חטיבת אלכסנדרוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף חטיבה 3)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "אלכסנדרוני" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אלכסנדרוני (פירושונים).
חטיבת אלכסנדרוני
חטיבה 3
Alexandroni.svg
פרטים
מדינה ישראלישראל  ישראל
שיוך צה"לצה"ל  צה"ל
סוג חטיבת חיל רגלים
בסיס האם עין זיתים
אירועים ותאריכים
הקמה 1 בדצמבר 1947
מקים דן אבן
מלחמות מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת יום כיפור  מלחמת יום כיפור
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה
נתוני היחידה
ציוד עיקרי אכזרית
פיקוד
יחידת אם עוצבת הגלילעוצבת הגליל  עוצבת הגליל
מפקדים ראו בהמשך

חטיבת אלכסנדרוני (חטיבה 3, בעבר חטיבה 820 וחטיבה 609) היא חטיבת מילואים של צה"ל. החטיבה החלה דרכה כחטיבת חי"ש שפעלה במלחמת העצמאות והופקדה על הגנת השרון (נקראה על שם נחל אלכסנדר[1]. החטיבה הוקמה ב-1 בדצמבר 1947 ומפקדה במשך רוב תקופת המלחמה היה דן אבן (אפשטיין). עם הכרזת המדינה הפכה אלכסנדרוני לחטיבת צה"ל.

החטיבה במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטת חטיבת אלכסנדרוני בנתניה ל-449 חיילי החטיבה שנהרגו במלחמת העצמאות
אנדרטה הניצבת על שרידי הכפר הערבי כפר סאבא, כיום בתחומי העיר כפר סבא, לחללי החטיבה שנהרגו ב"מבצע מדינה"
אנדרטת חטיבת אלכסדנרוני בגבעת כ"ח, ליד הכפר קולה

בתחילת אפריל 1948 השתתפה החטיבה במבצע נחשון לפריצת הדרך לירושלים. בסוף אפריל 1948 כבשה החטיבה, במבצע חמץ, את הכפר הערבי אל-ח'ירייה שמדרום לבני ברק, ולאחר מכן כבשה את יפו בשיתוף עם חטיבות גבעתי וקרייתי.

מעט לפני הכרזת העצמאות כבשה החטיבה, במבצע מדינה, כפרים ערביים הסמוכים לכפר סבא. בקרב לכיבוש הכפר הערבי כפר סאבא שהתחולל ב-13 במאי 1948, נהרגו בחסימות בסמוך לאתר נבי ימין ומצפון לו 29 מחיילי החטיבה.

החטיבה נלחמה נגד העיראקים בחזית השרון. יחידות מן החטיבה השתתפו במבצע בן נון א' לכיבוש לטרון, שלא צלח. רבים מלוחמי גדוד 32 נפגעו במהלך הקרב.

ב-23 במאי 1948 כבשה החטיבה את טנטורה, אשר לאחר שחרור חיפה נותר הבסיס הערבי היחידי לאורך החוף, באמצעותו התקיים קשר עם לבנון וממנו יצאו התקפות על כביש חיפה-זכרון יעקב.

ב-20 ביוני 1948, בעת שספינת הנשק אלטלנה עגנה מול כפר ויתקין, קיבלה חטיבת אלכסנדרוני פקודה לעצור את פריקת הספינה, לכתר את כפר ויתקין, ולהחרים את ציוד האוניה. עם השלמת פקודת הכיתור שלח מפקד החטיבה, דן אבן, אולטימטום מטעם משרד הביטחון למנחם בגין ובו דרישה למסירת האונייה על תכולתה לרשות הצבא. את התשובה נדרש בגין לתת תוך 10 רגעים (כדי שלא יוכל להתלבט). בגין לא רצה להיענות לאולטימטום הדחוק, דן אבן נפגע מכך והחלו חילופי-אש, שבהם מצאו את מותם שישה אנשי אצ"ל ושני חיילי צה"ל. הקרב נפסק בעקבות מגעים בין סגנו של בגין, יעקב מרידור, לבין דן אבן, ביוזמת חברי כפר ויתקין, מגעים שבהם נקבעה הפסקת אש, על-פיה הועבר הנשק שעל החוף לידי צה"ל.

