חטיפת נסים טולדנו ורציחתו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ב-13 בדצמבר 1992, שוטר משמר הגבול רס"ב נסים טולדנו נחטף בלוד על ידי חולייה של ארגון החמאס. למרות שבתחילה ארגון החמאס דרש את שחרורו של מנהיג החמאס שייח אחמד יאסין בתמורה לטולדנו, לבסוף טולדנו נרצח על ידי שוביו.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1987, במהלך האינתיפאדה הראשונה, ארגון החמאס ביצע את פיגוע הטרור הראשון נגד מטרות ישראליות אשר במסגרתו נחטפו ונרצחו החיילים הישראלים אבי סספורטס ואילן סעדון. בתגובה כוחות צה"ל עצרו באופן מיידי את מייסד ארגון החמאס השייח' אחמד יאסין ודנו אותו למאסר העולם על תכנון פיגועי טרור.[1] כתוצאה מכך ארגון החמאס החל לתכנן חטיפה של חייל ישראלי במטרה לשחרר את יאסין בעסקת חילופי שבויים.

החטיפה והרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב-סמל בכיר נסים טולדנו

בסביבות 4:30 בבוקר של ה-13 בדצמבר 1992‏[2] חוליית מחבלים מארגון החמאס חטפה את שוטר משמר הגבול רס"ב נסים טולדנו בן ה-29 מלוד בעת שטולדנו יצא מביתו בדרך למשרד בו שירת.[1][3]

מספר שעות לאחר החטיפה החוטפים יצרו קשר עם הרשויות בישראל ובעקבות כך ישראל החלה לנהל משא ומתן עם החוטפים בעבור שחרורו של טולדנו.[4] החוטפים דרשו שהשייח' אחמד יאסין ישוחרר עוד באותו היום עד השעה 9:00 בערב בתמורה לטולדנו. כמו כן, שוביו של טולדנו איימו לרצוח אותו במידה ויאסין לא ישוחרר.[5] ישראל סרבה לנהל משא ומתן עד שלא תקבל הוכחה לכך שטולדנו חי.[5]

למרות שהמשא ומתן היה בשלבים מתקדמים הם רצחו לבסוף את טולדנו.[2] ב-15 בדצמבר 1992, גופתו של טולדנו התגלתה ליד כפר אדומים כפותה ודקורה.[5] ממצאים פתולוגיים הצביעו על כך שטולדנו נרצח בין שעתיים עד שש שעות לאחר שהאולטימטום פג. בנוסף, הממצאים הצביעו על כך שפצעי הדקירה והחניקה לא בוצעו באתר שבו התגלתה הגופה.[6]

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר חודשים לאחר המקרה כוחות צה"ל הצליחו ללכוד את ארבעת חברי החולייה שחטפו ורצחו את טולדנו – מחמוד עיסא בן ה-25 ומג'יד אבו קטיש בן ה-23, תושבי היישוב ענאתא, מחמוד עטואן בן ה-23 מהיישוב צור באהר, ומוסא עקארי בן ה-22 משועפאט.[7] חברי החולייה נשפטו בהמשך ונידונו כל אחד ל-3 מאסרי עולם. אף על פי כן, ב-18 באוקטובר 2011 ארבעתם שוחררו לחופשי במסגרת עסקת שליט.[8]

בתגובה לרצח של טולדנו[2], במהלך מצוד נרחב שבוצע ברצועת עזה ובגדה המערבית עצרו כוחות צה"ל כ-1,200‏[5] מבוקשים פלסטינים (אשר רובם היו פעילי החמאס והג'יהאד האיסלמי, בנוסף ל-22 פעילים שהשתייכו לגדודי עז א-דין אל-קסאם). על מנת להעמיק את הפגיעה בתשתית של החמאס, ישראל החליטה בצעד חסר תקדים לגרש מתוכם 415 פעילי טרור פלסטינים בולטים ללבנון לתקופה של שנתיים.

ב-17 בדצמבר 1992 ישראל גירשה 415 פעילי חמאס וג'יהאד האיסלמי בולטים למרג' א-זוהור, מעבר לרצועת הביטחון שבדרום לבנון.[9][10] בין הפעילים הפלסטינים הבולטים ביותר שגורשו היו מחמוד א-זהאר, עבד אל-עזיז א-רנתיסי, איסמעיל הנייה, סעיד סיאם, עז א-דין שיח' ח'ליל, עבדאללה קוואסמה, עזיז דוויק ונאיף רג'וב. פרסום הגירוש הוביל לכך שממשלת לבנון התכוננה לכך מראש ומנעה מהמגורשים להיכנס ללבנון, ובעקבות כך אילצה את המגורשים להישאר ברצועת חיץ שוממה בין לבנון וישראל, שם המגורשים הקימו מחנה אוהלים שמיקד את תשומת לב התקשורת העולמית. בלחץ ארצות הברית, הוחלט לבסוף במהלך ינואר 1993 לקצר את תקופת הגירוש לשנה אחת בלבד. מרבית המגורשים חזרו לגדה המערבית ורצועת עזה לאחר שתקופת הגירוש הסתיימה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אביבה שאבי ורוני שקד, חמאס: מאמונה באללה לדרך הטרור, הוצאת כתר, 1994, עמודים 11 - 21

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]