חטא בני האלוהים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
The Sons "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה", פסל מ-1923 מאת דניאל צ'סטר פרנץ'.

חטא בני האלוהים או מעשה בני האלוהים ובנות האדם הוא קטע בסיפור המקראי, בספר בראשית פרק ו', פסוקים א'-ד'. לפי הכתוב, "בְנֵי־הָֽאֱלֹהִים" לקחו להם נשים מ"בְּנוֹת הָאָדָם", ובאותה עת הופיעו בארץ "הנְּפִלִים" וה"גִּבֹּרִים". אלוהים הגיב לכך במילים "לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם", ומיד לאחר מכן מתרחש המבול. הקטע הוא אחד הפרקים הסתומים והשנויים-במחלוקת ביותר במקרא, והניסוח הקצר והקטוע של הטקסט הקשה על בירור משמעותו. בין היתר, נדונו הקביעה כי לאל יש בנים ממש ושאלת זהותם של אותם "בני האלוהים", כמו גם טיבם של "בנות האדם", "הנפילים" וה"גיבורים" והיחסים בין ארבע הקבוצות הנזכרות. לא ברור אם הנפילים והגיבורים הם שמות נרדפים או נפרדים, אם נולדו כתוצאה מהקשר בין בני האלוהים לבנות האדם או שרק התקיימו באותו הזמן, ומה הקשר בין פרשה זו לבין המבול המתרחש אחריה. לעמימות תרמה גם הימצאותן של שתי מילים יחידאיות, "יָדוֹן" ו"שַׁגַּם".

הפרשנות המוקדמת ביותר המוכרת לקטע, מימי בית שני המאוחר, היא ש"בני האלוהים" היו מלאכים שהזדווגו עם בנות-אנוש והולידו את הנפילים, יצורים על-אנושיים מרושעים. כדי לבלום אותם, מחה אלוהים את העולם במבול ואסר את המלאכים המורדים עד אחרית הימים. פרשנות זו התבטאה בייחוד בספר חנוך א' אך גם במקורות אחרים, ועודנה נזכרת במספר מדרשים קטן, באזכורים מפורשים בברית החדשה ובקוראן. מן המאות הראשונות לספירה הן התנאים והן אבות הכנסייה דחו בתוקף ראייה זו מסיבות תאולוגיות. הפרשנות היהודית המקובלת מאז היא ש"בני האלוהים" אינו אלא כינוי לבני אנוש רמי-מעלה שהרבו בניאוף ובזימה ואף חטפו נשים מפשוטות העם, וזהו החטא שהוביל למבול. הפרשנות הנוצרית המקובלת היא ש"בני האלוהים" היו צדיקים מבני שת, וחטאם שהוביל למבול היה ניאופיהם עם נשים מרושעות מגזע קין, שהן "בנות האדם" הנזכרות. רק במאה ה-19, עם הופעת המחקר הביקורתי, הפרשנות המלאכית שבה אל תשומת הלב. כמו כן, מוקם המעשה בהקשר של המיתולוגיה הכנענית הקדומה, וכיום רוב החוקרים סבורים שבראשית ו' א'-ד' הוא שריד משוכתב למיתוס ישן וש"בני האלוהים" התייחס במקור לאלים זוטרים בפנתיאון הכנעני שהזדווגו עם בנות-אנוש.

הטקסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר בראשית פרק ו', פסוקים א'-ד', מוזכרת פרשיה בה "בני האלוהים" לקחו נשים מ"בנות האדם", הניצבת מבחינה כרונולוגית בין הולדת נח לבין המבול:

וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם: וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ: וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה: הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם:

"יָדוֹן" ו"שַׁגַּם" הן מילים יחידאיות שאין להן כל אזכור נוסף ביתר המקרא ולכן מקשות על פענוח משמעות הקטע. גם המבנה הדקדוקי של המשפטים, בו הפסוקית "אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם" מופיעה באמצע הדיון אודות הופעת הנפילים והגיבורים, לא מבהיר אם אותם נפילים וגיבורים זהים זה לזה ואם הם נולדו לבני האלוהים ולבנות האדם אם לאו.