במבצע דני שנערך ביולי 1948 כבשה החטיבה את הכפרים שבאזור ראש העין של ימינו: רנתיה, וילהלמה, אל-יהודייה, טירה וקולה, אך לא הצליחה לכבוש את טול כרם. ב-15 ביולי נכבש הכפר קולה על ידי גדוד 1 של הלגיון הערבי, בקרב שגרם לכוחות חטיבת אלכסנדרוני אבדות רבות. בהמשך נכבש הכפר מחדש על ידי כוח ישראלי, עבר שוב לידי הלגיון, ולבסוף נכבש סופית ב-18 ביולי על ידי הכוחות הישראליים. באותו חודש השתתפה החטיבה במבצע שוטר לכיבוש "המשולש הקטן" בדרך לחיפה.

עם הקמת מפקדות החזית שימשה מפקדת החטיבה כולל מפקדה האלוף דן אבן וחלק ניכר מקציני המטה כמפקדת מחוז ב' (המחוז התיכון).

מאז נובמבר 1948 השתתפה החטיבה בחזית הדרום במצור על כיס פאלוג'ה. החטיבה ספגה אבידות רבות בקרב על עיראק אל-מנשייה במסגרת מבצע חיסול. לקראת סוף המלחמה השתתפה החטיבה במבצע חורב לשחרור הנגב ובמבצע עובדה, כבשה את עין גדי.

בסוף יולי 1949, עם תום מלחמת העצמאות, ניתנה פקודה לפירוק החטיבה, והיא פורקה זמן קצר לאחר מכן. מאז הוקמה החטיבה מחדש כחטיבה מרחבית וכחטיבת חי"ר במילואים בפיקוד הצפון. בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 קיבלה מחדש חטיבת המילואים את השם אלכסנדרוני.

פרשת טנטורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טנטורה

בשנות התשעים כתב תדי כ"ץ, סטודנט לתואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת חיפה, עבודת גמר תחת הכותרת "יציאת הערבים מכפרים למרגלות הכרמל הדרומי ב-1948". בעבודה זו טען כ"ץ, בהתבסס על ראיונות שבעל פה שנערכו עם לוחמים, כי חיילי חטיבת אלכסנדרוני ערכו טבח בתושבי הכפר טנטורה, והרגו כמאתיים גברים בלתי חמושים. הוא נתבע לדין על ידי ותיקי החטיבה, על הוצאת לשון הרע. בהסכם פשרה נקבע שעל כ"ץ לחזור בו מההאשמה על טבח ולפרסם הודעת התנצלות. בעקבות זאת אוניברסיטת חיפה בדקה מחדש את העבודה שבמקור קיבלה ציון 97, והחליטה לפסול אותה.

גדודי חטיבת אלכסנדרוני בתש"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר הגדוד הרכב תאריך הקמה פעילות עיקרית מפקדת הגדוד והפלוגות מפקדים ואנשי מפתח
31 ותיקי חי"ש בנפות שומרון וחפר. דצמבר 1947 אבטחת תחבורה בכבישי האזור: נתניה, חדרה, רמת השופט ועין שמר. מבצע מטאטא, השתלטות על שדה התעופה בעין שמר ומשטרת כרכור. השתתפות בכיבוש כפר סבא הערבית. חדרה, בת שלמה, המעפיל שמואל אדמון (רפפורט), יעקב נור סלע (ליכטנשטיין)
32 פלוגות החי"ש של ישובי השרון ופתח תקווה. דצמבר 1947 אבטחת התחבורה בכביש השרון מפתח תקוה ועד רמת הכובש. תפיסת ואבטחת מתקני השאיבה בראש העין ומחצבות מגדל צדק. כיבוש מחנה בית ליד, תל ליטווינסקי (תל השומר) והשתתפות במבצע חמץ. במאי 48 סופח הגדוד לחטיבה 7, ועמה השתתף במבצע בן נון א' לכיבוש לטרון (שנכשל). גליל ים, כפר יעבץ, כפר יונה, כפר הס, כפר סבא צבי גרמן
33 חי"ש גוש-דן (רוכז ברמת אפעל) ופלוגות גדנ"ע של רמת גן, גבעתיים ובני ברק. דצמבר 1947 אבטחת ישובי מזרח גוש-דן. הגדוד החזיק גם מחלקה בהר-טוב. החזקת תל ליטווינסקי והשתתפות במבצע נחשון, מבצע חמץ, מבצע מדינה (כיבוש כפר סבא הערבית), טנטורה, קאקון, מבצע שוטר ומבצע חיסול. שכונת בורוכוב גבעתיים, כפר סירקין, מג'דל יאבא, רמת גן ומחלקה 9 בהר-טוב בן ציון פרידן (זיו)
34 סגל מחנה האימונים של אלכסנדרוני, שהכשיר טירונים ומ"כים מאי 1948 גדוד סיוע חטיבתי (כלל פלוגת סיור, פלוגת ג'יפים ופלוגת משוריינים). שכונת רמב"ם גבעתיים
37 אנשי אצ"ל יוני 1948 מחנה דורה נתניה שמואל "מייק" אמיתי

