חיה שחם

חיה שחם

חיה שחם (וַינשל) (נולדה ב-1944) היא חוקרת ספרות ישראלית, פרופסור אמריטה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה.

ביוגרפיה

נולדה בחיפה, סיימה את לימודיה בתיכון קרית-חיים ושירתה בצה"ל בחיל ההנדסה.

למדה ספרות ולשון עברית+מקרא לתואר ראשון באוניברסיטת חיפה (בהיותה שלוחה של האוניברסיטה העברית) והשלימה לימודים לתעודת הוראה. לימדה שנים אחדות בבית ספר תיכון ואחר כך למדה לתואר שני באוניברסיטת חיפה ולתואר שלישי – באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטורט שלה שנכתבה בהדרכת פרופ' דן מירון עוסקת בהשפעת שירתו של נתן אלתרמן על שירת דור הפלמ"ח וחבורת "לקראת". משנת 1973 ועד פרישתה לגמלאות לימדה בחוג לספרות עברית (לימים – החוג לספרות עברית והשוואתית) באוניברסיטת חיפה.

ייסדה את "בימת ספר" באוניברסיטה ומילאה בה תפקידים שונים: ראש החוג לספרות עברית והשוואתית (בין השנים 2004–2009), חברה בסנאט האוניברסיטה, חברה במועצת הרשות ללימודים מתקדמים ובוועדות המחקר וההוראה בפקולטה למדעי הרוח. בין השנים 2005–2014 שימשה כעורכת-שותפת וכעורכת בכתב-העת "דפים למחקר בספרות". הייתה חברה בוועדות פרסים באוניברסיטה (פרס רון אדלר, פרס ליס מלר) ומחוצה לה (פרס אברהם קריב לביקורת הספרות, פרס לנדאו לחקר הספרות, פרס ברנשטיין, פרס ביאליק לספרות יפה, פרס יהודה עמיחי לשירה, ופרס ישראל לספרות).

נשואה לאורי שחם, אם לשניים.

מחקריה

חיה שחם פרסמה ספרים, מאמרים ורצנזיות בתחום חקר הספרות העברית החדשה – שירה ופרוזה. מחקריה עוסקים, בין היתר, ביצירותיהם של המשוררים: נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי, יעקב אורלנד, אבות ישורון, רפאל אליעז, אליהו טסלר, אברהם חלפי, חיים גורי, אמיר גלבע, נתן זך ודוד אבידן, ובשורה של משוררות עבריות וביניהן: לאה גולדברג, זלדה, דליה רביקוביץ, יונה וולך ועוד. כמו כן עוסקים מחקריה ביצירותיהם של המסַפרים עגנון, ברנר, יעקב שטיינברג, בנימין תמוז, אהרן אפלפלד, א"ב יהושע, עמוס עוז, יעקב שבתאי, מאיר שלו ועוד.

המתודה העיקרית המנחה אותה במחקריה היא המתודה ההשוואתית. מחקריה שמים דגש על השפעה ספרותית, על בין-טקסטואליות ועל היבטים פמיניסטיים בכתיבת נשים.

ספרה הדים של ניגון (1997) עוסק בתופעת ההשפעה הספרותית דרך מקרה מבחן בולט בתולדות השירה העברית: השפעת שירתו המוקדמת של אלתרמן על שירתם של משוררי דור הפלמ"ח וחבורת "לקראת". הספר בוחן זיקות מגוונות בין שירת הדור הצעיר בשנות הארבעים וראשית שנות החמישים (של המאה העשרים) ובין שירתו של אלתרמן, ותופעת ההשפעה הספרותית זוכה בו לדיון ולניתוח באמצעות אמות מידה שיטתיות, הנשענות על "סולם" של השפעות אשר עוצב בידי המחברת.