זהות הדמויות הנזכרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדבר זהותם של בני האלוהים אשר לקחו להם את בנות האדם קיימות מספר דעות. מרבית הפרשנים מבארים שהמדובר הוא על בני השופטים ובעלי הכח, שניצלו את מעמדם הרם כדי לקחת להם נשים יפות בכח, על פי בחירתם וללא התחשבות ברצונה של האשה או האם היא כבר נשואה: "ויראו בני האלוהים - אלו בני הדיינין והשרים. תני רבי שמעון בן יוחי: כל פרצה שאינה באה מן הגדולים אינה פרצה" (מדרש לקח טוב בראשית פרק ו פסוק ב). על פי פירוש זה, 'בנות האדם' הכוונה לבנות האדם הרגיל, פשוטי העם.

פירוש נוסף הרווח במדרשים הוא שבני האלוהים אינם אלא מלאכים שירדו מן השמים לארץ, כדי להוכיח לה' שהם אינם חוטאים כמו בני האדם, ולבשו דמות אדם, בשר ודם, והתאוו ליופיין של בנות האדם וחטאו עימן:

כיון שעמדו דור המבול ועבדו עבודה זרה, היה הקדוש ברוך הוא מתעצב. מיד עמדו שני מלאכים, שמחזאי ועזאל, ואמרו לפניו: רבונו של עולם, הלא אמרנו לפניך כשבראת את עולמך 'מה אנוש כי תזכרנו'! אמר להם: ועולם מה יהא עליו? אמרו לו: רבונו של עולם, היינו מסתפקין בו. אמר להם: גלוי וידוע לפני, אם אתם שרויין בארץ - היה שולט בכם יצר הרע והייתם קשים מבני אדם. אמרו לו: תן לנו רשות ונדור עם הבריות, ותראה איך אנו מקדשין שמך. אמר להם: רדו ותדורו עמהן! מיד קלקלו עם בנות האדם, שהיו יפות ולא יכלו לכבוש את יצרן

ילקוט שמעוני רמז מד

פירוש זה מבוסס על כך שהמונח 'בני האלוהים' בכל הופעותיו האחרות במקרא, מובנו הוא: 'מלאכים'[1]. רווח נוסף להסבר זה בפסוקי הפרשיה הוא סיבת הולדתם של הנפילים מזיווג של מלאכים עם בנות אדם.

בפרשיית חטא בני האלוהים מתוארת לידתם של ה'נפילים' מזיווג זה של בני האלוהים עם בנות האדם. באזכורים אחרים במקרא, הנפילים הם אנשים ענקים בעלי כח רב. בסוף הפרשיה מוזכרים גם 'הגיבורים' ו'אנשי השם', שהם אולי זהים עם הנפילים. בתיאור המרגלים את יושבי הארץ, משתמשים המרגלים במונח 'נפילים' כדי לתאר את שלושת ילידי הענק שבחברון: "וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם"[2]. תיאור של יצורי-כלאיים בעלי עצמה על-אנושית שנוצרו מזיווג אלים עם בנות אדם נמצא בתרבויות רבות נוספות. וכמבואר בסמוך.

במסורת הרבנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתיאור החטא נאמר בתורה[3]: "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ", ממשפט זה לא מבואר מה בדיוק היה חטאם של בני האלוהים עם בנות האדם, שהביא להחלטה הגורלית של ה' להחריב את העולם בעקבות זאת: "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ... וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". ואכן הוצעו כמה הסברים בפרשנות המקרא מה בדיוק היה חטאם של בני האלוהים:

ע"פ רוב המדרשים[4] חטאם היה בגזלת אשת איש מיד בעלה. פרשנות זו מסתייעת בפסוקים בתחילת פרשת נח מהם עולה שרצון ה' להחריב את העולם נבע מחטא ה'חמס' (=גזל) שמילא את הארץ: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ"[5]. בחלק מהמדרשים[6] מוסף גם חטא משכב זכר ומשכב בהמה, בהם חטאו בני האלוהים. ויש מפרשים שחטאם היה לקיחת נשים בחוזקה באופן כללי, בין בתולות ובין נשואות[7].

