חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
חטיבה 14
טנקים ונגמ"שים של חטיבה 14 בתנועה ב-15 באוקטובר 1973 אחר הצהריים לקראת מבצע אבירי לב
טנקים ונגמ"שים של חטיבה 14 בתנועה ב-15 באוקטובר 1973 אחר הצהריים לקראת מבצע אבירי לב
סוג היחידה חטיבה
שייכות חיילית חיל השריון הישראלי
מפקדים אל"ם אמנון רשף (מפקד החטיבה)
סא"ל איתן אריאלי (סגן מפקד החטיבה)
יחידות משנה גדוד 9, גדוד 52, גדוד 184
עימות מלחמת יום הכיפורים
גזרת פעילות סיני
אמל"ח עיקרי טנק מגח 3
אבדות 302 הרוגים

חטיבה 14 היא חטיבת שריון סדירה שלחמה בסיני במהלך מלחמת יום הכיפורים, החל מפתיחת האש ועד לסיום המלחמה.

החטיבה, בפיקוד אל"ם אמנון רשף, הייתה פרושה ערב המלחמה לכל אורך קו תעלה סואץ. עם פרוץ האש ב-6 באוקטובר 1973 ולמשך השעות הראשונות של הלחימה, הייתה החטיבה כוח השריון היחיד שעמד מול הצבא המצרי ובקרבות אלה ספגה אבידות כבידות. החטיבה המשיכה להילחם בקרבות הקשים מול הצבא המצרי ובקרב החווה הסינית במסגרת מבצע הצליחה. ב-19 באוקטובר חצתה החטיבה את תעלת סואץ, כבשה את מתחם "אורחה", והשתתפה בקרבות לכיבוש אזור החיץ החקלאי והרחבת ראש הגשר לכיוון צפון.

במהלך המלחמה נהרגו 302 מחיילי החטיבה ומהיחידות שלחמו תחת פיקודה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור סיני ותעלת סואץ. בפתיחת המלחמה תפסה חטיבה 14 את רוב גזרת התעלה, מדרום לקנטרה ועד למפרץ סואץ.

חטיבה 14 הוקמה על בסיס חטיבת עציוני (חטיבה 6). חטיבת עציוני ההיסטורית פורקה לאחר מלחמת העצמאות, והוקמה מחדש בשנת 1955 כחטיבת חי"ר במילואים. ב-1958 שונה שמה לחטיבה 14 והיא עברה לפיקוד הדרום. בתחילת שנות ה-60 עברה החטיבה הסבה לחטיבה ממוכנת.

במלחמת ששת הימים היתה החטיבה סדירה למחצה וכללה את גדוד 52, גדוד טנקים סדיר שכלל טנקי סופר שרמן ו-AMX-13, ושני גדודי חרמ"ש במילואים. החטיבה, בפיקודו של מרדכי ציפורי, היתה חלק מאוגדה 38 של אריאל שרון ולקחה חלק בקרב אום-כתף.

לאחר מלחמת ששת הימים הוחלט להסב את החטיבה לחטיבת שריון סדירה. גדוד 52 קלט טנקי פטון M48 ("מגח 3") שהחליפו את טנקי השרמן וה-AMX המיושנים, וגדוד 184 הוקם בחטיבה כגדוד סדיר שני של טנקי מגח. גדודי המילואים הועברו לחטיבת מרכבות הברזל, ובמקומם קיבלה החטיבה את גדוד 9, גדוד חרמ"ש סדיר, שהוסב בשנת 1970 לגדוד טנקים. החטיבה הוכפפה לאוגדה 252 (אוגדת סיני), והשתתפה במלחמת ההתשה בסיני.[1]

שגרת הפעילות של החטיבה כללה שהות של שלושה חודשים בקו התעלה ואחריהם שלושה חודשים בעורף, באזור רפידים, באימונים[2] (באותו הזמן היתה חטיבה 401, חטיבת השריון הסדירה הנוספת בסיני, תופסת את קו התעלה).

החטיבה ערב המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1973 התקבלה בצה"ל החלטה לקצר את שירות החובה בחצי שנה לשנתיים וחצי, ובעקבות כך תוכנן לפרק את חטיבה 14 במהלך שנת 1974. כתוצאה מכך לא קיבלה החטיבה חיילים חדשים, ובפתיחת המלחמה היו בחטיבה 8 פלוגות טנקים במקום 9, ובסך הכל 89 טנקים. החטיבה כללה את גדוד הטנקים 184 (2 פלוגות טנקים ופלוגת חרמ"ש), גדודי הטנקים 9 ו-52 (3 פלוגות טנקים כל אחת), ופלוגת הסיור 67.[3]

ביולי 1973 עלתה החטיבה לקו שהיה אמור להסתיים בשבוע השני של אוקטובר, ותפסה את אזור תעלת סואץ. שלושת גדודי החטיבה היו פרוסים לכל אורך תעלת סואץ. גדוד 9 בפיקוד סא"ל יום-טוב תמיר היה בגזרה הצפונית של התעלה תחת פיקוד חטיבה מרחבית 275 (חטיבת בלוזה), גדוד 184 בפיקוד רס"ן שאול שלו היה בגזרה המרכזית, מאזור האי אל-בלח בצפון ועד לצפון האגם המר הגדול, וגדוד 52, בפיקוד סא"ל עמנואל סקל תפס את הגזרה הדרומית, מהאגמים המרים ועד לצפון מפרץ סואץ. הגדודים השונים היו מוצבים בחניונים פלוגתיים בתעוזים, במרחק של 8-10 קילומטרים מהתעלה. את המעוזים על גדת התעלה תפסו חיילי חי"ר - גדוד 68 של החטיבה הירושלמית בגזרה המרכזית, וחיילי נח"ל בגזרה הדרומית.[4]

מפקד החטיבה היה אל"מ אמנון רשף, שהתמנה לתפקיד באוקטובר 1972, וסגנו היה סא"ל איתן אריאלי. החטיבה פעלה תחת אוגדה 252 בפיקודו של האלוף אלברט מנדלר. גזרת האחריות של החטיבה ערב המלחמה כללה את הגזרה המרכזית והדרומית, מהאי אל-בלח (הקילומטר ה-56 של התעלה, כ-8 קילומטרים מדרום לקנטרה) ועד לאזור שמדרום לראס סודר, בצפון מפרץ סואץ, מרחק של כ-200 קילומטרים.[5]

החל מתחילת אוקטובר 1973 הועלתה הכוננות באוגדה 252 ובחטיבה בעקבות תצפיות שהעלו כי המצרים מרכזים כוחות, ציוד, ואמצעי צליחה סמוך לתעלה. ב-6 באוקטובר בשעות הבוקר התקיים תדריך במפקדת אוגדה 252. במהלך התדריך התקבלה הידיעה כי מלחמה תפרוץ בשעה 18:00. בקשת החטיבה לקדם את הטנקים לעמדות המוכנות קרוב לתעלה נדחו על ידי פיקוד הדרום, ולבסוף אושר לחטיבה לקדם את הטנקים לאחר השעה 16:00.[6]

6 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערכות צה"ל וצבא מצרים בתעלה לפני פתיחת האש

פתיחת האש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 13:47 חדרו מטוסים מצרים לסיני והחלו לתקוף מטרות של צה"ל. ב-13:55 החלה הרעשה ארטילרית כבדה של מאות קני הארטילריה שריכזו המצרים באזור התעלה. במקביל, החלו חיילי חי"ר מצרים לחצות את תעלת סואץ בסירות גומי ולהתקדם לתוך סיני. בהמשך היום בנו המצרים מספר גשרים על התעלה והחלו להזרים טנקים מעבר לתעלה.