חלקו הראשון של הספר סוקר בפרוטרוט היבטים תאורטיים וביקורתיים של התופעה, הנדונים במחקריהם של חוקרים אירופאים ואמריקאים לאורך המאה העשרים. בחלקו השני ממפה שחם את מערך הזיקות והמגעים שבין שירת המשוררים הצעירים ובין שירת אלתרמן, החל בזיקות טקסטואליות ישירות על סוגיהן, עבור דרך בחינת נושאים ומוטיבים אלתרמניים המופיעים בשירתם של המשוררים הנ"ל, ועד לבדיקת תפוצתן של נורמות פואטיות אלתרמניות בשירת דור הפלמ"ח וחבורת "לקראת". חלקו השלישי של הספר עוסק בזיקתם של שלושה משוררים בולטים אל שירת אלתרמן, שכל אחד מהם מייצג עמדה שונה כלפיה: חיים גורי, ששירתו נפתחת אל שירת אלתרמן וסופגת ממנה, תוך שמגעיה עימה הופכים ממגעי שטח למגעי עומק; אמיר גלבֹע, ששירתו מתעמתת עם שירת אלתרמן ומציעה פואטיקה מנוגדת לה, שבבסיסה "עיבוד" מחדש של יסודות אלתרמניים; ודוד אבידן, שזיקתו אל שירת אלתרמן עוברת מקבלה בשלבי יצירתו הראשונים אל זיקה פרודית בהמשך.

"השפעת אלתרמן", כפי שעולה ממחקר זה, הוא מושג מורכב, המדגים אגב כך את מורכבותו של מושג ההשפעה הספרותית בכלל.

בספרה נשים ומסכות (2001) בוחנת שחם תדמיות שאולות בשירת הנשים העברית וכן את ייצוגי הדמות הנשית באמצעות תדמיות אלה, בשורה ארוכה של שירי משוררות עבריות.

זהו ספר הכתוב מנקודת מבט מחקרית פמיניסטית ותוך שימוש בחומרים תאורטיים פמיניסטיים, שחלקם מרוכז בהקדמה לספר וחלקם מוטמע בתוך פרקיו. בספר נבדקים היבטים פואטיים-תרבותיים של תופעת השימוש בדמויות נשיות מתוך הקאנון התרבותי, לצורך אמירה אקטואלית ופמיניסטית בשירי משוררות עבריות. הבדיקה נעשית באמצעות עיון וניתוח בטקסטים שיריים בעלי מאפיינים בין-טקסטואליים, שבמרכזם דמות נשית מתוך טקסט קאנוני מוקדם. השימוש בדמויות מתוך הקאנון התרבותי מתברר בשירים הנדונים כשימוש במסכות, שבחסותן ובתיווכן מתקיימת בשירים אמירה נשית ייחודית על היבטיה השונים; זאת משום שעיסוקן של המשוררות בדמויות חלשות המודרות לשוליים בטקסטים הפטריארכאליים הקאנוניים, מחלצת מתוכן במהלך חתרני דווקא את הצדדים שהושתקו בטקסטים ילידי התרבות הפטריארכאלית ומציבה אותן במקום מרכזי ואף מועצם.

לספר חמישה פרקים. בפרק הראשון (עיון ראשון) – "האודיסיאה במבט נשי" – נדונים מוטיבים ודמויות נשיות מתוך האודיסיאה כצייני תרבות בשירת הנשים העברית. בעיון השני – "אורידיקה צועדת בעקבות אורפיאוס ושרה" – נדונה בהרחבה פרשנות מתקנת של מיתוס אורפיאוס ואורידיקה בשירי משוררות עבריות. הפרק השני בספר עוסק בעיוניו בשלוש דמויות מקראיות שסביבן יש הצטברות של שירי משוררות: אשת לוט, הגר ורחל. אשת לוט היא דוגמה לנרטיבים נשיים שונים ואף סותרים אשר המשוררות תולות באזכורה הקצר במקרא; הגר נדונה כדמות המהווה בשירת הנשים העברית דוגמה לחניכה נשית; רחל מגלמת בשירי המשוררות את הדיכוטומיה בין שיח האהבה לשיח האימהוּת.