לאחר מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות החמישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1950 הוקמה החטיבה מחדש כחטיבה 3, חטיבת מילואים. החטיבה שהוצבה בחזית הסורית השתתפה בקרב תל מוטילה.

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1965 הפכה החטיבה לחטיבה מרחבית בגבול עם סוריה ולבנון.

במלחמת ששת הימים, החטיבה בפיקוד אל"ם עמנואל שקד, כללה 4 גדודי חי"ר - גדוד 32 בפיקוד סא"ל משה בן דרור, גדוד 33 בפיקוד סא"ל יצחק חלפון, גדוד 34 בפיקוד סא"ל שמחה אסף, וגדוד 92 בפיקוד רס"ן רן בר גיורא, גדוד חי"ם - גדוד 920 בפיקוד סא"ל אריק נחמקין, פלס"ר (פלוגת סיור) 78 בפיקוד רס"ן עזרא אוריון, פלחה"ן (פלוגת חיל הנדסה) 858 בפיקוד סגן אמנון ארז, פח"ח (פלוגת חיל רפואה) 493 בפיקוד רס"ן שמואל מנסור, פלחי"ק (פלוגת קשר) 356 בפיקוד סגן גיורא שני, גנ"ט – גדוד תותחי 90 מ"מ נגד טנקים שנגררו על ידי טרקטורים, חמ"ץ (חיל משטרה צבאית) 446 בפיקוד סגן אבנר מכס, גמ"כ (גדוד מרגמות כבדות) 337 בפיקוד סא"ל יעקב דיבון. החטיבה גויסה במהלך ה-18 וה-19 במאי 1967, והחלה להתחפר ולהניח מוקשים, בסיוע גדוד 602 שצורף לחטיבה. ב-2 ביוני בהיתקלות עם כוח סורי נהרגו שני לוחמים מהפלס"ר. ב-3 ביוני נהרג לוחם מגדוד 32 באש דו"צ על ידי כוח מגדוד 602. ב-4 ביוני כוח סורי שניסה לצלוח את הירדן נהדף על ידי גדוד 32 ואש ארטילרית.

ב-9 ביוני החל השתתפה החטיבה בהבקעה לרמת הגולן. המאמץ העיקרי תוכנן לגזרה הצפונית דרך גבעת האם (מעל כפר סאלד), אך דוד אלעזר הורה על תקיפה באזורים נוספים כדי למנוע מהסורים לזהות את המאמץ העיקרי. בבוקר ה-9 ביוני הורה מפקד החטיבה עמנואל שקד לגדוד 33 שלא הועסק בקו המוצבים, לכבוש את מוצבי דרדרה ותל הילאל. בהמשך הבקיעה החטיבה אל רמת הגולן, תוך שהיא תוקפת בכמה מאמצים:

  • כוח א' - גדוד 33 בפיקוד סא"ל יצחק חלפון חצה ראשון את הגבול ותקף רגלית את דרדרה ותל הילאל, ולאחר מכן סייע בכיבוש מוצבי ג'לבינה.
  • כוח ב' - גדוד 32 בפיקוד משה בן דרור (מוריס) חצה בגשר בנות יעקב, עלה ברגל בציר הדרך לבית המכס העליון והגיע עד מחנות עליקה.
  • כוח ג' - גדוד 92 בפיקוד רן בר גיורא צלח את הירדן בגזרת אלמגור והשתלט על מוצבי השפך, בית הבק, מוצבי הכפר משפע ומוצב בית הקברות.
  • כוח ד' - גדוד 34 בפיקוד שמחה אסף הגן בגזרת דן, דפנה, שאר ישוב, כפר סאלד וגונן, והדף התקפות סוריות. בהמשך כבש את אזור נוחילה והשתלט על הכפר ראג'ר.
  • כוח ה' - הפלס"ר בפיקוד עזרא אוריון פרץ דרך דרבשייה כבש את עין טינה, ונלחם במוצבי דוריג'את, מורתפע ודרומה בציר המערבי במורד הירדן עד לגבעה 62. בהמשך חבר לכוח ב' בפיקוד מוריס והמשיך למחנות "עליקה".