טנקי חטיבה 14 נעו מיד עם פתיחת האש לרמפות ולעמדות האש הסמוכות לתעלה לפי תוכנית שובך יונים להגנת סיני, ומהם החלו בירי אל עבר הכוחות המצרים המתקדמים. כשהתקרבו לתעלה נתקלו הכוחות הישראלים בירי של טנקים מצרים ממערב לתעלה ובירי של טילי נ"ט מסוג סאגר ו-RPG-7. בכמה אזורים הספיק החי"ר המצרי להאחז ברמפות ממזרח לתעלה בטרם הגיעו אליהן הטנקים.

גדוד 184[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי פלוגות הטנקים של גדוד 184 היו מרוכזות בגזרה שבין האי אל-בלח לאגם תמסח. בגזרה זו צלחה הדיוויזיה המצרית השנייה מהארמייה השנייה. פלוגה ח' של הגדוד, שהיתה בתעוז "הברגה", יצאה אל עמדותיה באזור מוצב "חזיון", מול גשר פירדאן. שלושה טנקים נפגעו מיד ובשעה 19:00 נותר המ"פ עם ארבעה טנקים בלבד. חצי מפלוגה ז' יצאה מתעוז "נוזל" לעזרת מעוז "פורקן". מספר טנקים נפגעו ביניהם גם טנק המ"פ והוא נפצע.[7]

בגזרה שמדרום לאגם תמסח ועד לאגם המר הגדול צלחה הדיווזיה המצרית ה-16 מהארמייה השנייה. מולה נשלחו ארבעה טנקים מפלוגה ז' בפיקוד הסמ"פ. הכוח יצא לעזרת מוצב "מצמד", נתקל בחי"ר מצרי מצויד בטילי נ"ט ונפגע. תעוז "טלויזיה", בו נמצאה פלוגת החרמ"ש של הגדוד, הותקף על ידי חי"ר מצרי. מספר נגמ"שים נפגעו, אולם לבסוף נהדפה ההתקפה.[8]

גדוד 52[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגזרה הדרומית של החטיבה, מהאגמים המרים ועד למפרץ סואץ, צלחו כוחות מצריים מהארמייה השלישית. מולם עמד גדוד 52 של החטיבה שכלל שלוש פלוגות טנקים ואת פלוגת הסיור.

פלוגה ג' של הגדוד התקדמה מתעוז מצוה למעוז "ליטוף", שהותקף על ידי חטיבת חי"ר מהדיוויזיה השביעית. המ"פ ושני טנקים נוספים נכנסו ל"ליטוף" וסייעו להדוף את ההתקפה המצרית. שלושה טנקים נשלחו למעוז "בוצר". בשעות הערב חילץ כוח שכלל 3 טנקים מהפלוגה ושני טנקים מגדוד 46 פצועים ממעוז "ליטוף".

הפלוגה נתקלה בכוח אמפיבי (שני גדודים אמפיביים מחטיבה 130 שכלל טנקי PT-76, נגמ"שי BTR-50 ושריוניות BRDM-2) שחצה את האגם המר הקטן מצפון לליטוף, ופתחה עליו באש. בהמשך בלם גדוד 46 מחטיבה 401 את הכוח האמפיבי.[9]

בחלק הדרומי ביותר של התעלה צלחה דיוויזיה 19 המצרית, ובגזרתה היו לחטיבה 14 שתי פלוגות טנקים. פלוגה ב' יצאה מתעוז "נוצה", תחת אש ארטילרית, לסיוע למוצב "מפצח" שהותקף על ידי שתי חטיבות חי"ר מצריות. בסיוע טנקי פלוגה ב' נהדפו ההתקפות על המוצב. מפקד הפלוגה, חנוך סנדרוב, נפצע בעינו, טופל וחזר לקרב. מאוחר יותר נכנסה הפלוגה לקרב בטווח קצר מול חי"ר מצרי מצויד בטילי נ"ט. מספר טנקים נפגעו ומפקד הפלוגה נהרג. בשעה 16:00 נותרו לפלוגה 6 טנקים.[10]

מג"ד 52, עמנואל סקל, ארגן שלושה טנקים מפלוגה ב' וכמה נגמ"שים מפלוגת הסיור החטיבתית ויצא להתקפה באזור "מפצח". בהתקפה נהרג מפקד פלוגת הסיור נחום שמר.[11]

פלוגה א', שכללה 10 טנקים, יצאה מתעוז "צידר" לעזרת המעוזים הדרומיים "ניסן" ו"מסרק" (מוצב המזח). מחלקה אחת חברה למוצב המזח ושאר הפלוגה תפסה עמדות באזור "ניסן", פגעו בסירות מצריות שחצו את התעלה וסייעו בהדיפת ההתקפה על מוצב "ניסן". בשעות הערב נותרו בפלוגה שלושה טנקים תקינים.[12]

עד סוף היום ספג גדוד 52 אבידות כבדות: 24 לוחמים נהרגו, והגדוד נותר עם פחות מחצי מכמות הטנקים.[13]

החטיבה בגזרה המרכזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 16:00 חילק מפקד האוגדה אלברט מנדלר את האחריות לגזרת התעלה בין שתי חטיבות השריון הסדירות שעמדו לרשותו: חטיבה 14 קיבלה את האחריות לגזרה המרכזית של התעלה (הגזרה בה לחם גדוד 184), וחטיבה 401, שנעה עם פתיחת האש לתעלה, קיבלה לידיה את האחריות לגזרה הדרומית. עוד הוחלט כי גדוד 52, שנמצא בגזרה הדרומית, יעבור תחת פיקודה של חטיבה 401, ואילו גדוד 79 מחטיבה 401 יעבור לחטיבה 14.[14]

החל משעה 16:00, ובעקבות האבידות הכבדות שספגה, החלה החטיבה לקבל תגבורת. ראשית הגיעה פלוגה (11 טנקים) בפיקוד משה בדש, שכללה צוותים ממתקן 500 ומקורס קצינים.

