חוק פיקוח על בתי ספר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוק פיקוח על בתי ספר
פרטי החוק
תאריך חקיקה 17 ביולי 1969
תאריך חקיקה עברי ב' באב תשכ"ט
גוף מחוקק הכנסת השישית
חוברת פרסום ספר החוקים 564, עמ' 180
הצעת חוק ממשלתית
משרד ממונה משרד החינוך
מספר תיקונים 10
נוסח מלא הנוסח המלא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969 הוא חוק ישראלי המתווה את הדרך שבה יוקמו ויפעלו בתי הספר. לפי החוק, על המנהלים של בתי ספר להחזיק רישיון המאפשר את פתיחת בית הספר, בנוסף, על בית הספר לעמוד במספר תקנים ולקיים חוקים מסודרים. החוק חל על כל בית ספר בו לומדים יותר מעשרה תלמידים, חוק זה חל גם על מוסדות חינוכיים אחרים, כגון: גני ילדים, בתי ספר יסודיים ועל יסודיים, מוסדות אקדמיים אחרים. חוק זה בעבר לא חל על בתי ספר בו העובדים הם עובדי מדינה, אך בשל פגמים תברואתיים וביטחוניים הוחלט בשנת 2000 לכלול גם בתי ספר אלה במסגרת החוק.[1]

החוק חוקק בעקבות עלייה בכמות בתי ספר פרטיים שנוסדו, שיצרו בררנות באופן קבלת התלמידים. אפליה זו הפריעה לרשויות המקומיות ובעקבות לחץ על משרד החינוך, חוקק חוק הפיקוח על בתי הספר.[2] 

רישיון לפתיחת בית ספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק קובע שאדם לא יפתח בית ספר אלא אם יש לו רישיון המתאים לכך: הרישיון יכול להיות קבוע, או מותנה לתקופה.[3]

תנאים לקבלת הרישיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבקשה לרישיון מוגשת למנהל הכללי, והיא צריכה לכלול באופן מפורט: תוכנית לימודים, הכשרתם וכשרם של המורים המחנכים, שרטוטים של מבני בית הספר, תנאי הבטיחות של בית הספר, ריהוט וציוד ומימון בית הספר מהצד הכלכלי. לאחר הגשת בקשה, המנהל הכללי ידון בבקשה ויודיע על תשובתו תוך ארבעה חודשים מיום ההגשה.[3]

על המנהל הכללי לקבל חוות דעת של רשות החינוך המקומית והרשות המקומית לתכנון ובנייה (לפי חוק התכנון והבנייה), ולרשות הבריאות, הרישיון לא מתקבל אם הרשויות הנ"ל לא אישרו אותו. המנהל הכללי יכול לקבוע תנאים נוספים לפני מתן הרישיון ואחריו.[3] אין אפשרות לקבלת רישיון אם המבקש או אחד העובדים הורשע בעבירה שפוגעת במדינה או בעבירה מינית.[3]

משרד החינוך רשאי להציב תנאים בלעדיים בהתאם לאזור ולביקוש המסוים באזור זה. למשל אם ביישוב מסוים יש אחוז כלשהו של תלמידים מחוץ ליישוב המתקבל לבית ספר, ואחוז זה פוגע ביישוב ובאוכלוסייתו, משרד החינוך רשאי לחייב את בית ספר לקלוט את כלל התלמידים מהיישוב, ורק לאחר מכן לקבל תלמידים מחוץ ליישוב. במשרד החינוך ישנה עדיפות לתנאי הנוגעים בשוויון מכל סוג שהוא, ובשמירה נגד אפליות.[2]

פירוט תהליך פתיחת בית הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההליך לפתיחת בית הספר כולל 3 חלקים עיקריים, קבלת רישיון (כמפורט למעלה), הכרת משרד החינוך ומימון בית הספר. לאחר קבלת הרישיון, הוא חייב לקבל את הכרת משרד החינוך, על מנת לקבל מימון מהמדינה.

מימון זה הכרחי לקיום בית ספר, שכן בתי ספר בעלי רישיון שאינם מוכרים מקבלים כרבע פחות (75%) מהמימון שמקבלים בתי ספר בעלי רישיון המוכרים, בתי ספר ממלכתיים.

מספר זה אף יכול לרדת אם הרכב בית הספר אינו משקף את כלל הממוצע היישובי, ואף שר החינוך רשאי לבטל לגמרי את המימון אם החליט שהוא פוגע בחינוך בבתי ספר ממלכתיים.[2]

הוראות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות בתי הספר, ספרים ועזרי לימוד שונים נתונים לפיקוחו של שר החינוך והתרבות. וכן בסמכותו של המנהל הכללי לאשר מפעם לפעם את שכר הלימוד ואופן גבייתו בבית הספר.[3]

כאשר הוגש כתב אישום נגד בעל הרישיון, בית המשפט רשאי לצוות על סגירת בית הספר עד לסיום המשפט. לעומת זאת, חל איסור על המנהל הכללי לפטר או להשעות עובד שירות לפני שניתנה לעובד הנוגע בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיו. העובד רשאי לערער על ההחלטה לפטרו תוך 21 יום מהרגע שהוחלט לפטרו, ולהגיש את הערעור לפני שר החינוך והתרבות. לעומת זאת, עובד שירות שהואשם בעבירה שפוגעת בביטחון המדינה יישאר בהשעיה עד לסיום ההליכים הפליליים.[3]

תיקונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיקון מספר 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעבר לכניסה תחת תוקף החוק: עבור בתי ספר שהיו קיימים לפני חקיקת החוק, נכנס חוק זה לתוקף בהדרגה, ועל זה אחראי שר החינוך והתרבות.

תיקון מספר 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק לא חל על מוסדות אקדמיים (אוניברסיטאות, מכללות, אקדמיות צבאיות) שהוכרו לפי החוק להשכלה גבוהה, ישיבה או סמינר להכשרה דתית ששר הדתות אישר אותם לעניין זה. וכן החוק לא חל על בתי ספר ששר החינוך והתרבות פטרו אותו בצו מחוק זה, אך הצו יינתן לאחר התייעצות של שר החינוך והתרבות עם ועדת החינוך והתרבות של הכנסת.

תיקון מספר 8[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם המנהל הכללי רוצה לבטל אישור לפי אחד מן הסעיפים המפרטים בחוק הוא יעשה זאת רק לאחר שיתייעץ עם ארגון המורים המייצג את העובד. בעל רישיון המעסיק עובד שאישורו נשלל או שאין לו רישיון חייב לפטר את העובד.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק פיקוח על בתי ספר, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
היסטוריית החקיקה של חוק פיקוח על בתי ספר, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרחבת תחולת חוק פיקוח על בתי ספר, באתר משרד עורכי הדין-רונן פרידמן, ‏כ"ח בתמוז התש"ס - 31.7.2000
  2. ^ 1 2 3 תמי בן הראל, אסדרה של בתי ספר פרטיים בררניים: בית הספר חברותא כמקרה מבחן, באתר מכון ון ליר ירושליים, ‏2012
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 חוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969, באתר נבו