הפרק השלישי מציג בעיון הראשון – ("להיות או לא להיות אופליה") – את האופן בו מתייחסת שירת הנשים העברית אל דמותה הקורבנית של אופליה מתוך המחזה "המלט" לשייקספיר, ואילו בעיון השני בפרק נדונות התגובות השיריות על מעשיית "סינדרלה" בשירת הנשים העברית. הפרק הרביעי בספר מוקדש לעיון בארכיטיפ המכשפה וזיקותיו אל האישה היוצרת, על-פי מחזור שירי המכשפות של רחל חלפי. הפרק החמישי הוא בחינה נרחבת של אימאז' הציפור, תפקודיו ומשמעויותיו בשירת הנשים העברית.

באמצעות התדמיות השאולות בשירים שהספר דן בהם עוסקות הכותבות בשאלות של זהות נשית ושל אופני ייצוגה, תוך התנערות מסטריאוטיפים שנתקבעו בתרבות הפטריארכאלית ותוך התעמתות עימה כדי להגדיר מחדש לא רק את הדמות הנשית עצמה, אלא גם את מקומה בתרבות.

ספרה קרובים רחוקים (2004) עוסק מזוויות התבוננות מגוונות ותוך שימוש במתודות השוואתיות בבחינתם של היבטים בין-טקסטואליים בספרות העברית החדשה. הספר כולל מבוא ובו סקירת התאוריות הנוגעות בתופעת הבין-טקסטואליות (ביניהן של באחטין, קריסטבה, רולן בארת, מישל ריפאטר, ג'ראר ג'נט, הארולד בלום, אומברטו אקו ועוד), וכן – שלושה שערים שבכל אחד מהם ארבעה עיונים. שערים אלה מתמקדים בהיבטים בולטים של תופעת הבין-טקסטואליות בספרות העברית המודרנית.

השער הראשון סובב סביב האַלוזיה הספרותית ביצירות פרוזה, ובוחן בעיקר – אך לא רק – אילוזיות למקורות עבריים עתיקים. בתוך כך מודגמים הן דרכי תפקודן של האלוזיות בתוך הטקסט החדש ופעולתן עליו והן מגוון הזיקות המתקיים בין האלוזיות ובין הטקסטים הנרמזים (זיקות "ישירות", זיקות אירוניות-מהופכות, זיקות סאטיריות ופארודיות).

השער השני עוסק בהשתקפותם של מאבקים פואטיים בשירה העברית באמצעות שימוש בזיקות בין-טקסטואליות. בשונה מעיוני השער הקודם, כאן מדובר ברמיזות בין-טקסטואליות המפנות אל יצירות מן הספרות העברית החדשה. באמצעות העיונים בשער זה מסתמנות הקואורדינטות ההיסטוריות והאבולוציוניות של השירה העברית במחצית הראשונה של המאה העשרים.

בשער השלישי כלולים עיונים ביצירות פרוזה המתכתבות עם יצירות אחרות הן מן הספרות העברית והן מספרות העולם. מדובר בעיקר ביצירות המקיימות זיקות רעיוניות או תרבותיות אל יצירות אחרות לאו דווקא על ידי הפניות מילוליות מדויקות, אלא באמצעות אילוזיות מוטיביות, עלילתיות או תבניתיות ותוך ניהול דיאלוגים בהקשרים מודרניסטיים ופוסט-מודרניסטיים.

בספר נדונות יצירותיהם של היוצרים הבאים (על פי סדר אלפביתי): יעקב אורלנד, רפאל אליעז, נתן אלתרמן, אהרן אפלפלד, ח"נ ביאליק, י"ח ברנר, נתן זך, אברהם חלפי, אליהו טסלר, א"ב יהושע, ש"י עגנון, עמוס עוז, יעקב שטיינברג, מאיר שלו, אברהם שלונסקי ובנימין תמוז.

הספר מדגים את הגיוון הרב המאפיין את הפעילות הבין-טקסטואלית ואת תרומתה החשובה להבנת משמעותה של היצירה הספרותית.