אחרי השעה 17:00 הגיע גדוד 79 בפיקודו של סא"ל שלמה ניצני, בכוח של שתי פלוגות טנקים (פלוגות ו' ו-ח', סך הכל 22 טנקים). גדוד 79 קיבל לידיו את עיקר הפלוגה של משה בדש (7 טנקים), והעביר את פלוגה ו' לגדוד 184. גדוד 79 קיבל את גזרת המעוזים "פורקן" ו"מצת", והתארגן להתקפה על אזור הצליחה המצרי ב"מצת". במהלך ההתקפה נפגעים טנקים רבים מאש נ"ט, בדש נפצע ומ"פ ח' עמוס וינטרוב נהרג. 4 טנקים פגועים נותרו בשטח. כוחות גדוד 79 נסוגו לאחור, והפצועים פונו לטסה.[15]

במקביל התארגן כוח מגדוד 184 בפיקוד הסמג"ד לעזרת מוצב "חזיון" (גשר פירדאן). הכוח, שכלל מספר טנקים מהגדוד ואת מרבית פלוגה ו' מגדוד 79, התקדם לעבר המעוז, נפגע וספג נפגעים רבים. מ"פ ו' זאב פרל נפצע וחולץ.

ב-19:00 קיבלה החטיבה פלוגת נגמ"שים שהורכבה מחניכי קורס מ"כים חרמ"ש מבית הספר לשריון, שנשלחה צפונה לאבטח את אזור התפר עם חטמ"ר 275 מצפון.

בגזרת הדרומית של החטיבה, באזור מוצב "מצמד", כמעט ולא פעלו כוחות מהחטיבה והמח"ט התקשה להבין את היקף צליחת המצרים באזור. בגזרת "מצמד" פעלה מפתיחת האש מחלקה מפלוגה ז' (גדוד 184) שספגה אבידות. בנוסף נשלחו 4 טנקים מהפלוגה של בדש, ובהמשך נשלחה מחלקת טנקים נוספת מפלוגה ו' (גדוד 79). הכוח המשותף ביצע סיור מאזור "החווה הסינית" צפונה. סמוך לשעה 2:00 בלילה, כשהיה באזור ציר "אושה", נורו לעבר הכוח רקטות RPG והוא סבל אבידות רבות.

בשעה 20:30 הצטרפה לחטיבה פלוגת טנקים נוספת מגדוד 79. הפלוגה כללה 7 טנקים מבית הספר לשריון עם סמג"ד 79, רס"ן יעקב יעבץ. גם פלוגה זו נשלחה לגזרה הדרומית, לאזור "מיסורי", מצפון ל"חווה הסינית". סמוך ל"מיסורי" נפגעו הטנקים מאש נ"ט, יעבץ נפגע ונהרג ומפקד הפלוגה נפצע. 4 טנקים נחלצו לאחור.[16]

7 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 1:00 בלילה קיבלה החטיבה את גדוד 196 בפיקודו של עמרם מצנע. הגדוד כלל 24 טנקים בשתי פלוגות והורכב מחניכים מקורס קצינים, קורס מפקדי טנקים, בה"ד 1 ומתקן 500. גדוד 196 נשלח לתגבר את גדוד 79 באזור אגם תמסח. בשעה 3:44 נכנס הגדוד למארב חי"ר מצרי ומספר טנקים נפגעו. הגדוד הסתער על החי"ר ונחלץ מהמארב, אולם הגיע בטעות לקרבת התעלה, אזור שהיה בשליטה מצרית. במהלך החזרה מזרחה נכנס לתוך חניון טנקים מצרי. הטנקים התפזרו ונחלצו מהחניון ללא נפגעים, ובשעה 7:00 בבוקר הצליח מצנע לרכז את הגדוד באזור "צידני".[17]

בבוקר תוגברה החטיבה ב"כוח שמוליק" בפיקוד רס"ן שמוליק ארד, שכלל שתי פלוגות צנחנים סדירות מחטיבה 35 (פלוגה מגדוד 202 ופלוגה מגדוד 890). הכוח נפרש סביב מפקדת החטיבה בילטה.[18]

בשעות הבוקר ספגו הגדודים 79 ו-196, שהיו בגזרת אגם תמסח, ירי של טילי סאגר מטווח רחוק. הכוחות הבחינו בטנקים מצרים הצולחים את התעלה מצפון למוצב "מצת". שני הגדודים ספגו אבידות רבות במהלך היום וטנקים רבים נפגעו. נמרוד גאון, מפקד פלוגה בגדוד 196, נהרג ומפלוגתו נותרו 2 טנקים בלבד. בשעה 14:15 נפצע קשה מג"ד 79 שלמה ניצני והוא פונה לאחור. מג"ד 196 עמרם מצנע קיבל אליו את הטנקים של גדוד 79, ובכוח המשותף נותרו כ-16 טנקים.[19]

כוחות קטנים מגדוד 184 נשלחו לאזור "מצמד" ו"לקקן". במוצב "לקקן" לא נתגלה אויב ובשעה 15:00 התפנו חיילי המעוז לטסה. מצפון ל"מצמד" נצפו טנקים מצרים צולחים. מפקד מוצב "מצמד" סירב להתפנות וחיילי המעוז נותרו בו עד שנפלו בשבי כעבור יומיים.

ביממה הראשונה ללחימה נהרגו 82 מחיילי החטיבה, והיא נותרה עם כ-20 טנקים כשירים. למפקדת החטיבה בטסה הגיעו טנקים שנפגעו והם תוקנו על ידי אנשי החימוש וחזרו ללחימה. עד שלב זה פיקד המח"ט אמנון רשף על החטיבה מהחמ"ל בטסה.

בשעה 16:00 הגיעה אוגדה 143 לחזית וקיבלה עליה את הגזרה המרכזית. חטיבה 14 עברה תחת פיקוד אוגדה 143, ומפקד האוגדה, האלוף אריאל שרון, נפגע עם רשף בטסה. האוגדה, על שלוש חטיבות השריון שלה, נערכה בגזרה המרכזית על רכסים שולטים במרחק של 8-12 ק"מ מהתעלה: חטיבה 421 נערכה בחלק הצפוני בגזרת הפירדאן, חטיבה 14 בחלק המרכזי של האוגדה מול אגם תמסח, וחטיבה 600, יחד עם גדס"ר 87, בגזרה הדרומית, באזור "חמדיה" ו"כישוף".

