לדלג לתוכן

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
פרטי החוק
תאריך חקיקה 5 במרץ 1998
תאריך חקיקה עברי ז' באדר תשנ"ח
גוף מחוקק הכנסת הארבע עשרה
תומכים 36
מתנגדים 0
חוברת פרסום ספר החוקים 1658, עמ' 152
הצעת חוק פרטית
משרד ממונה שמונה משרדים[1]
מספר תיקונים 23
נוסח מלא הנוסח המלא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998 עוסק בזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות. מטרת החוק מוצגת בסעיף 2 לחוק: "חוק זה מטרתו להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות (דהיינו, לקות קבועה או מגבלה זמנית), ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכים הנובעים ממוגבלותו באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו".

החוק נחקק לאחר שהצטבר ניסיון בחקיקה הישראלית עם חוקים שונים הנוגעים בסוגיות מגוונות הקשורות באנשים עם לקויות (כגון חוק התכנון והבנייה) ולאחר שהצטבר ניסיון עולמי עם חוקים כוללניים בתחום (כגון Americans with Disabilities Act, 1990). ייחודו של החוק, ביחס לחוקים דומים בעולם, הוא בהיותו מגן גם על זכויותיהם של מי שסובלים ממגבלה שאינה קבועה (למשל, מצויים בהליך החלמה מפציעה), ובהפרדה הברורה שיש בו, בין הפליה לבין נגישות במקום ציבורי ובשירות ציבורי, ובין נגישות מבנים, תשתיות וסביבה לנגישות השירות.

עתליה בן מנחם מסבירה כי עד שנות התשעים היו מקובלות בעולם המערבי שתי גישות עיקריות שהשפיעו על היחס לאנשים עם מוגבלויות:

  1. הגישה הליברלית, לפיה המדינה מתערבת באופן מינימלי בפתרון בעיות חברתיות, לרבות זכויות של אנשים עם נכויות ולפי כך נותנת לאדם קצבת נכות רק אם אין ביכולתו להשתכר או לקיים את עצמו.
  2. גישת מדינת הרווחה המתייחסת למגוון רחב יותר של צרכים ומפגינה גמישות רבה יותר במבחני זכאות.[2]

היסטוריה חקיקתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998 נחקק בכנסת בשנת 1998, ביוזמתו של ארגון בזכות - המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות.

הצעת החוק הונחה על שולחן הכנסת על ידי חבר הכנסת דדי צוקר (מרצ) ועברה בקריאה ראשונה במרץ 1996. אחר כך הוקמה ועדה ציבורית בראשות ד"ר ישראל כץ אשר הכינה חקיקה מפורטת במשך שמונה חודשים.[3] ב-23 בפברואר 1998 אושרו בכנסת מספר פרקים מתוך הצעת החוק.[4] החוק נכנס לתוקף ב-1 בינואר 1999. חבר הכנסת אילן גילאון (מרצ) הגיש הצעת חוק הכוללת את הפרקים הבאים: דיור בקהילה וסיוע אישי, תרבות פנאי וספורט, חינוך והשכלה, המערכת המשפטית, צרכים מיוחדים.

במרץ 2005 תוקן החוק ביוזמת חבר הכנסת שאול יהלום (מפד"ל) והתווסף לו פרק העוסק בנגישות.[5]

בתיקון מיולי 2022 הורחבו כלי הפיקוח והאכיפה, באמצעות הוספת הפרקים "סמכויות פיקוח" ו"אמצעי אכיפה מינהליים".[6]

עקרונות מרכזיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסמל הבין-לאומי לנגישות המותאמת לנכים

בחוק נקבעו עקרונות אחדים:

  • אין להפלות אדם עקב מוגבלותו בקבלה לעבודה, בקידומו ובפיטוריו. על המעביד להתאים את העבודה ודרישותיה לעובד, אם אין הדבר נטל כבד מדי עליו.
  • החוק מעניק העדפה מתקנת לנכים, בקובעו: "אין רואים כהפליה פסולה פעולה שנועדה לתקן הפליה קודמת או קיימת של אנשים עם מוגבלות או שנועדה לקדם את השוויון של אנשים עם מוגבלות". החוק דורש מהמעסיק לפעול למען מתן ייצוג הולם[7] בקרב עובדיו לאנשים עם מוגבלות (לעניין זה ניתן גם צו הרחבה[8]). גם שר העבודה והרווחה נדרש לפעול למען שילובם של נכים במעגל העבודה.
  • על התחבורה הציבורית להיות נגישה לאנשים עם מוגבלויות ומותאמת לצורכיהם.[9][10][11]
  • הוקמה נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
  • אסור להפלות אנשים עם מוגבלות בכניסה ובמתן שירות במקום הפתוח לציבור.
  • יש להנגיש כל מקום הפתוח לציבור או שירות הניתן לציבור, ולאפשר גישה נוחה ושירות נגיש לאנשים עם כל סוגי המוגבלויות.

התיקון משנת 2005 לחוק תיקן גם את חוק חניה לנכים, כך שניתן לבעל תג נכה פטור מתשלום בעד חניה במקום ציבורי, בתנאים מסוימים.

