חותם אדם וחוה
 | |
| פרטי הממצא | |
|---|---|
| חומרים | אבן ירקרקה (Greenstone) |
| גובה | 2.71 ס״מ |
| קוטר | 1.65 ס״מ |
| יצירת הממצא | |
| תאריך יצירה | המאות ה־22–21 לפנה״ס |
| פרטי האתר והחפירה | |
| מיקום אתר | מסופוטמיה (דרום עיראק של ימינו) |
| פרטי הממצא כיום | |
| מיקום נוכחי |
המוזיאון הבריטי  |
| מזהה קטלוגי | 1846,0523.347 |
  | |
חותם "אדם וחוה" (באנגלית: Adam and Eve cylinder seal), הידוע גם בשם חותם הפיתוי (Temptation Seal), הוא חותם גליל מסופוטמי קטן מאבן ירקרקה, שמקורו מן התקופה שלאחר האימפריה האכדית, סביב המאה ה־22 עד ה־21 לפנה״ס. החותם מתאר שתי דמויות יושבות משני עבריו של עץ וביניהן נחש, ולפנים סברו כי הוא קשור לסיפור אדם וחוה שבספר בראשית. כיום מקובל לראות בו דוגמה טיפוסית של סצנה פולחנית אכדית – סצנת משתה או פולחן פוריות.
תיאור החותם
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פני הגליל נחרתה בסגנון אינטליו (חריתה פנימה) סצנה ובה שתי דמויות יושבות משני צידי עץ תמר נושא פירות, וביניהן נחש ניצב זקוף. כאשר מגלגלים את החותם על טין רך, נוצרת הטבעה רציפה של התמונה ההפוכה.
במאה ה־19 תיאר אותו האשורולוג ג׳ורג׳ סמית כך:
”שתי דמויות, זכר ונקבה, יושבות משני עברי העץ, מושיטות ידיהן אל הפרי, וביניהן – נחש. ראיה לכך שסיפור החטא הקדמון היה ידוע כבר בבבל הקדומה.”[1]
משמעות ופרשנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]החוקרת דומיניק קולון (Dominique Collon) הציעה כי מדובר בסצנה מוכרת מן התקופות ה־23–22 לפנה״ס: אל ישוב (שניכר בקרניו כסמל אלוהי) מול מתפללת. העץ והנחש שביניהם מייצגים, ככל הנראה, סמלים של פוריות וחיים.[2]
החוקר דייוויד פיטרסן (David L. Petersen) תמך בעמדה זו, וציין כי כל המאפיינים תואמים למסורת הידועה של סצנת המשתה האכדית:
”האל המזוהה לפי קרניו, המתפללת שמולו, עץ התמר במרכז והנחש כסמל פריון או כאל נחש (נִירַח, Nirah) – כולם מוטיבים אכדיים טיפוסיים, ולא תיאורים של אדם וחוה.”[3]
המיתולוג ג׳וזף קמפבל ראה בסצנה שריד של פולחן פריון קדום, שמקורו אף בתקופה הנאוליתית, שבו מופיעים האלה־אם ועץ החיים, כאשר הנחש הוא סמל ההתחדשות:
”אין זה ייצוג של 'נפילת האדם', אלא אידיליה קדמונית של גן התום, שבו שני פירות עץ התמר — פרי הדעת ופרי חיי הנצח — מוצגים לצד האלה גוּלָה־בָּאוּ והאל דוּמוּזִי, אדון עץ החיים.”[4]
קצת רקע על גלילי חותם
[עריכת קוד מקור | עריכה]גלילי חותם הם גלילים קטנים, לרוב מאבן קשה, שנחרתו בהם עיטורים ותמונות במשטח קעור. הם נוצרו בדרום מסופוטמיה סביב 3500 לפנה״ס, ושימשו להחתמה על טין, כאמצעי מנהלי, תכשיט או קמיע מאגי. עם התפשטות הכתב היתדותי, התפשט גם השימוש בחותמות אלה ברחבי המזרח הקדום.[5]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חותם אדם וחוה באתר המוזיאון הבריטי (באנגלית)
- הערך בגלריית Google Arts & Culture (באנגלית)
- הערך המקורי בוויקיפדיה האנגלית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ George Smith, The Chaldean Account of Genesis, New York: Scribner, Armstrong & Co., 1876, pp. 90–91.
- ↑ Dominique Collon, in David L. Petersen (ed.), Method Matters: Essays on the Interpretation of the Hebrew Bible, Society of Biblical Literature, 2009.
- ↑ Petersen, ibid.
- ↑ Joseph Campbell, The Masks of God, Vol. III: Occidental Mythology, Penguin Books, 1976, p.14.
- ↑ T.C. Mitchell, The Bible in the British Museum, Paulist Press, 2004, p. 24.