אמנם על פי מדרש פרקי דרבי אליעזר, ומדרשים נוספים שהלכו בעקבותיו[8], חטאם היה קשור בזנות ובגילוי עריות, ולא בגזלת נשים:

ר' מאיר אומר גלוי ערוה היו מהלכין דורות של קין, האנשים והנשים כבהמה, ומטמאין בכל זנות: איש באמו ובבתו ובאשת אחיו ובאשת רעהו וברחובות וביצר הרע של מחשבת לבם. שנאמר: וירא ה' כי רבה רעת האדם. רבי אומר: המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים ראו את בני דורותיו של קין גלויות בשר ערוה, כוחלות עיניהם כזונות, וטעו אחריהם ולקחו מהן נשים, שנאמר: ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו

פרקי דר' אליעזר בראשית כב

עם זאת, במדרשים אחרים[9] מובאים דבריו של רבי שמעון בר יוחאי שקלל את מי שיפרש את המושג 'בני האלוהים' שבפרשיה זו במובן של מלאכים: "רבי שמעון בן יוחאי קרא להון בני דייניא. רבי שמעון בן יוחאי מקלל לכל מאן דקרא להון בני אלהיא [מלאכים]".

האבן עזרא פירש ש'בני האלוהים' הכוונה לאנשים הבקיאים בחיזוי מערכות הכוכבים והמזלות ('יודעים דעת עליון'), ובחרו להם נשים לפי התאמתן למזלותיהם. פירוש זה מסביר את הולדת ה'נפילים', המכונים במקרא גם 'הגבורים' ו'אנשי השם', מזיווג מותאם זה.

פירוש נוסף של הרא"ש הוא שבני האלוהים הם זרעו של שת, שהיה כשר. ואילו בנות האדם היו מזרעו של קין שקולל על ידי ה', וגם ילדיו היו חוטאים[10]. וכאשר החלו זרעו של שת להתערב בזרעו של קין ולשאת מהם נשים, ואלו קלקלו אותם ולימדום לחטוא, ראה ה' שאין תקנה לעולם אלא בחורבנו[11].

לעומת זאת, בספר הזוהר מובאת דעה הפוכה, לפיה בניו של קין הם בני האלוהים, שנקראו כך על פי המדרש[12] שהורתו של קין הייתה מכך שהנחש (סמאל בלשון הקבלה) בא על חוה והטיל בה זוהמא, ומזיווג זה נוצר קין שמראהו ומראה זרעו שונה ממראה שאר בני האדם:

ר' חייא אמר: בנוי דקין [בניו של קין] הוו 'בני אלהים', דהא כד אתא סמאל על חוה - אטיל בה זוהמא ואתעברת ואולידת לקין. וחיזו דיליה לא הות דמי לשאר בני נשא [ומראהו שונה משאר בני אדם]. וכל אינון דאתיין מסטרא דיליה - לא הוו אקרון אלא 'בני האלהים'

ספר הזוהר בראשית דף לז עמוד א

יש המפרש שבני האלוהים הם שֹרים רוחניים של אומות העולם, שהם מלאכים בדרגה נמוכה שמהלכים בארץ ועושים שליחותו של ה' בעולם. וכאשר הזדווגו עם בנות האדם, ייחסו לילדים שנולדו מהם תכונות אלוהיות של אל-מוות, שהביאה לסגידה להם. כנגד תפיסה מוטעית ואלילית זו הביאה התורה מעשה זה כדי להראות שגם על אותם נפילים נגזר למות, ואף בקיצור ימים, כדי שיהיה ברור שאין שום יצור אנושי עם תכונות אלוהיות[13]. לדבריו, סיבת התנגדותם של חלק מחכמי חז"ל (כמו רשב"י, כנזכר) לפרשנות זו של הפסוקים נעוצה בכך שבאותם דורות התרבות היוונית והרומית החיו את רעיון הימצאותן של דמויות אליליות שנוצרו מזיווג בני אלים עם בנות אדם, וכדי לא לעשות שימוש מסוכן בתורה כמקור לכך, נתנו חכמי ישראל פירוש שונה לפסוקים. הסבר מעט שונה הובא בפירוש המלבי"ם, לפיו תיאור חטא 'בני האלוהים' אינו אלא מיתולוגיה עממית שרווחה באותה תקופה של טרום המבול, הטוענת שקיימים אלים החושקים בבנות יפות ואז עליהן להינשא להם, ומזיווג זה יוולדו הנפילים, שעל פי אמונה זו, הם עצמם אלים. ובחסות אמונה זו היו אנשים לוקחים נשים נשואות לעצמם לנשים:

