חוק סך הלקיחות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חוק סך הלקיחותאנגלית: Law of total tricks) הוא כלל אצבע להכרזה בברידג'. החוק מגדיר עד לאיזה גובה להכריז במכרז תחרותי. הכלל נכתב במקור על ידי הצרפתי Jean-René Vernes בשנת 1950 ככלל אצבע.[1] על הכלל נכתב באנגלית בשנת 1966. מאוחר יותר הפכו אותו מרטי ברגן ולארי כהן לכלל פופולרי בברידג' בארצות הברית ובעולם כלו. למעשה מדובר בטכניקה להערכת יד.

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק סך הלקיחות, באנגלית Total Number of Tricks, המוגדר כמספר הקלפים בסדרת השליט של צפון-דרום בתוספת מספר הקלפים בסדרת השליט של מזרח-מערב. כך למשל, כאשר לצד אחד יש 10 קלפים בסדרת ה- ולצד שני יש 9 קלפים בסדרת ה-, סך הלקיחות הוא 19. ההנחה מאחורי הכלל היא שבידיים חלוקתיות יותר חשוב האורך בסדרת השליט מאשר מספר הנקודות הגבוהות. חשוב לשים לב שהחוק אינו אומר בכמה לקיחות יזכה כל צד. זה תלוי במספר הנקודות ובגורמים אחרים, כגון: הצלחה או כישלון של עקיפה.[1]

עיקרון סך קלפי השליט[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקרון סך קלפי השליט, באנגלית Total Trumps Principle מבוסס על חוק סך הלקיחות. יש כאלה המכנים עיקרון זה בשם חוק סך הלקיחות.
עיקרון זה הוא קירוב על פיו מוצע להכריז עד לגובה המתאים לסך קלפי השליט שיש לשותפות.[2]
על פי העיקרון יש להכריז עד לגובה שבו מספר הלקיחות הנדרש לביצוע החוזה שווה למספר הקלפים שיש לשותפות בסדרת השליט. אין להכריז בגובה גבוה יותר. [1] כך למשל, אם יש לשותפים שמונה קלפים בסדרת ה-, עליהם להכריז עד לגובה של 2, כלומר: 2.
אם יש לשותפים תשעה קלפים בסדרת ה-, עליהם להכריז עד לגובה של 3, כלומר: 3.
אם יש לשותפים עשרה קלפים בסדרת ה-, עליהם להכריז עד לגובה של 4, כלומר: 4. [3] העיקרון מיושם במצב תחרותי, למשל: מצב בו הנקודות מחולקות הערך שווה וצד אחד מכריז את סדרת ה- וצד שני את סדרת ה.
הוא מיושם גם במוסכמות שלא במצב תחרותי למשל בקונבנציית Bergen raises.ובמוסכמות כמו Weak two bid ו-Preemptive bid.

שני המצבים בהם מיישמים את חוק סך הלקיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפשר ליישם את החוק במצבים שבהם מנסים לבצע את החוזה ואפשר ליישם את החוק במצבים בהם מנסים להקריב, כלומר: מניחים שגם אם יוכפל החוזה התוצאה תהיה עדיפה על ביצוע משחק מלא על ידי היריבים.[1]

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. מעריך ששותפו יבצע את החוזה

צפון הכריז 1. מזרח הכריז 2. דרום הכריז 4. סביר להניח שדרום מעריך ששותפו יבצע את החוזה. לולו היה מעריך זאת, היה כנראה מכריז 2 על מנת להתחרות על משחק חלקי.

  1. הכרזת הקרבה

צפון-דרום אינם פגיעים. מזרח-מערב פגיעים. צפון הכריז 1. מזרח הכריז 2. דרום הכריז 2. מערב הכריז 3. זוהי הכרזת Direct cue bid המראה התאמה בסדרת ה- וכוח. צפון הכריז Pass. מערב 4. דרום הכריז 4. דרום מעריך שהיריבים יכולים לבצע חוזה של 4 ולקבל 600 נקודות. הוא מעריך שהשותף שלו ייכשל בביצוע חוזה של 4 אבל מעריך, שגם אם היריבים יכפילו את החוזה, השותף יבצע 7 לקיחות לפחות והיריבים יקבלו לכל היותר 500 נקודות.

הערכת החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק הוא קירוב ואינו חוק מדויק. בין מומחים קיימת מחלוקת: האם להשתמש בו תמיד, כפי שממליץ למשל לארי כהן או לחרוג מהכלל בחלק מהמקרים?
במשחק בפועל משפיעים גורמים כגון מיומנות השחקנים על התוצאה. השוני בין הקירוב על פי החוק לבין התוצאה הוא דו-כיווני. בחלק מהמקרים מבצע הכרוז לקיחה עודפת או לקיחות עודפות ובחלק מהמקרים הוא מבצע פחות לקיחות. ניתן לשפר את הקירוב באמצעות נוסחה מורכבת יותר המתחשבת בשלושה גורמים:[1]

  • התאמה כפולה בשתי סדרות

התאמה בסדרה צדדית מגדילה את ההסתברות לביצוע מספר הלקיחות על פי החוק.

  • מספר הקלפים הנכבדים בסדרת השליט

מספר גדול יותר של נכבדים בסדרת השליט מגדיל את ההסתברות לביצוע מספר הלקיחות על פי החוק.

  • חלוקת הקלפים בסדרות שאינן סדרת השליט

התאמה כפולה בשתי סדרות הוא מקרה ספציפי בעל השפעה של גורם זה. מקרים אחרים של חלוקת קלפים בסדרות אחרות משפיעים אף הם על מספר הלקיחות אבל השפעתם קטנה, אם כי לא זניחה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]