שלט המציין שמותרת כניסה עם חיות שירות

היעזרות בחיית שירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2022 חוקק תיקון לחוק אשר מסדיר את נושא ההיעזרות בכלבי נחייה לאנשים עם מוגבלות שלא בהכרח מתמודדים עם עיוורון. התיקון מחיל את ההוראות אשר אוסרות על הפליית אנשים עיוורים אשר מלווים בכלב נחייה להיכנס למקומות, על כלל האנשים הנעזרים בכלב נחייה.[12]

פרק התעסוקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקנות בנושא התאמות בתעסוקה (2006)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 נוספו לפרקי התקנות של החוק "תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (השתתפות המדינה במימון התאמות)", התשס"ו[13] תקנות אלו מגדירות את השתתפות מדינה במימון התאמות עבור אנשים עם מוגבלות: כל מעסיק של עובד עם מוגבלות או מעסיק שמבקש לקלוט אדם עם מוגבלות, זכאי לפנות בבקשה להשתתפות המדינה במימון התאמות הנדרשות בשל מוגבלות העובד ומאפייניה ובהתאם לצרכיו. כל זאת כדי שיוכל לבצע את תפקידו במקום העבודה ככלל העובדים. השתתפות המדינה ניתנת כהלוואה עם ביצוע התאמה והופכת כעבור שנה למענק בהתאם לתנאים שנקבעו בתקנות.

ביקורת על החוק: זווית משפטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביקורת על החוק מצביעה על מספר מורכבויות העולות מהיחס של גורמי חקיקה ופסיקה כלפי אנשים עם מוגבלויות, שטענו לאפליה על רקע תעסוקתי. גורמי הפסיקה נשענים מדי על המודל הרפואי ועל אישורים רפואיים המוכיחים מגבלה כלשהי, הפסיקה הקיימת כיום אינה עצמאית דיה ונשענת לרוב על פסיקות ביחס לאפליה מתחומים אחרים, וכן סוגיית ה"מוגבלים הראויים" לעומת "מוגבלים סתם" הנוגעת לסוגיית ההתאמות למקומות העבודה להן זכאים אנשים עם מוגבלויות, לשילוב חברתי ולסטיגמות קשות על האדם עם המגבלה כאדם עובד.[דרוש מקור]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אריאלה אופיר ודן אורנשטיין, "חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1988: אמנסיפציה בסוף המאה ה-20", אהרן ברק, סטיב אדלר ואחרים (עורכים), ספר מנחם גולדברג, הוצאת סדן, 2001.
  • דינה פלדמן, תרומתו של חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998 לקידום זכויותיהם והשתלבותם של אנשים עם מוגבלות שכלית בחברה הישראלית. בתוך: מ. חובב ופ. גיטלמן. (עורכים). מבידול לשילוב: התמודדות עם מוגבלויות בקהילה. ירושלים: הוצאת כרמל, רעננה: בית איזי שפירא, 2006. עמודים 21–63.
  • דינה פלדמן, תרומתו של חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998 לקידום צדק סביבתי לאנשים עם מוגבלות בישראל. בתוך: ד. פלדמן, י. דניאלי להב, ש. חיימוביץ (עורכים). נגישות החברה הישראלית לאנשים עם מוגבלות בפתח המאה ה-21. ירושלים: הוצאת משרד המשפטים, 2007. עמודים 31–79.
  • דינה פלדמן. זכויות אדם של ילדים עם מוגבלות בישראל בפתח המאה ה-21. בתוך: ש. רייטר, י. לייזר, ג. אבישר. (2007). (עורכים). שילובים: לומדים עם מוגבלויות במערכות חינוך. חיפה. הוצאת אחוה. 2007, עמודים 89–142.
  • דינה פלדמן. זכויות אדם של אנשים עם מוגבלות נפשית – מציאות ואתגרים. בתוך: נ. הדס-לידור ומ. לכמן (2007). (עורכים). שיקום והחלמה בבריאות הנפש: קריאה מנקודות מבט שונות. פרקטיקה, מדיניות ומחקר. כפר יונה: הוצאת ליתם. 2007, עמודים 203–271.
  • דינה פלדמן. חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998 כמקדם נגישות השירות לאנשים עם מוגבלות. עניין של גישה. גיליון 5. 2007, עמודים 5–14.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ משרדי הביטחון, הבריאות, החינוך, המשפטים, הרווחה, הפנים, התחבורה והתקשורת.
  2. ^ עתליה בן מנחם, חוק שיויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלויות, באתר מכון סאמיט (ארכיון)
  3. ^ דו"ח ועדת כץ באתר נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
  4. ^ חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998, ס"ח 1658 מ-5 במרץ 1998
  5. ^ חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 2), התשס"ה–2005, ס"ח 1995 מ-7 באפריל 2005
  6. ^ חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 23), התשפ"ב–2022, ס"ח 3007 מ-13 ביולי 2022
  7. ^ בהחלטת ועדת מעקב מיום 1 באוקטובר 2015, החתומה על ידי הסתדרות העובדים הכללית החדשה ונשיאות הארגונים העסקיים, נקבע שיצוג הולם יינתן למי שיש לו נכות מוכרת של 40% לפחות או עבר שיקום מקצועי על ידי המדינה. הגדרה זו שונה מההגדרה הקבועה בחוק.
  8. ^ ילקוט הפרסומים 6891, התשע"ה, 5 באוקטובר 2014, עמ' 48
  9. ^ מידע לאנשים עם מוגבלות על זכויותיהם בתחבורה הציבורית, באתר נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ‏19 בספטמבר 2021
  10. ^ אפליית אנשים עם מוגבלות: מהו הפיצוי לנכה צה"ל שנהג מונית סירב להסיעו בגלל כיסא הגלגלים?, באתר דין - עורכי דין ומידע משפטי בישראל, ‏24 במרץ 2022
  11. ^ הנגשת התחבורה הציבורית לאנשים עם מוגבלויות, באתר משרד מבקר המדינה, ‏19 באוקטובר 2021
  12. ^ חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 22 והוראת שעה), התשפ"ב–2022, ס"ח 3001 מ-7 ביולי 2022
  13. ^ השתתפות המדינה במימון התאמות במקום העבודה לעובד עם מוגבלות, באתר המטה לשילוב אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה