חוק מניעת הטרדה מאיימת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוק מניעת הטרדה מאיימת
Emblem of Israel.svg
תאריך לועזי 30 באוקטובר 2001
תאריך עברי י"ג בחשוון תשס"ב
כנסת הכנסת החמש עשרה
תומכים 17
מתנגדים 0
חוברת פרסום ספר החוקים 1809, עמ' 6
הצעת חוק פרטית
משרד ממונה משרד המשפטים
מס' תיקונים 4
נוסח מלא הנוסח המלא

חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 נועד, בהתאם לסעיף 1 שלו, "להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו". החוק מגדיר הטרדה מאיימת: "הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו".

את החוק יזמו חברות הכנסת יעל דיין, זהבה גלאון, סופה לנדבר, מרינה סולודקין וענת מאור, והוא אושר בכנסת החמש עשרה ב-16 באוקטובר 2001.

הוראות החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק מאפשר לבית המשפט להוציא צו מניעת הטרדה מאיימת, האוסר על הפוגע:

(1) להטריד את הנפגע, בכל דרך ובכל מקום;
(2) לאיים על הנפגע;
(3) לבלוש אחר הנפגע, לארוב לו, להתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או לפגוע בפרטיותו בכל דרך אחרת;
(4) ליצור עם הנפגע כל קשר בעל פה, בכתב, או בכל אמצעי אחר;
(5) להימצא במרחק מסוים מדירת מגוריו, מרכבו, ממקום עבודתו או ממקום לימודיו של הנפגע או ממקום אחר שהנפגע נוהג להימצא בו בקביעות;
(6) לשאת או להחזיק נשק, לרבות נשק שניתן לו מטעם רשות ביטחון או רשות אחרת מרשויות המדינה;

והכל בין כלפי הנפגע ובין כלפי אדם אחר הקרוב לו, בין במפורש ובין במשתמע, בין במישרין ובין בעקיפין.

תוקפו של הצו לא יעלה על שישה חודשים; בית המשפט רשאי להאריך ולחזור ולהאריך את תוקפו של הצו, ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על שנה, ואולם מנימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו, רשאי הוא להאריך ולחזור ולהאריך את תוקפו של הצו לתקופה כוללת שלא תעלה על שנתיים.

הפרת הצו מהווה עילת מעצר של המפר על ידי המשטרה, וכמו כן מהווה עבירה בפני עצמה - עבירה של "הפרת הוראה חוקית" לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

החוק אינו מפנה לפקודת הנזיקין, אך ניתן להחילו באמצעות עוולת המסגרת של הפרת חובה חקוקה, ולכן קיימת לנפגע אפשרות לקבל פיצוי נזיקי בגין הפרת חוק זה.

היסטוריה חקיקתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצורך בחוק המתייחס להטרדה מאיימת עלה בפסקי דין אחדים. דוגמה לכך הוא גזר דינה של השופטת סביונה רוטלוי משנת 1997 שבו נאמר:

על מנת למנוע סוג כזה של הטרדה נחקקו במדינות רבות בארה"ב מה שמכונה Stalking Rules, שלפיהם פעולה הנעשית מרצון ובמזיד, כאשר אדם עוקב ומטריד אדם אחר בצורה חוזרת באופן הגורם לנעקב לחיות בפחד מפני סכנה לחייו או לגופו, מהווה עבירה פלילית. במקרים אלה ביהמ"ש האמריקאים מפעלים מבחן של "האישה המוכה הסבירה", שלפיו מה שלא ייראה כאיום על חיי האדם הממוצע או הסביר, יאיים על אישה, שהייתה קרבן לאלימות חוזרת. הגיעה העת שהמחוקק הישראלי יעשה צעד אחד נוסף קדימה בהגנה על זכות נשים, שלא להיות מוטרדות או מאוימות על ידי בני זוגם לשעבר, שכן פעמים רבות האיום המתמיד על חייהן, כבודן וחירותן, הוא קשה ומכביד מאלימות פיסית.[1]

את החוק יזמו חברות הכנסת יעל דיין, זהבה גלאון, סופה לנדבר, מרינה סולודקין וענת מאור.

דברי ההסבר להצעת החוק מנמקים את הצורך בחוק:[2]

המושג "הטרדה מאיימת", או במקורו בשפה האנגלית "Stalking", מתייחס לדפוסי התנהגות הכוללים הטרדות ואיומים מסוגים שונים, אשר פוגעים בשלוות חייו, בפרטיותו או בגופו של אדם, ועל פי ניסיון החיים המצטבר, מקימים גם חשש לפגיעה בגופו או בחייו של האדם המוטרד. מרבית המעשים המצטרפים יחד לכדי הטרדה מאיימת מהווים, כל אחד בפני עצמו, עבירה פלילית. העבירות האופייניות בהקשר זה הן:

עם זאת, גם הטרדות ואיומים מרומזים, משתמעים ועקיפים, שאינם עולים כדי עבירות פליליות, עלולים ליצור, כמכלול, הטרדה מאיימת. הטרדה מאיימת גורמת לאדם שכלפיו היא מופנית למתח, לחרדה ולתחושת איום, לעיתים עד כדי אי יכולת לקיים שגרת חיים תקינה. במקרים רבים תלך ההתנהגות המטרידה ותחמיר מהטרדות פעוטות, דרך איומים ועד למעשי אלימות, אונס ורצח.

מרבית הקרבנות להטרדה מאיימת הן נשים הנרדפות על רקע מערכת יחסים שהסתיימה, מערכת יחסים קיימת, יחסים שהם על סף סיום, או על רקע מערכת יחסים מדומה שהיא רק בגדר שאיפתו של המטריד.

לשם הגנה טובה יותר על קרבנות להטרדה מאיימת, מוצע בהצעת חוק זו הסדר של צווים להגנתם, בדומה לצווים הניתנים לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, אך בהרחבה המותאמת לייחודיותה של תופעת ההטרדה המאיימת וכן בלא הגבלתם של הצווים לתחום היחסים שבתוך המשפחה.

החוק אושר בכנסת החמש עשרה ב-16 באוקטובר 2001, ומאז עבר רק שלושה תיקונים טכניים, לשם התאמתו לחוקים מאוחרים יותר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]