בערב התרכזה חטיבה 14 באזור טסה לצורך התארגנות, חימוש ותדלוק. טנקים שתוקנו חזרו לגדודים וכעת כללה החטיבה 41 טנקים בשני גדודים.[20] גדוד 196 נערך באזור תעוז "נוזל" וגדוד 184 נערך כ-5-8 ק"מ מדרום לו, באזור "חמוטל" ו"מכשיר". בשעות הערב ניהל גדוד 196 קרב עם טנקים וחי"ר מצריים בטווחים רחוקים. שני טנקים נפגעו מפגיעת טילי נ"ט ו-3 חיילים נהרגו.

8 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שלב זה השתלטו המצרים על רצועה ברוחב של כ-7 קילומטרים ממזרח לתעלת סואץ. הכוחות המצרים, שכללו בעיקר דיוויזיות חי"ר מצוידות בנשק אנטי טנקי רב ומתוגברות בטנקים, עצרו את התקדמותם וביססו את ראשי הגשר שתפסו.

במהלך הבוקר נמשך הירי הארטילרי על כוחות החטיבה והתנהלו קרבות מול טנקים מצרים בטווחים רחוקים. בבוקר הוחלט באוגדה לסגת ממזרח לציר החת"ם[א] על מנת לאפשר לחיל האוויר לתקוף ממערב לציר באופן חופשי. המח"ט התנגד כדי לא לסגת מהשטחים השולטים "נוזל" ו"חמוטל", ולבסוף נתקבלה דעתו.[21][22]


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מתקפת הנגד של 8 באוקטובר

ב-8 באוקטובר יצאו כוחות פיקוד הדרום למתקפת נגד לכל רוחב התעלה. אוגדה 162, שהיתה הצפונית ביותר, יצאה להתקפה בגזרת אוגדה 143 בנסיון להדוף את כוחות הארמייה המצרית השנייה שהתבססו ממזרח לתעלה. בהמשך תוכננה אוגדה 143 לנוע דרומה ולתקוף את כוחות הארמייה השלישית בגזרה הדרומית של התעלה.

בגזרת חטיבה 14 תקף גדוד 19 (שלחם תחת חטיבה 460) בשעות הבוקר את המצרים באזור הפירדאן. הגדוד הגיע קרוב לתעלה, אך ספג אש חזקה ונעצר, תוך שהוא סובל מאבידות כבדות. למרות זאת, הידיעות בפיקוד הדרום היו כי התקפת אוגדה 162 מתקדמת כמתוכנן ולכן הורו לאוגדה 143 לנוע לגזרה הדרומית. חטיבה 14 נעה עם האוגדה דרומה והגיעה עד הכביש המוביל למעבר הגידי (צומת "פוררת"-"מבדיל"). אז התבררה תמונת הקרב והאוגדה קיבלה הוראה לחזור לגזרה המרכזית. החטיבה נעה בחזרה לאחר מסע מיותר של כ-120 ק"מ. בינתיים תפסו המצרים רכסים שולטים שננטשו, ביניהם את רכסי "חמוטל" ו"מכשיר".

בשעות הערב הוכפף לחטיבה גדס"ר 87, גדוד הסיור של אוגדה 143,[ב] בפיקוד רס"ן יואב ברום. יחד עם הגדס"ר כללה החטיבה כ-62 טנקים.

9 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 2:30 התפנו 33 לוחמים ממוצב "פורקן". לוחמי המעוז יצאו לאחר שקיעת הירח, ועברו עד הבוקר כ-15 ק"מ ברגל. בבוקר נשלח לקראתם כוח שכלל שני טנקים וארבעה נגמ"שים מגדוד 184 לחלץ את הלוחמים. כוח החילוץ לא איתר את לוחמי המוצב בנקודת המפגש המתוכננת והתכונן לחיפוש נוסף. בינתיים פתחו המצרים באש על כוח החילוץ וחטיבה 421 תקפה את "חמוטל" בחיפוי למאמצי החילוץ.[ג] לבסוף אותרו הלוחמים וחולצו על גבי אחד הטנקים. נגמ"שי פלוגת החרמ"ש נפגעו ולפלוגה היו 5 הרוגים ו-21 פצועים.[23]

בצהריים התרכזה החטיבה להתארגנות באזור "יוקון". גדוד 106 מחטיבה 164, שכלל 21 טנקי שוט, הוכפף לחטיבה. רשף הציע לשנות את מספרו של גדוד 196 ל-79 במטרה לשמור על הגדוד הותיק בחטיבה. עמרם מצנע, מג"ד 196 שקיבל אליו את שארית הגדוד והיה בעברו מג"ד 79, הסכים.

בשעה 14:00 נשלחה החטיבה להחליף את חטיבה 600 בעמדות ב"חמדיה" ומול "מכשיר", בזמן שהאחרונהיצאה להתקפה על "מכשיר" ו"טלוויזיה". אף שהוראת הפיקוד היתה להימנע מיוזמות התקפיות, זיהה רשף את מגמת מפקד האוגדה אריאל שרון, ששלח את חטיבות 421 ו-600 להתקפות לכיבוש שטחים שולטים, ופיתח יוזמות התקפיות. רשף שלח את גדוד 106 לתקוף מאזור "כישוף" דרום מערבה לכיוון החווה הסינית. הגדוד תקף במהלך אחר הצהריים, ספג מטחי טילי סאגר ונבלם. 2 טנקים נפגעו והמג"ד, משה גל, נפצע ופונה.[24]

בהמשך תכנן רשף לתקוף בעצמו את "טלוויזיה" אולם קיבל הוראה ישירות ממפקד הפיקוד שמואל גונן לעצור. התקפת חטיבה 600 נכשלה והחטיבה נשלחה לחלץ טנק שנשאר ב"טלוויזיה". החטיבה יצאה להתקפה בשעה 17:00, כשגדוד 79 מחפה מדרום וגדוד 184 תוקף. טנקי גדוד 184 נתקלו בארטילריה כבדה ובאש ישירה, והמג"ד, שאול שלו, נהרג. הסמג"ד בני טרן הוביל את המשך ההתקפה ולבסוף הצליח הגדוד לכבוש את מתחם "טלוויזיה" ב-18:20 ולחלץ שלושה אנשי צוות מחטיבה 600.

בשעות הערב נשלח גדס"ר 87 באישור שרון לסיור באזור "מצמד". הגדוד נע דרום מערבה לאגם המר, ומשם המשיך צפונה על ציר "לכסיקון". פלוגה אחת של הגדוד הגיעה לצומת "לכסיקון"-"נחלה" מבלי שנתקלה בכוחות מצרים. הגדוד חנה באזור במהלך הלילה מבלי שזוהה על ידי המצרים. אלוף הפיקוד גונן סירב להצעה לקדם את הגדוד צפונה ולקראת 7 בבוקר (ב-10 באוקטובר) נסוג הגדוד חזרה. בעקבות הסיור זוהה אזור "מצמד" כאזור התפר שבין הארמיות השנייה והשלישית.[25]

בארבעת ימי הלחימה הראשונים ספגה החטיבה אבידות רבות: 96 חיילים נהרגו ו-135 נפצעו.

