חזי שטרנליכט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חזי שטרנליכט
Hezi sternlicht.JPG
לידה 24 ביוני 1976 (בן 46) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חזי שטרנליכט (נולד ב-24 ביוני 1976) הוא עיתונאי, פובליציסט ופרשן כלכלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטרנליכט נולד בפתח תקווה. בשנותיו הראשונות גדל בתל אביב, לאחר מכן עבר להתגורר במושב בית יהושע. את לימודיו בתיכון סיים בבית הספר הדסים בשנת 1994. לאחר שירותו הצבאי החל ללמוד באקדמיה. בשנתיים הראשונות (1998–1999) באוניברסיטת בר-אילן בחוג למדעי המחשב. לאחר מכן שינה כיוון, עבר ללמוד כלכלה וקיבל תואר ראשון מבית הספר לכלכלה באוניברסיטת תל אביב בשנת 2002.

בתחילת דרכו בשוק העבודה שימש בתפקיד כלכלן ומבקר פנים באוצר השלטון המקומי. לאחר מכן פנה לעבוד בעיתונות כלכלית. בשנת 2003 החל לעבוד באתר החדשות הכלכליות ביזפורטל מקבוצת קו מנחה, תחילה ככתב שוק ההון ובהמשך כעורך הראשי של Bizportal. בשנת 2006 עבר ל"מעריב" שם שימש כתב שוק ההון. בהמשך הדרך עבד בתפקיד יועץ לקשרי משקיעים בחברת תקשורת פיננסית של נעם ילין. בתפקיד זה ייעץ לחברות ולגופים שונים בשמירת קשר עם הגופים המוסדיים בשוק ההון הישראלי. מאז קיץ 2008 ועד ל-2017 שימש בתפקיד כתב ופרשן כלכלי בעיתון "ישראל היום"[1]. בשנת 2013, פרסמה תוכנית התחקירים המקור, בערוץ 10, כיצד עמוס רגב עורך העיתון, מתערב בתכנים של כתבי העיתון ומטה אותם כך שיסקרו באופן חיובי את ראש הממשלה בנימין נתניהו. כדוגמה הביא כתבה של חזי שטרנליכט שתוכנה שונה על ידי רגב, כך שבמקום ביקורת על המדיניות הכלכלית של נתניהו היא תציג אותו באור חיובי[2][3].

בין פברואר 2018 סיקר שטרנליכט את שוק ההון, ככתב מוסף "השוק" בעיתון "כלכליסט", ומאז חודש אפריל 2022, עבר לשמש בתור כתב ופרשן שוק ההון במוסף "שוק ההון והשקעות" של העיתון "גלובס".

בחודש פברואר 2015 העניקה האגודה לזכות הציבור לדעת את הפרס לתקשורת כלכלית איכותית לשטרנליכט.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטרנליכט מתגורר בנתניה, הוא גרוש ואב לשניים.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטרנליכט פרסם שלושה ספרים פרי עטו:

  • "המדריך למתחילים בשוק ההון הישראלי", הוצאת מודן, 2008[4][5]
  • "כריש מול סרדינים", הוצאת כוכביא, 2011[6].
  • "הוועדה הממלכתית", הוצאת כוכביא, 2015[7].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]