חטיפת אירופה (רמברנדט)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | רמברנדט |
| תאריך יצירה | 1632 |
| טכניקה וחומרים | שמן על בד |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
78.7 ס״מ  |
| גובה |
64.6 ס״מ |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
תור הזהב של הולנד |
| מספר יצירה |
95.PB.7 (מוזיאון פול גטי) |
| מיקום |
מוזיאון פול גטי מאליבו, קליפורניה שבארצות הברית |
  | |
חטיפת אירופה הוא ציור שמן מעשה ידי הצייר רמברנדט ואן ריין משנת 1632. היצירה מוצגת במוזיאון פול גטי במאליבו, קליפורניה.[1]
הסיפור המיתולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אירופה (מיתולוגיה)
סיפור חטיפת אירופה מתואר בגרסאות רבות בספרות הקלאסית. לפי רוב הגרסאות, זאוס (או יופיטר בגרסה הרומית), הוקסם מאירופה, בת המלך הפיניקי אגנור, והחליט לפתות אותה או לאנוס אותה. הוא הפך את עצמו לפר (או שור בר) יפהפה והתערב בעדרי אביה. כאשר אירופה ירדה לחוף בקרבת העדרים, היא ראתה את השור היפה, החלה ללטף אותו וכשראתה שהוא צייתן טיפסה על גבו. זאוס ניצל את ההזדמנות, דהר אל הים וכשהיא על גבו, ועבר מעליו אל האי כרתים. שם הוא התגלה בדמותו האמיתית שכב עם אירופה, ואחר כך היא התחתנה עם מלך כרתים. מסיפור זה נטבע הפתגם המודרני מה שמותר ליופיטר אסור לשור.
תיאור היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הציור מתאר את הרגע בסיפור שבו זאוס, המחופש לשור בר לבן, דוהר אל הים, כאשר אירופה על גבו. היא מחזיקה ביד אחת את קרן השור ומביטה אחורה לעבר חבריה הנשארים על החוף מבועתים. צעירה אחת נופלת על האדמה ומרימה את זרועותיה בבהלה כאשר בחיקה זר פרחים שאותו התכוונה לכרוך על קרני השור, בעוד חברתה אוחזת את ידיה במבוכה ומתבוננת בחוסר אונים. נהג הכרכרה למעלה קם על רגליו ובוהה בנסיכה העוזבת באימה. ברקע, עיר אפופה בערפל משתרעת לאורך האופק, ואולי משמשת רמיזה לעיר צור העתיקה כמו גם לאמסטרדם בימי רמברנדט. אור השמש פורץ בין העננים ומשתקף מהמים, אך השמים שמאחורי העצים חשוכים ומבשרי רעות.[1]
אלגוריה לחייו של מזמין היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היצירה הוזמנה על ידי ז'אק ספקס (Jacques Specx), מייסד קשרי המסחר בין הולנד לבין יפן וקוריאה. ספקס הקים מרכז מסחר ביפן בשנת 1609, שימש כמושל העיר בטוויה (שמה הקודם של ג'קרטה, בירת אינדונזיה), ובהמשך חזר להולנד בשנת 1633. מרבית החוקרים מסכימים כי רמברנדט בחר לפרש מחדש את הסיפור המיתולוגי ולשקף בו את הקריירה של ספקס.
הציור כולל פרטים הקושרים אותו לחייו של ספקס, כמו הנהג האפריקאי והכרכרה הלא אירופית מימינו. יש הקבלה בין זאוס, הנושא את אירופה על גבו מביתה שבאסיה (העיר צור) לכרתים, לבין ספקס שהקריירה שלו הייתה להעביר את אוצרות אסיה ליבשת אירופה באוניה. פרט נוסף אשר מחזק את ההקבלה בין צור לנמלים ההולנדיים הוא הכללת מנוף, כלי שלא היה קיים במאה הראשונה.
השפעת הבארוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבחינה אמנותית, ציור "חטיפת אירופה" משקף את תחומי העניין של רמברנדט וציירים הולנדים אחרים בראשית המאה השבע עשרה ומבטא את תקופת הבארוק הגבוה עם אור דרמטי המגיע משמאל. החוף השליו והשתקפויות המפורטות במים מעידים על ההתעניינות הגוברת בנטורליזם באמנות. הנטורליזם ממלא תפקיד חזק בהיבטים אחרים של היצירה. רמברנדט מייצר ניגודיות בין הצבע הכהה של העצים לצבע הבהיר של השמיים ומשתמש באור כדי להגביר עוד יותר את הדרמה, כפי שניתן לראות בזוהר על השמלות והכרכרות. התיאור של אירופה על השור משלב את הפרטים האלה: יש השתקפות ברורה של הדמויות במים, בשמלתה יש חוטי זהב ואפילו תכשיטיה משקפים מעט אור.
השפעתו של טיציאן[עריכת קוד מקור | עריכה]
 |
ראו גם – חטיפת אירופה (טיציאן) |
רמברנדט לא היה האמן הראשון שצייר את "חטיפת אירופה". האמן האיטלקי טיציאן יצר יצירה דומה כמעט שבעים שנה לפני כן. היסטוריונים רבים לאמנות מסכימים שטיציאן השפיע רבות על רמברנדט, המכונה לעיתים קרובות "הטיציאן של הצפון", ורבים מקטעי הדיוקן שלו מראים את השפעת הסגנון והטכניקה הטיציאנית. מספרם של הציורים הוונציאנים שהגיעו לאמסטרדם גדל ככל שגברה חשיבותה כמרכז אמנות, כך שרמברנדט נחשף לאמנות איטלקית אף שמעולם לא נסע לאיטליה. רמברנדט אף שמר עותק של אחד מציוריו של טיציאן בסטודיו שלו.
אמנם ניתן לזהות את ההשפעות של "חטיפת אירופה" של טיציאן, אך עבודתו של רמברנדט היא ייחודית. שתי היצירות משקפות את הדרמטיות הרבה של האירוע, אך עבודתו של טיציאן אלימה יותר באופייה[2]. פליפה השני, מלך ספרד הזמין את היצירה, וטיציאן השתמש באימה ובעירום של אירופה כדי לשקף אלימות מינית. עבודתו של רמברנדט אמנם פחות אלימה, אך עדיין משמרת את רגע השיא בסיפור. הבדל נוסף הוא לבושן של הדמויות: טיציאן שומר על אופייה המיתולוגי של היצירה והדמויות בציורו לבושות בלבוש עתיק. לעומת זאת, הדמויות בציורו של רמברנדט לבושות בלבוש הולנדי המתאים לתקופתו.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של חטיפת אירופה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 "תיאור היצירה". מוזיאון פול גטי. (באנגלית)
- ^ "Europa". Isabells Stewart Gardner Museum. (באנגלית)