10-13 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 באוקטובר בצהריים נעה החטיבה לאחור לצורך התארגנות. החטיבה חנתה בכביש טסה-מעבר הגידי (ציר "מבדיל"), כ-35 קילומטרים ממזרח לתעלת סואץ. ב-11 באוקטובר עזב גדוד 106 את החטיבה, והחטיבה נותרה עם 75 טנקים בשלושה גדודים. סא"ל אברהם אלמוג, שהיה מג"ד 184 עד חודש לפני המלחמה, הצטרף לחטיבה וקיבל את הפיקוד על גדוד 184.

ב-12 באוקטובר החליפה החטיבה את חטיבה 600 וחזרה לקו החזית. שלושת גדודי חטיבה 14 נערכו מול הכוחות המצרים: גדוד 184 (21 טנקים) נערך מול "מכשיר" ו"טלויזיה", גדוד 79 (25 טנקים) נערך ברכס "חמדיה", וגדס"ר 87 (24 טנקים) נערך ב"כישוף", כשפלוגה אחת של הגדס"ר הוצבה דרומה יותר, מול האגם המר הגדול.[26]

החטיבה שהתה בהיערכות זו במשך יומיים כשהיא נתונה תחת לחץ מתמיד של הפגזות ארטילריות והתקפות מטוסים.

14 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרב השריון ב-14 באוקטובר (מלחמת יום הכיפורים)

ב-14 באוקטובר פתחו המצרים במתקפה רחבה בכל רוחב החזית. לצה"ל נערך לקראת ההתקפה המצרית היות שהיו לו ידיעות מוקדמות על ההתקפה.

ההתקפה המצרית החלה ב-6:30 בבוקר, כשכוחות השריון המצרים יצאו להתקפה מזרחה בחסות הפגזה ארטילרית כבדה. בגזרת חטיבה 14 תקפה דיווזית השריון 21: חטיבה 1 של הדיוויזיה תקפה עם כ-100 טנקים מ"מיסורי" לכיוון "חמדיה". חטיבה 14 המצרית יצאה מצפון "מיסורי" עם כ-50 טנקים ותקפה לכיוון צפון-מזרח, לעמדות בהם ניצב גדוד 184.

טנקי החטיבה עלו לעמדות, פתחו באש על הטנקים המצרים המתקדמים ופגעו ברבים מהם. חלק מהטנקים המצרים הצליחו להגיע לקרבת הרכסים עליהם הגנה החטיבה ונפגעו לאחר קרבות קצרים שהתנהלו בטווחים קרובים. גדס"ר 87 נשלח לאגף את ההתקפה המצרים מדרום. הגדוד התקרב לציר "טרטור", ספג אש נ"ט ו-8 טנקים מהגדוד נפגעו.

בתוך כחצי שעה נשברה ההתקפה המצרית. החטיבה הצליחה להשמיד כ-50-60 טנקים מצרים. לחטיבה היו 11 הרוגים (7 בגדס"ר 87 ו-4 בגדוד 184) וכ-10 טנקים פגועים.[27]

בעקבות ההצלחה רצה רשף לתקוף את "מכשיר" ו"טלווזיה, אולם שרון הורה לו להמתין ולבסוף לא יצאה ההתקפה אל הפועל. אחר הצהריים תפסה חטיבה 600 את עמדות החטיבה. חטיבה 14 התארגנה בחניון לילה כ-10 קילומטרים ממזרח. לחטיבה ניתנה התראה כללית לקראת הפעלת תוכנית הצליחה ביום המחרת.[28]

קרב החווה הסינית - 15-16 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרב החווה הסינית
תרשים כללי של הצירים בחווה הסינית ואזור הצליחה

בעקבות כשלון ההתקפה ביום הקודם והאבדות הכבדות שנגרמו לשריון המצרי (למצרים נפגעו 200-250 טנקים), נוצרה הזדמנות לצליחת תעלת סואץ. במטכ"ל הוחלט לנצל את ההזדמנות מתוך הערכה כי בגדה המערבית של התעלה לא נותרו למצרים כוחות שריון רבים. תוכנית הצליחה כונתה "מבצע אבירי לב", והיא הוטלה על אוגדה 143. האזור בו היו מיועדים הכוחות לחצות את תעלת סואץ היה סמוך למוצב "מצמד", באזור בו זיהה גדוד הסיור 87 את התפר בין הארמיות המצריות ב-9 באוקטובר. לרשות האוגדה עמדו שלוש חטיבות השריון שלה (חטיבות 14, 421 ו-600), חטיבת הצנחנים 247 וכוחות נוספים שסופחו אליה לקראת המבצע.

ב-15 באוקטובר בשעה 7 בבוקר נערך תדריך אוגדתי. על חטיבה 14 הוטל לכבוש את אזור הצליחה, לפתוח את הצירים המובילים אליה ("עכביש", "טרטור" ו"נחלה") ולכבוש את אזור "החווה הסינית", כדי ששאר הכוחות ואמצעי הצליחה יוכלו להגיע לתעלה. משימת הצליחה הוטלה על חטיבת הצנחנים 247 שתצלח את התעלה בסירות גומי ותבסס ראש גשר ממערב לתעלה. על חטיבה 421 הוטל לגרור את אמצעי הצליחה (גשר הגלילים, דוברות היוניפלוט והתמסחים), להשיקם למים, ולחצות עליהם את התעלה. חטיבה 600 יועדה לביצוע התקפה באזור "מיסורי", מצפון לאזור הצליחה ולחווה הסינית, כהסחה למבצע הצליחה. לאחר כיבוש מתחם החווה הסינית יועדה חטיבה 14 לצלוח את התעלה.

תוכנית הקרב של חטיבה 14[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור הצליחה המתוכנן היה במקום החיבור בין תעלת סואץ לצפונו של האגם המר הגדול. באזור זה הקימו המצרים בשנות החמישים פרויקט חקלאי ניסיוני בסיוע יפני, שנועד לפתח חקלאות בסיני ולספק תעסוקה לאוכלוסייה המצרית. חיילי צה"ל שהגיעו למקום במלחמת ששת הימים נתקלו במשאבות ובציוד החקלאי שעליו היה כיתוב ביפנית, סברו בטעות שהכיתוב הוא בסינית, והעניקו למתחם את הכינוי "החווה הסינית".