במהלך הקרבות נהרג מפקד גדוד 33, יצחק חלפון, וכן נהרגו 40 מלוחמי החטיבה.

לאחר המלחמה הפכה לחטיבה 820 קיבלה אחריות על מרחב רמת הגולן ובסיסה מוקם במחנה יצחק ("נפח") על שמו של חלפון.

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החטיבה בפיקוד אל"ם צבי בר גויסה ביום שבת, 6 באוקטובר, עם פרוץ המלחמה. גדודי החטיבה השתתפו בהגנה על גשרי הירדן ובלחימה במחבלים בהר דב. גדודי המילואים וגדוד המרגמות של החטיבה פרסו בגבול הלבנון, והסיירת השתלבה בלחימה ברמת הגולן. בהמשך לחמה החטיבה במלחמת ההתשה במובלעת הסורית.

מלחמת לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה הפכה החטיבה לחטיבת חי"ר ושמה שונה לחטיבה 609. החטיבה אוישה על ידי לוחמים יוצאי חטיבת גולני. במלחמת לבנון הראשונה נלחמו כוחות החטיבה בגזרה המרכזית.

מלחמת לבנון השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החטיבה, תחת פיקודו של אל"מ שלומי כהן[2], לקחה חלק במלחמת לבנון השנייה[3]. גדוד 7012 של החטיבה, עליו פיקד סא"ל רוני בן חיים, לחם ברציפות במרחב הכפרים רג'מין, שיח'ין וג'יבין במשך חמישה עשר ימים. במהלך הלחימה הרג הגדוד עשרות מחבלים, שבה שלושה מחבלי חזבאללה והשמיד אמצעי לחימה רבים[4]. כמו כן כבש הגדוד בזמן קצר את הצומת המקשר בין הכפרים רג'מין ושיחין, שטח מפתח אוגדתי שאפשר את הכרעת הקרב במרחב. כמו כן סיפק הגדוד סיוע הומניטארי לכמה עשרות אזרחים לבנונים, ובכלל זה מתן סיוע רפואי. בעקבות ערכי הלחימה והמוסר שהפגין הגדוד בלחימה, העניק אלוף פיקוד הצפון, גדי איזנקוט, בספטמבר 2007 לגדוד צל"ש אלוף "על שהראה דבקות במשימה וחתירה לניצחון, אחריות, דוגמה אישית, משמעת ומקצועיות[5]". לאחר המלחמה הופיעו בתקשורת טענות של חיילי היחידה על העדר פקודות, על אימונים לא רלוונטיים, חוסר בציוד, וטענות מצד הדרג הפיקודי על מוטיבציה לקויה של החיילים. מקצת מחיילי היחידה שיצאו למסע העלו טענות על חוסר באספקה, חוסר בהכנה, ציוד לקוי, מודיעין לקוי, וכי מטרת המבצע לא הייתה ברורה.

גדוד 8101 של החטיבה המשיך דרך הכפרים רג'מין ושיח'ין, בהם שהה גדוד 7012, למרחב ראס אל ביידה במערב. הגדוד נתקל בדרכו אל הכפר במספר מחבלים שחוסלו וכן בכניסה אל הכפר נפצעו מספר חיילים. הגדוד שהה במרחב במשך שבועיים, והוחלף יומיים לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף בחיילי חטיבת הצנחנים. את דרכו חזרה לגבולות הארץ ביצע הגדוד במהלך רגלי שארך פחות מלילה אחד.

