חוק לשיקום שירות המדינה המקצועי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
החוק כפי שפורסם בספר החוקים הגרמני
שלט המשרד של עורך הדין היהודי ד"ר ורנר ליבנטל. השלט נצבע בשחור על ידי הנאצים בעקבות החוק לשיקום שירות המדינה המקצועי, הוסר על ידי ליבנטל, והובא לארץ עם עלייתו ב-1935

חוק לשיקום שירות המדינה המקצועיגרמנית: Gesetz zur Wiederherstellung des Berufsbeamtentums; מקובל גם בשם חוק בדבר השבת הפקידות המקצועית על כנה) היה חוק שנחקק בגרמניה הנאצית ב-7 באפריל 1933, כחודש לאחר עלייתו לשלטון של אדולף היטלר. החוק בוטל על ידי בעלות הברית בספטמבר 1945.

מהות החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק קבע את שירות המדינה כ"לאומי", והתיר פיטורים של עובדי מדינה קבועים. עובדי מדינה שאינם בני הגזע הארי ומתנגדים למשטר הנאצי נדרשו להתפטר מעבודתם. בהתאם לכך, יהודים ומתנגדי המשטר לא יכלו לעבוד במשרות של מורים, פרופסורים, שופטים ומשרות ממשלתיות נוספות. זמן קצר לאחר חקיקתו של חוק זה, נחקק חוק נוסף, שהטיל הגבלה דומה על עורכי דין, נוטריונים, רופאים ויועצי מס.

בהצעת החוק, שנוסחה בידי שר הפנים, וילהלם פריק, נקבע שכל אלה שאינם ממוצא ארי יפוטרו לאלתר. כאשר הובא החוק לחתימתו של נשיא גרמניה, פאול פון הינדנבורג, ב-1 באפריל 1933, הוא סירב לחתום עליו כל עוד לא הוצאו מתחולתו ותיקי מלחמת העולם הראשונה, בניהם של חללי המלחמה, ואלה שהיו עובדי מדינה במהלך המלחמה. היטלר קיבל הסתייגות זו, והחוק המתוקן נחתם ב-7 באפריל 1933.

השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק היווה נקודת מפנה בתולדות יהדות גרמניה, משום שהיה חוק אנטישמי ראשון מאז האמנציפציה של שנת 1871. ההסתייגות שהותירה במשרתם את אלה ששירתו בצבא הקיסרי במלחמת העולם הראשונה, איפשרה לכחצי מ-5,000 עובדים להשאר בתפקידם. עם החלת חוק אחר (Reichsbürgergesetz) בספטמבר 1935 והתקנה הראשונה שלו, אולצו כל היהודים להתפטר מן השירות הציבורי עד סוף שנת 1935.

את תוצאות החוק ממחיש גורלו של המכון למתמטיקה באוניברסיטת גטינגן, שהיה מרכז מתמטי בעל מוניטין עולמיים, ורבים ממוריו היו יהודים. המתמטיקאי הנודע דויד הילברט התאמץ למנוע את הפעלת החוק, אך ללא הצלחה. כשנה לאחר סילוק היהודים מהמכון שאל שר התרבות הנאצי ברנהרד רוסט את הילברט: "האם נכונה השמועה על פיה המכון המתמטי סבל מאוד מאז סילוקם של היהודים וחבריהם?" השיב לו הילברט: "סבל? לא, הוא לא סבל, אדוני השר. הוא פשוט איננו קיים יותר".[1] המכון למתמטיקה באוניברסיטת גטינגן לא חזר מעולם לימי תפארתו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק ארד, ישראל גוטמן ואברהם מרגליות (עורכים), השואה בתיעוד: מבחר תעודות על חורבן יהודי גרמניה ואוסטריה, פולין וברית-המועצות, יד ושם, תשל"ח, עמ' 43–44.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]