אזור החווה הסינית הוא שטח מדברי ומישורי, מחורץ בתעלות השקיה רבות ועמוקות מבטון. שטחה של החווה הוא כ-50 קמ"ר. המים להשקית השדות בחווה הועברו מתעלת המים המתוקים ממערב לתעלת סואץ, בתעלות ובצינורות מתחת לתעלה, ובחווה הוקמו בתי משאבות לקליטת המים. במפת "סיריוס" נקרא אזור בתי המשאבות "אמיר".

לקראת מבצע אבירי לב צורף לחטיבה גדוד הטנקים 407 מחטיבה 600 וכוחות חי"ר רבים. לרשות החטיבה עמדו כ-95 טנקי מגח בארבעה גדודי שריון וכשלושה גדודי חי"ר:[29][30]

בשעה 11 בבוקר ערכה החטיבה נוהל קרב מקוצר בטסה. בשעה זו טרם הגיעו לחטיבה גדוד 407 וגדוד הצנחנים 582. עד אחר הצהריים נמשכו התדריכים וההכנות בגדודים השונים.

תוכנית החטיבה הייתה לנוע מערבה בשטח עד לציר "לכסיקון" 263 (הנמצא לחוף האגם המר הגדול ומדרום לחווה הסינית), ומשם לנוע צפונה על הציר, בתנועה דומה לזו שערך גדס"ר 87 ב-9 באוקטובר, עד החווה הסינית. בדרך זו החטיבה תחדור לתוך המערך המצרי באזור ותפתיע אותו מעורפו. לפי התוכנית, גדודי הטנקים יפרצו ראשונים, ואחריהם גדודי החי"ר (על זחל"מים) שיטהרו את הצירים.

לפי התוכנית, גדוד 87 יוביל את החטיבה ויפנה שתי פלוגות לכיבוש אזור "מצמד" ולטיהור הצירים "טרטור" ו"נחלה" המובילים לתעלה. סיירת שקד עם 5 טנקים מגדוד 407 תסייע בטיהור הצירים. הפלוגה השלישית מגדוד 87 תמשיך צפונה לציר "שיק" ותטהר אותו.

גדודים 79 ו-184 ינועו צפונה מעבר לציר "שיק". גדוד 184 יתקוף את דרום "מיסורי" וגדוד 79 ימשיך צפונה לאורך התעלה. לגדוד ניתנה הוראה לחפש גשר מצרי בק"מ ה-88.7 של התעלה ובמידה וימצא תוכנן לצלוח את התעלה על הגשר.

על גדוד 407 הוטלה המשימה לפנות מזרחה לצירים "עכביש" ו"טרטור" ולטהר אותם. "כוח שמוליק", שכלל חצי פלוגת טנקים מגדוד 407, ישלח אחרי גדוד 407 לטיהור הצירים ולכיבוש מתחם "אמיר" (אזור המבנים ובתי המשאבות של החווה הסינית). גדוד 582 שטרם הגיע לחטיבה נשאר בעתודה.[32]

לרשות החטיבה עמדו שישה גדודי ארטילריה.

הערכות המצרים בחווה הסינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המודיעין שנמסר לחטיבה, הכוח מצרי באזור כלל את דיוויזיית החי"ר 16 ודיוויזיית השריון 21, שספגה אבידות כבדות בקרבות היום הקודם. סך כל הכוחות המצריים היו כשתי חטיבות חי"ר, שתי חטיבות ממוכנות ושתי חטיבות שריון מוקטנות. היחידות המצריות היו ערוכות הגנתית לכיוון מזרח, מאזור "אמיר" (אזור המבנים של החווה הסינית) וציר "שיק" וצפונה. צומת "טרטור"-"לכסיקון" היתה, לפי המודיעין, ריקה מאויב. אף כי בוצעו צילומי אויר של השטח לאחר התחפרות המצרים באזור, מידע זה לא הגיע לאוגדה ולא ירד לכוחות בשטח.

בפועל, הייתה חטיבת החי"ר 16 מדיוויזיה 16 ערוכה בחווה הסינית. גדוד 18 של החטיבה נערך בצומת "טרטור"-"לכסיקון" יחד עם פלוגת טנקים מגדוד הטנקים החטיבתי. גדוד 16 נערך ממזרח לו על ציר "טרטור", גם הוא מתוגבר בפלוגת טנקים. גדוד 17 של הדיוויזיה הוצב מצפון לשני הגדודים הקדמיים. כוחות החי"ר המצרים היו ערוכים בתעלות חפורות ומצוידים בטילי נ"ט מסוג RPG-7 וסאגר, תותחי נ"ט ותול"רים. הטנקים ותותחי הנ"ט הוצבו בעמדות אש חפורות.

קרב החווה הסינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 באוקטובר בשעה 18:00 נערכה החטיבה בציר "כספי" 56, כ-15 קילומטרים ממזרח ל"מצמד" וכ-10 קילומטרים ממזרח לחווה הסינית.[ד] בשעה 18:00 החלה החטיבה בתנועה מזרחה בדיונות לעבר ציר "לכסיקון". את תנועת החטיבה הוביל גדס"ר 87 שהכיר את האזור מהסיור שערך ב-9 באוקטובר. אחריו נעו מפקדת החטיבה וגדודי השריון. כוחות החי"ר (סיירת שקד, כוח "שמוליק", גדס"ר 582), שנעו בזחל"מים נעו אחרי גדודי השריון. התנועה החטיבתית התנהלה בחושך ובדממת רדיו, כשהטנקים נעים במרחק של עשרות מטרים בלבד זה מזה כדי לא לאבד את השדרה החטיבתית, ומספר טנקים נפגעו כתוצאה מהתנגשויות.

בשעה 20:00 הגיע גדס"ר 87 לציר "לכסיקון" 263,[33] כשני קילומטרים מדרום למוצב "לקקן", והחל בתנועה צפונה. גדודי השריון הגיעו לציר עד שעה 20:44 ואילו סיירת שקד וגדס"ר 582 הגיעו למקום בשעה 21:07 ו-22:31 בהתאמה.

גדס"ר 87 הגיע לצומת "טרטור"-"לכסיקון" מבלי שנתקל בהתנגדות והתפצל ל-3 כוחות לפי התוכנית: פלוגות א' ו-ג' נעו מערבה אל עבר מעוז "מצמד" בצירים "נחלה" ו"טרטור". על פלוגה א' נפתחה אש מאזור המעוז והפלוגה השיבה אש. הפלוגות תפסו עמדות מצפון למוצב "מצמד". פלוגה ב' המשיכה צפונה ופנתה מערבה לציר "שיק". הכוח נתקל בכמות גדולה של רק"מ ופתח באש. לבסוף התמקמה הפלוגה כ-400 מ' צפונית לציר "שיק" ובסמוך לתעלה.