אתרי ההנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטה בתל השומר
  • נתניה – עין יעקב סמוך לשכונת דורה. אתר ההנצחה המוכרז, הגדול והמרכזי של החטיבה, מונצחים שמם של 449 לוחמי החטיבה אשר נהרגו בלחימה בקרבות השונים. באתר הזה מתקיימים ימי הנצחה שנתיים הכוללים מפגש לוחמי החטיבה ובני משפחותיהם מזה שנים רבות. האנדרטה תוכננה על ידי אדריכל יהודה יהב. עבודת האמנות ויציקת המתכת: האמן סול בסקין, קצין בגדוד 33 וקצין ביחידה 37.
  • עין איילה – המשולש הקטן, "מבצע שוטר" לפתיחת כביש החוף בקטע שבין זכרון יעקב לחיפה. טיווח פגז מאחת המרגמות שהיה פגום וזנבו נשמט, נפל והתפוצץ במערך פלוגה ד' מגדוד 35 והרג 9 מחייליה. האנדרטה תוכננה על ידי אדריכל יהודה יהב. האנדרטה הוקמה ביוזמה והשתתפות במימונה של עמותת חטיבת אלכסנדרוני.
  • טנטורה – שימשה כנמל להברחת נשק, תחמושת ולוחמים ערבים לאזור. זקני זיכרון יעקב, אשר הכירו את המוכתר בכפר ניסו למנוע את הקרב ולשכנע את התושבים להיכנע. אך קבוצה של לוחמים מוסלמים, גפירים ערבים שהגיעו לכפר והצטרפו אליהם למלחמה כפתה את המשך המאבק, דבר אשר הביא לקרב קשה זה "מבצע נמל", לנפילתם של 13 מחיילי החטיבה ולוחם אחד מחיל הים. האנדרטה תוכננה על ידי הסופר אברהם יצחק טריוואקס, אביו של בנימין טריואקס שנהרג בקרב. ההסבה לביצוע - על ידי האדריכל אשר חירם מהיחידה להנצחת החייל. האנדרטה נבנתה בכספים שנתרמו על ידי המשפחות השכולות ושופצה על ידי האדריכל יהודה יהב.
  • קאקון – עמק חפר – היה כפר ערבי גדול אשר שלט מבחינה טופוגרפית על האזור ולא אפשר קיום חיים נורמאלים בהפגזות וירי, בין היתר על קיבוץ המעפיל ועין החורש. בקרב הכיבוש נלחמו חיילי החטיבה גם בכוח משוריין מהצבא העיראקי. כאן איבדה החטיבה 16 חיילים. האנדרטה תוכננה על ידי אדריכל יהודה יהב.
  • כפר סבא הערבית – פאתי כפר סבא, ערב הכרזת הקמתה של מדינת ישראל. בכיבוש כפר סבא הערבית "מבצע מדינה" נהרגו 28 חיילים. האנדרטה תוכננה על ידי אדריכל יהודה יהב. האנדרטה הוקמה בתרומת עיזבון המנוח על ידי מרגריטה וולדיסלב קרדוש לזכרו של רס"ן (מיל') יזהר-אילת קרדוש.
  • תל ליטוינסקי – תל השומר – בסיס ענק של הצבא הבריטי אשר עם פינויו רצו הבריטים להעבירו לידי הערבים. קרב זה זכה שהיה בסמיכות לחג הפסח, החל את "מבצע חמץ" והתרחב לכיבוש חירייה, סקיה וסלמה. בקרב זה נהרגו 8 חיילים. האנדרטה תוכננה על ידי אדריכל יהודה יהב. האנדרטה הוקמה ביוזמה והשתתפות במימונה של עמותת חטיבת אלכסנדרוני ועירית רמת גן.
  • ראש העין (אנטיפטרוס) – פארק עירוני לאומי "אפק" בכניסה לראש העין. בפעולה משולבת של "מבצע דני" ו"מבצע בתק" נכבשו ראש העין ומגדל צדק. יחידות מגדוד 32 שתוגברו על ידי פלוגות ב' ו- ג' מגדוד 145, לחמו נגד הצבא העיראקי. בקרבות אלו נהרגו 36 חיילים. ייזום, תכנון ומימון האנדרטה על ידי ארגון חברי "ההגנה" בפתח תקוה.
  • קולה – גבעת כ"ח ליד בית אריה. גדוד 33 מהחטיבה כבש את התל השולט ולאחר מכן הוחלף בכוח מגדוד 32. עקב תנאי הקרקע הקשים, לא יכול היה הכוח להתחפר כהלכה והוא הותקף על ידי כוח משוריין של הלגיון הירדני. בקרב הקשה הזה איבדה החטיבה 31 חיילים. (במקומות שונים מופיעים בכתובים 32 נופלים ואולם על האנדרטה מופיעים 31 שמות נופלים.) מימון האנדרטה על ידי הורי הנופלים. האנדרטה חודשה ושופצה על ידי האדריכל יהודה יהב.
  • לטרון – הקרב על לטרון "מבצע בן נון א' " היה קשה ולא צלח, אחת הסיבות לכישלון ההתקפה הייתה העובדה, שאיחרו בפתיחת ההתקפה ונכנסו לקרב באור יום ולא בחשכת הליל. השתתף בו גדוד 32 אשר איבד 54 מלוחמיו. האנדרטה תוכננה על ידי אדריכל יהודה יהב. לוח השמות עוצב על ידי האמן סול בסקין שהיה לוחם בחטיבה. האנדרטה הוקמה ביוזמה והשתתפות במימונה של עמותת חטיבת אלכסנדרוני. וכן בעזרתה הפעילה, מימונה והחזקתה של הקרן הקימת לישראל.
  • קריית גת – עיראק אל מנשייה – בקרב ארוך וקשה מול הבריגדה המצרית בפיקודו של סעיד טהא ביי ועבדול נאצר שהיה קצין המבצעים שלה בקרב הזה, מסרו נפשם 87 מלוחמי "הפלוגה הדתית"- פלוגה ג' גדוד 33 של החטיבה וחיילי חטיבת אלכסנדרוני נוספים. מתכנן ומבצע: האמן סול בסקין, קצין בגדוד 33 וקצין ביחידה 37. אדריכל הנוף: מאיר פלג.
  • מצפה גדות - שימש כמוצב סורי שנקרא "מורתפע" ואיים במשך שנים על גדות. נכבש על ידי החטיבה ללא קרב במלחמת ששת הימים. באתר הוקמה אנדרטה ומונצחים בה חללי החטיבה במלחמת ששת הימים, יום הכיפורים ושלום הגליל.

