חורבת געתון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלט הסבר ואזהרה בחורבת געתון
המבנה המערבי והחצר
קשתות במבנה המזרחי
קשתות במבנה המזרחי

חוּרְבַת גַּעְתּוֹן (הידועה גם כ"חאן סוּרְסוֹק") היא ישוב חקלאי היסטורי נטוש בנחל געתון בגליל המערבי. היישוב הוקם בתקופת ממלכת ישראלמאה ה-10 לפנה"ס), התפתח בתקופה הצלבנית ובתקופה העות'מאנית שימש כבית אחוזה של משפחת סורסוק - משפחת בנקאים נוצרית סורית. המקום ננטש זמן קצר לאחר מלחמת העצמאות.

חורבת געתון הוכרזה כאתר מורשת לאומית, אך טרם בוצעו באתר עבודות שיקום.

המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב ממוקם על תל בערוצו של נחל געתון כשני קילומטר מזרחית לנהריה. סביבתו של התל עשירה במעיינות שהזינו את הנחל ואיפשרו קיום של חקלאות רב גונית. המעיינות הנובעים בסביבת התל: עין אֶשְחַר (עין סוויד), עין יָרָק (עין אל עקלית - הצלופח), עין געתון (עין אלמג'נונה - המשוגעת), עין אַט, עין מֵירָב, ועין חִישוּר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד התקופה הצלבנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת מלכותו של שלמה (המאה ה-10 לפנה"ס), כנראה במסגרת הסכם עם חירם מלך צור, הוקם במקום ישוב חקלאי בשם "גיאתו".

לאחר שיבת ציון, עסקה המנהיגות הדתית רבות בסוגיית קביעת גבולות הארץ לצורך קיום מצוות הקשורות למקום (כמו מצוות שנת שמיטה). מי שהוביל את הנושא בגבולה הצפוני של ישראל היה שמעון בן שטח והוא שקבע את היישוב, שנקרא אז "ריש מייא דגעתין", כאחד מישובי הגבול[1].

בתקופה הצלבנית הוקמה במקום חווה חקלאית בשם "ג'שסון"[2] ותושביה היו כפופים לשליט שישב במעיליא (ואחר כך, לשליט באכזיב). החקלאות המשיכה להתפתח ונבנו אמות מים וטחנת קמח.

בתקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה העות'מאנית בזמנו של דאהר אל-עומר (שהיה שליט הגליל במאה ה-18) חודשו המבנים החקלאיים ביישוב (כולל אמת המים וטחנת הקמח).

ממשיכו אחמד אל-ג'זאר המשיך בפיתוח עכו והישובים החקלאיים בגליל ובעידוד השקעות זרות. בתקופה זו הגיעה לאזור משפחת סורסוק.

משפחת סורסוק הייתה משפחת בנקאים סורית אמידה בראשה עמד איאב סורסוק מביירות. המשפחה החזיקה (עד תחילת ההתיישבות הציונית בעמק[3]) בשטחי אדמה נרחבים החל מדרום לבנון, דרך הרי גליל עד לעמק יזרעאל ומישור החוף הצפוני[4]. עיקר רכישת האדמות התבצעה ב-1870 בעקבות שחרור אדמות על ידי הממשל הטורקי ותוך ניצול חוקים עות'מאנים מגבילים בנושא סחר בקרקעות.

המשפחה הקימה את מבנה האחוזה הנראה כיום בשטח ואת החווה החקלאית סביבו. המקום נקרא אז "ח'רבת אלג'עתון" והוא הוקם על החורבה הצלבנית.

ערעור המצב הביטחוני בתקופת המרד הערבי הגדול (1936-1939) החליש את מעמדה של החווה. סגירת גבול לבנון לאחר מלחמת השחרור סגר את השוק העיקרי של מוצרי החווה עד נטישתה בתחילת שנות החמישים.

מסוף התקופה העות'מאנית ובמהלך תקופת המנדט ניהל את המקום נציג של משפחת סורסוק, חביב חווא (אביה של רימונדה טאוויל וסבה של סוהא ערפאת).

מהקמת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העצמאות עבר המבנה לנכסי נפקדים. שנים רבות עמד המקום בשיממונו ונפל קורבן לשוד אבנים. רק לאחר הכרזת קק"ל על המקום כאתר תיירות, נעצרו הגניבות והחל במקום פיתוח דרכי גישה ומסלולי טיול. למרגלות החורבה הוצבו שולחנות פיקניק ושילוט על מסלולים בקרבת מקום. כמו כן, נבנתה בריכה בערוץ הנחל. מי המעיינות נתפסו על ידי מקורות, כך שניתן לראות זרימה בערוץ רק לאחר גשמים.

נכון ל-2014, המבנה מגודר ואינו נגיש בגלל חשש למפולות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרשת אשקלון וחומת מגדל שר ושינה ודור ושורה דקיסרה שורה דעכו וריש מייא דגעתין... (תוספתא שביעית, ד, יא)
  2. ^ השם מופיע במספר צורות: Jashun, Jasson, Jazon
  3. ^ בתקופת פעילותו לגאולת הקרקעות, רכש יהושע חנקין אדמות ממשפחת סורסוק
  4. ^ התייחסות למשפחת סורסוק בכתבה של לורנס אוליפנט בשם "בית העלמין בשייח אבריק", שפורסמה ב-18 בדצמבר 1883

קואורדינטות: 33°00′45″N 35°11′38″E / 33.01244°N 35.19380°E / 33.01244; 35.19380