גדוד 79 יחד עם טנק המח"ט הגיע בשעה 21:06 לצומת "לכסיקון"-"שיק", והמשיך לנוע צפונה לעבר ציר "אושה". הגדוד נכנס לתוך מערך מצרי גדול שכלל טנקים, משמידי טנקים, כלי רכב רבים וכוחות חי"ר שהיו מצוידים ברקטות ובטילי נ"ט. טנקי גדוד 79 פתחו ראשונים באש על הכוחות המצריים המופתעים והשמידו מטרות רבות, אך המצרים התעשתו והשיבו אש. הקרבות התנהלו בטווחים קצרים, לעיתים בטווחים של מטרים ספורים. אחד המ"פים בגדוד 79 נהרג, טנק מ"פ אחר נפגע, והלחץ על הגדוד גבר. הגדוד הגיע עם 10 טנקים בלבד לציר "אושה".[34]

לאחר ששני גדודים עברו בצומת "טרטור"-"לכסיקון", הגיע גדוד 184 בשעה 21:21 לצומת וספג אש כבדה. טנקים רבים נפגעו ורק מחצית מהגדוד הצליח לחצות את הצומת. הגדוד, שנותר עם 11 טנקים, התמקם כקילומטר צפונית לציר "שיק" (סגול 140).

גדוד 407 (פלוגות א' ו-ב') הגיע בשעה 20:56 לצומת "לכסיקון-עכביש". פלוגה א' נעה מזרחה על ציר "עכביש" על מנת לפתוח אותו, ושאר הגדוד המשיך לנוע צפונה. בצומת "לכסיקון-טרטור" נפתחה אש על הגדוד והמג"ד שעייה בייטל נפצע. את מקומו תפס מפקד פלוגה ב'.

סיירת שקד נעה אחרי גדוד 407 ופנתה מערבה לטיהור הצירים "נחלה" ו"טרטור". בשעה 21:52 נפגע זחל"ם המ"פ בציר "נחלה". המ"פ ו-9 לוחמים נהרגו. הזחל"ם שהתפוצץ חסם את ציר "נחלה" והביצות בשולי הציר לא אפשרו את התקדמות שאר הכוח. כוח הסמג"ד נתקל גם הוא באש כבדה בצומת "לכסיקון"-"טרטור". הסיירת החלה לפנות פצועים מהצומת ומציר "נחלה" לאזור "לקקן".

"כוח שמוליק" נעצר סמוך לצומת "טרטור"-"לכסיקון" עקב הכוחות הרבים שנפגעו בצומת, וגם עליו נפתחה אש כבדה של טנקים, ארטילריה ונ"ט. הכוח החל לפנות את נפגעיו ופצועים נוספים מטנקים שנפגעו באזור הצומת.

אחרי השעה 21:00 החלה טנקי חטיבה 18 המצרית ללחוץ על גדוד 79 מצפון. הגדוד, שנותר עם כ-10 טנקים, נסוג דרומה ונערך עם גדוד 184 באזור ציר "שיק". במהלך הנסיגה נהרג הקמב"צ והמג"ד עמרם מצנע נפצע. סגנו של מצנע, נתן בן ארי, לקח פיקוד על הגדוד.

משלב זה היו כוחות החטיבה מפוצלים בשתי גזרות עיקריות: המח"ט עם הטנקים של גדודים 79 ו-184 ופלוגה ב' מגדס"ר 87 היו מצפון לצומת "טרטור"-"לכסיקון", באזור ציר "שיק". שאר הכוחות היו באזור הצומת, נלחמו מול הכוחות המצרים באזור, וניסו לחלץ נפגעים.

הלחימה בגזרה הצפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמוך לחצות תקפו המצרים מצפון באמצעות חטיבת השריון 14. גדוד 79 וגדוד 184, שהיו תחת לחץ כבד, הצליחו לבלום את המתקפה. בהמשך הלילה התקדם גדוד 79 צפונה עד לסגול 136 על מנת לחלץ פצועים, כשגדוד 184 מחפה לו. פינוי הפצועים נמשך עד לשעה 1:39.

פלוגה ב' מגדס"ר 87 שהייתה סמוך לגדת התעלה בציר "שיק" נשלחה לעזרת גדוד 79. בסביבות השעה 3:00 נפגעו שני טנקים מהפלוגה ומפקד הפלוגה נהרג. יתר טנקי הפלוגה התמזגו לתוך גדוד 79.

בבוקר 16 באוקטובר אחרי השעה 7:00 תקפה חטיבה השריון 1 המצרית מצפון ונבלמה. גדוד 79 ביצע עיקוף דרך מוצב "מצמד" כדי לא לעבור בצומת, ופינה את פצועיו ל"לקקן". גדוד 184, עם כ-10 טנקים, נותר להגן על מסדרון הצליחה מכיוון צפון. בשעות הבוקר תקפו המצרים מצפון מספר פעמים ונהדפו.[35]

הלחימה בצומת "טרטור"-"לכסיקון"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרב על הצומת התנהל בטווחים קצרים ונמשך כל הלילה. גדוד 407 המשיך להילחם בצומת "טרטור"-"לכסיקון" ועסק במקביל בפינוי נפגעים יחד עם כוח "שמוליק". בשעה 22:30 הגיעו גדוד הצנחנים 582 לציר "לכסיקון", הותיר פלוגת תול"ר באבטחה לכיוון דרום, והמשיך לכיוון הצומת. ב-23:30 התקבל לזמן קצר הרושם שהצומת פתוח לתנועה לאחר שטנקים מגדוד 407 חצו את הצומת ללא הפרעה. המח"ט, אל"ם אמנון רשף, צירף את הטנקים מגדוד 407 לגדס"ר 582 והורה לנתן שונרי, מג"ד 582, להתארגן ולתקוף את הצומת.

פלוגת טנקים מגדוד 599 (חטיבה 421) שהיתה בדרך לתעלה נכנסה לצומת ללא תיאום וספגה אש. מספר טנקים נפגעו ו-7 מחיילי הפלוגה נהרגו. חטיבת הצנחנים 247 עברה בציר "נחלה" ללא התקלות באויב והגיעה לתעלה. בשעה 1:22 ירדו סירות הגומי הראשונות של החטיבה למים וכעבור 9 דקות חצו את התעלה והגיעו לגדה השנייה. בהמשך הלילה הגיעו לאזור הצליחה דוברות התמסח והעבירו לצד המערבי טנקים מחטיבה 421.

בשעה 2:09, לאחר ריכוך ארטילרי כבד, נע גדס"ר 582 עם הטנקים מגדוד 407 במטרה לכבוש את הצומת, אך הם נתקלו באש כבדה של השריון המצרי שהיה מחופר היטב בצומת, וההתקפה נכשלה. הכוח החל לפנות את נפגעיו.

