חוק קידום התחרות בענף המזון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד-2014 הוא חוק שנועד ל"הגברת התחרותיות בענף המזון ובתחום מוצרי הצריכה, לשם הפחתת המחירים לצרכן".[1]

החוק אושר בכנסת התשע עשרה ב-13 במרץ 2014, בעקבות ממצאי ועדת קדמי לבחינת התחרותיות בענף המזון. החוק מחייב רשתות קמעונאיות גדולות לפרסם את מחירי המצרכים באמצעים אלקטרוניים. קמעונאי גדול יפרסם בנפרד לכל אחת מחנויותיו את המחיר הכולל העדכני של כל מצרך שהוא מוכר, כך שעדכון המחיר בפרסום יעשה עד שעה ממועד העדכון בקופות החנות.

כמו-כן, החוק מסדיר את מערכת היחסים שבין הקמעונאים (סופרמרקטים) לספקים (חברות המזון הגדולות) על ידי הגבלת יכולת ההתערבות של הקמעונאים והספקים זה בעניינו של זה ואיסור של תיאום בהסדרים שאינם יעדי רכישה. משמעות האיסור היא בין היתר שאסור לספקים להתערב באופן סידור המוצרים בחנותו של הקמעונאי, או להתערב בתמחור המוצרים לצרכן.

החוק אף מבקש למנוע ריכוזיות גיאוגרפית, ומתווה פעילות לצורך הגברת התחרות האזורית על ידי הגבלת יכולתם של קמעונאים גדולים לפתוח מספר חנויות גדולות באזורי ביקוש.

היסטוריה חקיקתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות המחאה החברתית ב-2011 מונתה על ידי שר התעשייה, המסחר והתעסוקה ושר האוצר ועדת קדמי לבחינת התחרותיות בענף המזון - צוות בין משרדי לצורך בחינת התחרותיות והמחירים בתחום מוצרי המזון והצריכה. צוות זה התבקש להגיש המלצות לפתרון אשר יביא להורדת מחירי המוצרים בשוק ובכלל להורדת יוקר המחיה. צוות המחקר ביצע עבודה במטרה לאפיין את שוקי המזון ומוצרי הצריכה, לזהות כשלים קיימים ולגבש מתווה להתגברות על חסמים אלה.

בהתבסס על המלצות ועדה זו, גובש נוסח חוק קידום התחרות בענף המזון. החוק אושר בכנסת התשע עשרה ב-13 במרץ 2014.

הוראות החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרת פעילות ספקים וקמעונאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניעת ריכוזיות גאוגרפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חובת שקיפות מחירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק קובע חובה על קמעונאי גדול לפרסם באינטרנט את מחירי המצרכים שהוא מוכר בכל חנות מחנויותיו, באופן שיאפשר השוואה עדכנית שוטפת של מחירי סל המצרכים.

המידע שימצא באתר:

(1) רשימת המצרכים הנמכרים בחנות בדרך כלל או בתקופה קבועה בשנה, והיו במלאי החנות סמוך לזמן הפרסום;
(2) מחירי המצרכים, לרבות המחירים לסוגי צרכנים שונים;
(3) כל מכירה מיוחדת כהגדרתה בסעיף 8 לחוק הגנת הצרכן, לרבות מבצעים והנחות ובכלל זה תנאיהם ומועדי פקיעתם.

כל אדם רשאי לגשת לפרסום, למידע ולנתונים הכלולים בו, ולהשתמש בהם, באופן חופשי ובלא תמורה, לצרכים פרטיים או מסחריים.


באתר הרשות להגנת הצרכן מופיעה רשימה[2] ובה קישורים לאתרי האינטרנט של הקמעונאים עליהם מוטלת חובת הפרסום בחוק. בכל אחד מאתרי החברות מפורסמים מחירי הפריטים של המוצרים אשר נמכרים בכל סניף. פירוט המחירים משתנה על בסיס יומי כאשר המחירים של היום הקודם מוסרים מהאתר.

נוסף לכך, באתר הרשות רשימה[3] של אפליקציות להשוואת מחירים אשר עומדות בדרישותיה:

  1. האפליקציה מאפשרת קבלת מידע מ-1/2 מהרשתות שהן קמעונאי גדול בתחום המזון. לגבי קמעונאי גדול בתחום הפארמה (תמרוקים, היגיינה, ניקיון ומזון) האפליקציה תאפשר קבלת מידע מכל קמעונאי גדול שהעביר לרשת קישור.
  2. האפליקציה תאפשר השוואה של מוצר בודד וכן השוואה של סל מוצרים לבחירת הצרכן.
  3. עדכון הנתונים ייעשה אחת לשעה כפי שדורש החוק ולכל היותר אחת לשעה וחצי.
  4. האפליקציה נותנת אפשרות להגשת תלונות או משוב למידע שהוצג או לאופן השימוש באפליקציה.

אכיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האחראים על יישום החוק הם רשות התחרות והרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן. החוק מקנה להם כלים פליליים ומנהליים לצורך טיפול בהפרות של הוראות החוק.

רשות התחרות רשאית להטיל על מבצעי עבירה קנסות כבדים היכולים להגיע לסכום של 24 מיליון ש"ח. כמו כן, ניתן גם להטיל עונש מאסר שיכול להסתכם ב-3 שנות מאסר.

רשות התחרות נקטה הליכי אכיפה שונים לפי חוק המזון. בין היתר ננקטו הליכי אכיפה נגד שופרסל, בגין הפרה של הוראות הפרק המסדיר את מערכת היחסים בין קמעונאים וספקים. בשנת 2017 הטילה הממונה על התחרות, מיכל הלפרין, על שופרסל קנס של כ-9 מיליון ₪ בגין קיומם של הסדרי בלעדיות בין שופרסל לבין מרכזים מסחריים שבהם היא פעלה, אשר מנעו הקמת פעילות המתחרה בשופרסל. כמו כן שופרסל ביטלה את כל הסדרי הבלעדיות שהיא הייתה צד להם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]