כיום קיימים רחובות במודיעין, בפתח תקווה, בכפר סבא, בנתניה ובערים אחרות על שם היחידה.

מפקדי החטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
סא"ל דן אבן 1947 - 1948 מח"ט 3
סא"ל צבי גרמן 1948 מח"ט 3
סא"ל בן ציון פרידן 1948 - 1949 מח"ט 3
סא"ל בנימין צור 1949 - 1950 מח"ט 3
סא"ל יוסף אל נחם 1950 - 1951 מח"ט 3
סא"ל דב ירמיה 1951 - 1952 מח"ט 3
אל"ם יחזקאל פנט 1952 - 1955 מח"ט 3
אל"ם נחום גולן 1955 - 1964 מח"ט 3
אל"ם אורי ביידץ 1964 - 1967 מח"ט 3
אל"ם עמנואל שקד 1967 - 1968 מח"ט 3 במלחמת ששת הימים
אל"ם יעקב שטרן 1968 - 1970 מח"ט 3 ו-820
אל"ם אפרים חירם 1970 - 1971 מח"ט 820
אל"ם צורי שגיא 1971 - 1973 מח"ט 820
אל"ם צבי בר 1973 מח"ט 820 במלחמת יום הכיפורים
אל"ם אורי שמחוני 1973 - 1974 מח"ט 820
אל"ם מנחם עינן 1974 - 1975 מח"ט 820
אל"ם אשר דר 1975 - 1977 מח"ט 820
אל"ם פנחס קופרמן 1977 מח"ט 820. שימש כממלא מקום המח"ט
אל"ם גיורא ענבר 1977 - 1978 מח"ט 820
אל"ם עודד ניר 1978 - 1980 מח"ט 820
אל"ם חגי לוי 1980 - 1983 מח"ט 609
אל"ם יצחק ברעם 1983 - 1984 מח"ט 609
אל"ם אפי איתם 1984 - 1987 מח"ט 609
אל"ם גיורא ענבר 1987 - 1990 מח"ט 609.
אל"ם רזי יהל 1990 - 1992 מח"ט 609
אל"ם אהרון זיו 1992 - 1995 מח"ט 609
אל"ם צפריר בן זאב 1995 - 2000 מח"ט 609
אל"ם יריב קריגר 2000 - 2004 מח"ט 609
אל"ם שלומי כהן 2004 - 2006 מח"ט 609
אל"ם אשר בן לולו 2006 - 2007 מח"ט 3
אל"ם אורן אבמן 2007 - 2009 מח"ט 3
אל"ם רסאן עליאן 2009 - 2011 מח"ט 3. לימים מפקד חטיבת גולני
אל"ם דוד זיני 2011 - 2014 מח"ט 3. לימים מפקד חטיבת עוז
אל"ם יואב ירום 2014 - מח"ט 3

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]