המח"ט ניסה לתקוף את הצומת שוב, הפעם ממערב עם שתי פלוגות גדס"ר 87 שהיו סמוך לתעלה באזור "מצמד". הגדוד החל לתקוף את הצומת אחרי השעה 3:00 וספג אש מטווח קצר. המג"ד יואב ברום נהרג ושני מ"פ נפצעו. שרשרת הפיקוד של הגדוד נפגעה באופן קשה והגדוד חדל מלהתקיים.[36]

גדס"ר 582 יחד עם פלוגת הטנקים תקף שוב את הצומת אחרי 4:30. הכוח הגיע לצומת ונתקל בהתנגדות קלה בלבד, המשיך מזרחה על ציר "טרטור" כ-2 קילומטרים, ואז החל לספוג אש כבדה ממערך נ"ט שהיה מצפון לציר. הכוח נכנס למעשה למערך ההגנתי של גדוד 16 המצרי שהיה ערוך מצפון לציר "טרטור". שני טנקים ומספר זחל"מים נפגעו ושאר הלוחמים נחלצו ברגל ובזחל"מים הנותרים דרום-מזרחה לכיוון ציר "עכביש". הסמח"ט סא"ל איתן אריאלי עם פלוגת טנקים מגדוד 407 נשלח לחילוץ בשעה 5:30, וכשהגיע לצומת נתקל באש. שלושה טנקים נפגעו.

בשעה 5:50 פנה רשף אל מפקד האוגדה אריאל שרון וביקש סיוע. גדודי הטנקים 599 (מחטיבה 421) ו-409 (מחטיבה 600) נקראו למשימה. גדוד 599 הגיע ב-7:00 בבוקר לצומת "עכביש"-"טרטור", חבר לנתן שונרי, וניסה לפרוץ מערבה בציר "טרטור". הטנקים ספגו אש כבדה מצפון ונחלצו לאחור.

באזור השעה 9:00 בבוקר (16 באוקטובר) החליט המח"ט לתקוף את הצומת ממספר כיוונים בו זמנית. המח"ט ארגן מספר טנקים מגדוד 87 באזור "מצמד" ותקף איתם ממערב, פלוגה ג' מגדוד 407 תקפה מדרום, וגדוד 599 תקף ממזרח וניסה לפרוץ שוב בציר "טרטור". גדוד 409, שהיה מול מתחם "מיסורי", תקף לדרום מערב בסיוע לגדוד 599. בשעה 9:43 ולאחר יותר מ-12 שעות לחימה עקובות מדם נכבש צומת "לכסיקון"-"טרטור" והציר נפתח. כוחות החטיבה התמקמו בצומת כדי לאבטח את האזור.[37]

החטיבה נתקלה בקשיים רבים ולא השלימה את כל משימותיה. ציר "טרטור" לא נפתח למעבר כוחות. הצירים החסומים מנעו את העברת גשר הגלילים ודוברות היוניפלוט לתעלה.[ה] למרות זאת, הלחימה בצומת אפשרה את מעבר הכוחות הצולחים ודוברות התמסח, ואלה צלחו את התעלה והקימו את ראש הגשר.

בקרב על החווה הסינית נהרגו 121 חיילים מחטיבה 14 ומהכוחות שסופחו אליה, מרביתם בצומת "טרטור"-"לכסיקון".[38]בסיום הקרב נותרו בחטיבה 35 טנקים תקינים. באזור החווה הסינית נותרו עשרות טנקים ישראלים ומצרים פגועים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ציר אורך העובר כ-10 ק"מ ממזרח לתעלה בכיוון צפון-דרום.בשגרה נערכו לאורך הציר כוחות התותחנים של צה"ל
  2. ^ בשנים שלפני מלחמת יום הכיפורים הוקמו בצה"ל חמישה גדודי סיור שהיו תחת פיקוד ישיר של אוגדה. הגדס"רים כללו כוח משולב של טנקים ונגמ"שים.
  3. ^ קיימת טענה לפיה ניצל אריאל שרון את חילוץ לוחמי "פורקן" כדי לצאת להתקפה על "חמוטל" בניגוד להוראת פיקוד הדרום להימנע מיוזמות התקפיות
  4. ^ כוחות החי"ר, שנעו על זחל"מים, היו איטיים יותר והגיעו ל"כספי" 56 באזור השעה 19:00.
  5. ^ גשר הגלילים נשבר במהלך גרירתו לתעלה ובכל מקרה לא יכול היה להתקדם לתעלה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ החטיבה מראשיתה ועד היום, באתר חטיבה 14
  2. ^ אמנון רשף, לא נחדל!, עמ' 21.
  3. ^ התקופה שלפני המלחמה, באתר חטיבה 14
  4. ^ רשף, עמ' 27.
  5. ^ רשף, עמ' 60.
  6. ^ רשף, עמ' 57.
  7. ^ רשף, עמ' 70-74.
  8. ^ רשף, עמ' 94-95.
  9. ^ רשף, עמ' 83-85.
  10. ^ רשף, עמ' 85-88.
  11. ^ רשף, עמ' 88.
  12. ^ רשף, עמ' 92-94.
  13. ^ רשף, עמ' 101.
  14. ^ רשף, עמ' 101.
  15. ^ רשף, עמ' 102-105.
  16. ^ רשף, עמ' 110-111.
  17. ^ רשף, עמ' 117-119.
  18. ^ רשף, עמ' 119.
  19. ^ רשף, עמ' 120.
  20. ^ רשף, עמ' 130.
  21. ^ רשף, עמ' 132.
  22. ^ קרבות הבלימה א’ – 6-8.10.73, באתר חטיבה 14
  23. ^ רשף, עמ' 141-146.
  24. ^ רשף, עמ' 151.
  25. ^ רון בן ישי, הפירצה ששינתה את פני הקרבות, מעריב, 12 באוקטובר 2005
  26. ^ רשף, עמ' 162-163.
  27. ^ רשף, עמ' 169-170.
  28. ^ רשף, עמ' 180.
  29. ^ אמנון רשף, לא נחדל!, עמ' 184.
  30. ^ כיבוש “הגדה הקרובה” – “החווה הסינית” – 15-16.10.73, באתר חטיבה 14
  31. ^ יצחק זמיר, כוח "זמיר" במלחמת יום הכיפורים, מתוך אתר חטיבה 14.
  32. ^ אמנון רשף, לא נחדל!, עמ' 187-191.
  33. ^ אמנון רשף, לא נחדל!, עמ' 197.
  34. ^ אמנון רשף, לא נחדל!, עמ' 205.
  35. ^ רשף, עמ' 272-274.
  36. ^ רשף, עמ' 214.
  37. ^ רשף, עמ' 233-234.
  38. ^ רשף, עמ' 234.