חוק חילול הקודש באיראן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוק חילול הקודש באיראןפרסית: قانون توهین به مقدسات در ایران) הוא חוק הקיים באיראן. החוק משמש לעתים קרובות ככלי בידי המשטר האיראני, לניגוח מתנגדיו והצרת צעדיהם.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיות איראן תיאוקרטיה חוקתית איסלאמית, דוקטרינת חוקיה מבוססת על שנים עשר האימאמים, המהווים את הזרם המרכזי בשיעה. החוק נגד חילול השם יסודו בשריעה - ההלכה האיסלאמית.

החוק נגד חילול השם חל על עבירות שונות, ובכללם פשעים פליליים או פוליטיים, ביקורת כנגד המשטר, העלבת האסלאם, ופרסום חומרים אשר אינם תואמים לקווי האסלאם. המשטר משתמש בחוק זה כדי לרדוף מיעוטים דתיים, אשר אינם מתיישרים עם דעתו, ובכללם הסונים, הבהאים, הסופים, והנוצרים. בנוסף נרדפים אף אנשים פרטיים כמתנגדי משטר ועיתונאים. אנשים הנתונים לפיקוח המדינה סובלים מהטרדות, מעצר ממושך, התעללות, עינויים ואף הוצאה להורג.

מקרים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלמאן רושדי, 2014

בספטמבר 1988 פרסם הסופר הבריטי-מוסלמי סלמאן רושדי את ספרו "פסוקי השטן", שזכה בפרס "וויטברד". הספר עורר את זעמם של מוסלמים רבים בשל הדרך שבה מוצגת בו דמותו של הנביא מוחמד, ובפברואר 1989 נאסר לפרסום ולהפצה בכל מדינה מוסלמית. בעקבות פרסום הספר, הוציא מנהיג איראן, האייתוללה רוחאללה ח'ומייני, פתווה הקוראת לרצח רושדי וכל המשתתפים בפרסום הספר. ב-1991 המתרגם היפני של הרומן נדקר למוות. זמן קצר לאחר מכן המתרגם האיטלקי נדקר אף הוא אך שרד את הפגיעה. המפרסם הנורווגי של הספר נפצע בהתקפת ירי. רושדי עצמו חי מאז ועד היום במחתרת ומסתובב עם מאבטח צמוד.

ביוני 2002, האשם אגאג'רי, פרופסור להיסטוריה, ואזרח ותיק שאיבד את רגלו במלחמה נגד עיראק, נשא נאום שבו קרא לעריכת רפורמות פוליטיות. בנאומו הטיל אגאג'רי ספק בפרשנות המחמירה של האסלאם במדינה, וטען כי דרכם של אנשי הדת במדינה נחשבת מקודשת פשוט משום שהיא מסורתית. אגאג'רי נעצר ונכלא בידי המשטרה, ובאוגוסט הרשיע אותו בית המשפט בחילול הקודש, וגזר עליו עונש מוות‏[1]. ביוני 2004, בית המשפט העליון המיר את העבירה מחילול הקודש ל"העלבת ערכים דתיים" והטיל עליו עונש מאסר של שלוש שנים. ב-31 ביולי 2004 לאחר מאבק משפטי והפגנות המוניות של סטודנטים שוחרר אגאג'רי בערבות של 122,500 דולרים‏[2].

באוקטובר 2006, האייתוללה חוסיין קזמייני בורוג'רדי, איש דת שיעי בכיר שדוגל בהפרדת הדת והמדינה, נעצר ונכלא יחד עם מספר חסידיו לאחר עימותים עם המשטרה. הוא ושבעה עשרה מחסידיו נידונו בתחילה למוות, אך גזר הדין הקשה בוטל מאוחר יותר. שנה לאחר מכן (אוגוסט 2007), הוא נידון לשנת מאסר בטהראן ולאחריה עשר שנות מאסר נוספות בכלא אווין הידוע לשימצה, בצפון-מערב איראן.

במאי 2007, עצרו רשויות איראן שמונה סטודנטים מאוניברסיטת אמיר כביר בטהראן. לסטודנטים היה קשר עם עיתון שפרסם מאמרים שהצביעו על כך שאף אדם אינו חסין מטעויות, כולל הנביא מוחמד‏[3]. אוניברסיטת אמיר-כביר נחשבת לאחד ממעוזי ההתנגדות למשטר האייתוללות באירן‏[4].

בחודש מרץ 2009, הבלוגר האיראני אומיד מירציאפי מת בכלא, שם ריצה עונש של שנתיים וחצי, בעוון תעמולה ועלבונות כלפי הנהגת איראן, וביקורת על מנהיגים דתיים, ובראשם המנהיג העליון עלי ח'אמנאי. לטענת הרשויות מירציאפי התאבד בתאו‏[5].

ב-9 ביוני 2009, הזמר מוחסן נמג'ו (שכונה על ידי העיתונאים בוב דילן האיראני) נידון שלא בפניו למאסר של חמש שנים בשל לעג על הקוראן בשיר (למעשה נמג'ו רק ביצע שיר שמילותיו לקוחים מפסוק בקוראן, אך זה נתפס כהגחכה). כבר בשנת 2008, התנצל נמג'ו על השיר, וטען כי מעולם לא נועד השיר לשחרור ציבורי. למזלו הוא הספיק לצאת מאיראן קודם המשפט‏[6].

בשנת 2012 הוציא שאהין נג'פי, ראפר אירני המתגורר בגרמניה שיר מחאה שהופץ ביוטיוב בו הוא מבכה את המצב האנושי, הכלכלי והחברתי העגומים בו מצויה החברה האיראנית תחת שלטונו של המנהיג עלי ח'אמנאי. בשיר פונה נג'פי לאמאם השיעי העשירי, עלי אל-האדי וקרא לו להציל את איראן. השיר, שזכה ליותר מ-320 אלף צפיות ביוטיוב מצד תושבי איראן, עורר את זעם הממסד הדתי באיראן שטען שמדובר בזלזול בקדושי השיעה ובמיוחד באמאם הזה, כמו גם הזלזול במנהיגי איראן העכשווים. איש הדת השיעי, האייתוללה סאפי גולפייגאני, הוציא פסק הלכה הקורא להרוג את נג'פי, ואף הועמד פרס בסך מאה אלף דולרים על ראשו‏[7]. כתוצאה מכך נאלץ נג'פי לרדת למחתרת‏[8].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]