חיה ויצמן-ליכטנשטיין

חיה ויצמן-ליכטנשטיין

חיה ויצמן-ליכטנשטיין
לידה	13 בספטמבר 1879 מוטלה, האימפריה הרוסית
פטירה	23 בנובמבר 1959 (בגיל 80) תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל

חיה ויצמן-ליכטנשטיין (משמאל) בשיעור תפירה בגימנסיה הרצליה, 1925

חיה וַיצמן-ליכטנשטיין (לעיתים נכתב ליכטנשטין; ג' בתשרי תר"מ, 13 בספטמבר 1879 – כ"ד בחשוון תש"ך, 25 בנובמבר 1959) הייתה אשת חינוך עברייה ופעילה ציונית וחברתית. שמשה כצירה לקונגרס הציוני. אחותו הצעירה של נשיאה הראשון של מדינת ישראל, נשיא ההסתדרות הציונית והכימאי ד"ר חיים ויצמן.

ביוגרפיה

ויצמן נולדה בעיירה מוטול, בפלך פינסק שבמערב האימפריה הרוסית), אחת משנים-עשר ילדיהם של רחל, בת מיכאל צ'מרינסקי ועוזר ויצמן, סוחר יערות ומחסידי סטולין.

בילדותה התחנכה ויצמן ב"חדר" יחד עם בנים, דבר שנחשב אז כמהפכני עבור בנות ומאוד לא מקובל. הוריה לא רצו להפלות את בתם, וביקשו ללמדה עברית וכן רוסית ומקצועות נוספים. ובשנת 1897 קיבלה תעודת הוראה מבית הספר הריאלי בפינסק והתקבלה כמורה בבית הספר לבנות בעיר.

ויצמן ייסדה יחד עם יוסף ברגמן, יהודה קרני ואחֶיה שמואל ומשה את אגודת "בנות ציון", שבה העבירו קורסים ללימוד עברית ולהרחבת ההשכלה בקרב היהודים.

בשנת 1902 נישאה לד"ר אברהם ליכטנשטיין. בימי הפרעות של שנת 1903 סייעה בהגנה העצמית היהודית בפינסק.

בשנת 1905 עזבה, בעקבות עבודתו של בעלה כמנהל חשבונות, לעיר ורשה. שם ייסדה את אגודת "התחיה" יחד עם ד"ר א' ברוך, אליעזר צוקרמן וד"ר הינדס. הם הקימו ספריה עברית ויידית, ומועדון לשיחות ופגישות. בנוסף, לקחה חלק בייסוד מקהלת "הזמיר", ששרה שירים בעברית ויידיש (ובין חבריה היה הסופר י"ל פרץ), ש"הבונד" נאבק בה בשל שמה העברי ואופיה הלאומי-ציוני.

בשנת 1907 נבחרה ויצמן כצירה בוועידת הלסינגפורס ולכתבת-קורספונדנטית מהוועידה עבור העיתון הנפוץ "בּירזֶ'ביה וידומוסטי" (Биржевыя Вѣдомости, בכתיב עכשווי: Биржевые Ведомости; 'ידיעות הבורסה'). בוועידה הוחלט על לחימה תחת הדגל הציוני עבור זכויות היהודים בגולה, בנוסף ללחימה הציונית.

בשנת 1909 עברה ויצמן לעיר וילנה. שם עבדה כמורה בבית הספר של "מפיצי השכלה", וייסדה יחד עם המחנכת הנודעת ורה קופרשטיין ואיש הבונד גריגורי קלודרמכר בית ספר עממי על שם קופרשטיין, עבור מעוטי היכולת.

לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה עברה ליקטרינוסלב, מאחר שלשם הועברה הגימנסיה שבה עבד בעלה. שם נבחרה ויצמן לחברה בעירייה ובקהילה מטעם הציונים, ופתחה גן ילדים עברי, שאת הרישיון עבורו קיבלה בתנאי ששעות לימודי העברית לא יעלו על שעות לימודי הרוסית.

בשנת 1917 נבחרה כצירה לוועידה הציונית בפטרוגרד. שם פגשה לראשונה את שושנה פרסיץ. באותה השנה שימשה כצירה בוועידת המורים העברים באודסה.

בשנת 1921 נבחרה כצירת יקטרינוסלב לקונגרס הציוני ה-12 בקרלסבד. בנובמבר אותה השנה עלתה לארץ ישראל. תחילה התגוררה בחיפה, ולאחר מכן עברה לתל אביב. בראשית שנת 1926 נפטר בעלה אברהם.

ויצמן הייתה ממייסדות "ויצו" הארצית, יחד עם חנה יפה, והייתה פעילה בה עד לאחר הוועידה השלישית בבזל בשנת 1929.

בשנת 1940 הצטרפה ל"בנות ברית" בתל אביב; תחילה שימשה כסגנית-הנשיאה, ובשנים 1942–1946 כיהנה כנשיאה.

בשנות פעילותה האחרונות עבדה כמורה לתפירה בסמינר לגננות ומורות ע"ש לוינסקי ובגימנסיה הרצליה.

בשנת תש"ח (1948) פרסמה ספר זיכרונות בשם "בצל קורתנו", המתאר את בית הוריה ואת סיפורו של אחיה, חיים ויצמן. בשנת תש"ג (1953) הוציאה ספר זיכרונות נוסף בשם "אל הגבול הנכסף".

ויצמן נפטרה בתל אביב בכ"ד בחשוון תש"ך, ונקברה בבית העלמין קריית שאול. היא הותירה אחריה בן, מיכאל - מהנדס בעיריית ירושלים ולאחר מכן מהנדס גשרים במע"צ, ובת, ישראלה - פסנתרנית ומורה בקונסרבטוריון רון שולמית ואשת השחקן מאיר מרגלית.

ספרי זיכרונותיה

• בצל קורתנו: פרקי זכרונות מבית אבא, תל אביב: עם עובד, תש"ח 1948.
• אל הגבול הנכסף, תל אביב: עם עובד, תש"ג 1953.

קישורים חיצוניים

• דוד תדהר (עורך), "חיה ויצמן-ליכטנשטיין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1952
• רשימת הפרסומים של חיה ויצמן-ליכטנשטיין, בקטלוג הספרייה הלאומית
• ד. זכאי, חיה ליכטנשטיין־וייצמן, דבר, 26 בנובמבר 1959 (נקרולוג והספד)
• ביצוע מוקלט של חיה ויצמן-ליכטנשטיין לכבוד יום השנה למות ד"ר חיים ויצמן(הקישור אינו פעיל), באתר הספרייה הלאומית
• חיה ויצמן-ליכטנשטין, דף שער בספרייה הלאומית