ידוע בקורות העמים הקדמונים שהיו מאמינים שבני אלהים חושקים את בנות האדם, והיו מהבילים שכשהאשה טובה תמצא חן בעיני בני אלהים - ויבאו אליהן וילדו להם... וספר [הכתוב] שכפי מחשבת הדור ההוא והבליהם אמרו שבני אלהים הם רואים את בנות האדם כשהם טובות, אז ימצאו חן בעיניהם ויקחו להם נשים. שבאופן זה זנו הנשים מתחת בעליהם עם אנשים שההבילו עליהם שהם בני אלהים, וחושקים בהן ויקחו אותן לנשים... לכן הודיע לנו משה רבינו עליו השלום כי הנפילים האלה, שהם הענקים והעריצים שאמרו עליהם העמים בספוריהם שנפלו משמים, והם היו בימים האלה וגם אחרי כן, שאז נמצאו ענקים וגבורי כח נוראים שאמרו על עצמם שהם בני אלהים שנפלו משמים. וע"כ קראן בשם נפילים, ע"ש שנפלו לארץ, והעם התחילו לעבוד אותם, וזה נמשך גם אחרי כן. והם היו בני האלהים שבאו אל בנות האדם וילדו להם, עד שגם הבנים היו נחשבים לאלילים, באשר האמינו שנולדו מבני אלים... וכל הספורים האלה מקורם התחיל מדור המבול ואילך, וזה היה שורש להשחתת האדם ולהעבודות הזרות והנכריות ואמונת שוא והבל אשר לכן ראה ה' לקצר ימי האדם, שיראו כי אדם המה ובני תמותה ולא אלהים המה

בהתאם לפירושים השונים באשר למהות החטא, מתבארת גם סיבת העונש: לפי הפרשנים המבארים את החטא בגזל נשים, העונש היה על ה'חמס' שעם השנים מילא את הארץ: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ".

לפי המפרשים את החטא בזנות מלאכים עם בנות אדם, חטא בני האדם היה הפיכת הבנים הנולדים מהם לבעלי כוחות אלוהיים וסגידה להם. או שהעונש היה על מתן הכשר מוסרי לחמס נשים תחת מעטה הצדקה רוחני של מציאות שנקבעה מלמעלה בה בני אלים מחפשים בנות יפות לשאתן לנשים, ואין לבני תמותה להתנגד לכך.


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר איוב, פרק א', פסוק ו'. ספר איוב, פרק ל"ח, פסוק ז'. ספר דניאל, פרק ג', פסוק כ"ה.
  2. ^ ספר במדבר, פרק י"ג, פסוק ל"ג
  3. ^ ספר בראשית, פרק ו', פסוק ב'
  4. ^ מדרש אגדה (בובר) בראשית פרק ו סימן ב.
  5. ^ ספר בראשית, פרק ו', פסוק י"ג
  6. ^ ילקוט שמעוני בראשית רמז מג. פסיקתא זוטרתא בראשית פרק ו פסוק ב. המדרש הובא ברש"י בראשית פרק ו פסוק ב.
  7. ^ רמב"ן, רד"ק, חזקוני ותולדות יצחק על בראשית פרק ו פסוק ב.
  8. ^ כמו ילקוט שמעוני בראשית רמז מד.
  9. ^ בראשית רבה, פרשה כ"ו, פסקה ה'
  10. ^ ומשום שתחילה היו במעלה רוחנית גבוהה מזו של בני קין החוטא, נקראו בניו של שת 'בני האלוהים' לעומת בנות קין שנקראו בכינוי הנמוך (לעומת בני האלוהים) 'בנות האדם'.
  11. ^ פירוש הרא"ש על בראשית פרק ו פסוק ב.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קמ"ו, עמוד א'
  13. ^ פירושו של הרב מ.ד. קאסוטו. 'מעשה בני האלוהים ובנות האדם', באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח.