר ויקירפואה
- אמנון מרנדה, החלטה היסטורית: אושרו 2 חוקים שישנו מערך השתלות האברים, באתר ynet, 24 במרץ 2008
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סחר למטרת נטילת איברים, באתר GOV.IL
- ^ הצעת חוק השתלת איברים, התשס"ד-2003, באתר knesset.gov.il
- ^ 1 2 - חוק ההשתלות החדש: החולים מתים בהמתנה, באתר klayot2
- ^ T. R. Anderson, T. A. Slotkin, Maturation of the adrenal medulla--IV. Effects of morphine, Biochemical Pharmacology 24, 1975-08-15, עמ' 1469–1474 doi: 10.1016/0006-2952(75)90020-9
- ^ פיצוי תורמים חיים במסגרת חוק השתלת איברים התשס"ח - 2008, באתר משרד הבריאות
- ^ K. Moroi, T. Sato, Comparison between procaine and isocarboxazid metabolism in vitro by a liver microsomal amidase-esterase, Biochemical Pharmacology 24, 1975-08-15, עמ' 1517–1521 doi: 10.1016/0006-2952(75)90029-5
- ^ אורלי לוטן ואורלי פישמן, השתלת איברים, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 29 במאי 2005