לעומת שלושת ספריה הקודמים של שחם, ספרה בדק בית (2012) אינו מעמיד במרכזו בדיקת היבטים בין-טקסטואליים, אלא בוחן יצירות שמציבות מראָה ביקורתית אל מול המציאות הארץ ישראלית והישראלית. רוב היצירות הנדונות בו – להוציא את הפזמונים בפרק הנספח המוקדש להם – מבטאות בדרך כלל סוגים של אי-נחת כלפי מציאות זו, ובתקופות מסוימות גם אי-הסכמה פוליטית, לאומית, חברתית או תרבותית, הניצבת אל מול הזרם המרכזי. מדובר בתפישות המסוננות דרך פריזמות אידאולוגיות, בדרך כלל – מובלעות ומתחפשות (למשל בפרקים על הצלבנים ועל עץ הזית).

עיוני הספר עוסקים בשלושה נושאים עיקריים: התחבטותם של יוצרים באופנים שבהם ראוי לכתוב על המציאות הארץ ישראלית (כלומר, לבטים פואטיים-אידאולוגיים); מתח והתלבטות בין זהויות מתנגשות של האדם היהודי בארץ ישראל; וכן – חשבונות נפש לאומיים ביצירות ספרות, על רקע תקופות או אירועים בעלי משמעות היסטורית ובנקודות מפנה היסטוריות.

הספר, המחזיק עשרה פרקים, נוגע בעשרות יצירות של למעלה מחמישים יוצרים (ועוד כתריסר מחברי פזמונים). בחלק מן היצירות הנגיעה בספר היא עמוקה ונרחבת, ובחלקן נרחבת פחות, בעיקר בשני הפרקים הפנורמיים הגדולים העוסקים ביצירות רבות, האחד – על צלבנים ומסעות צלב בספרות העברית החדשה, והאחר – על עץ הזית בספרות העברית והישראלית, וכן בפרק הנספח, המוקדש לפזמוני העשור הראשון למדינה.

למראית עין הספר הטרוגני: בשל ריבוי הז'אנרים של היצירות הנדונות בו, בשל השיוך הדורי המגוון של מחברי היצירות ובשל השקפות העולם השונות העולות מיצירותיהם. אך התבוננות המעמיקה מעט אל מתחת לפני השטח תגלה, שהמשותף לכל היצירות שנדונות בו ואשר עוסקות במוקדים שצוינו לעיל, הוא עיסוקן בתוך כך – בדרכים גלויות ומובלעות – בהיבטים האידאולוגיים הקשורים לחיים הארץ ישראליים.

הספר מספק מבט מחקרי על פניה האידאולוגיות המגוונות, המשתנות והמתחלפות של הספרות העברית שנכתבה בארץ בעיקר במאה ה–20.

על גבול האור (2017), ספרה החמישי של שחם, מוקדש לעיונים ביצירתה של לאה גולדברג. העיון בנושאים הנדונים בספר מתבסס בעיקר על חתכי אורך, המאפשרים להאיר את הנושאים הנחקרים במבט דיאכרוני, לאורך ציר הזמן. בדיוּנים הנפרשים בספר נחשפים הן היבטים מובלעים בפואטיקה של שירת גולדברג והן נושאים ייחודיים שיצירתה נדרשת להם, ואשר לא הושם עליהם דגש במחקר ובביקורת על יצירתה, או שלא נדונו בהם כלל.

להיבטים הארספואטיים המובלעים שהספר דן בהם שייכת תופעת השירים חוצי-המגדר, שבהם דובר קול גברי, ה"מופעל" על ידי מחַברת אישה. פרק אחר מתבונן בדרך שבה מפעילה המשוררת ביצירותיה דמויות נשיות מוּכרות מתוך רבדיה השונים של התרבות (מקרא, מיתולוגיה יוונית, מעשיוֹת, יצירות ספרות נודעות) ומשתמשת בהן כאַלוזיות, המרמזות מן הכללי אל האישי ומתפקדות כמסכות בדרגות שקיפות שונות. פרק נוסף, הנוגע בהיבטים ארס-פואטיים מובלעים, עוסק באזכורים מתוך שיר השירים, השזורים ביצירת גולדברג. הפרק מבליט הן את מקומו המיוחד של שיר השירים בעולמה והן את עמדתה הפואטית הלא-שגרתית כלפי שיר השירים.

בין הנושאים הנדונים בספר ניתן למצוא את נושא התשוקה הנשית ומימושה. בפרק נחשפות פניה של הכתיבה הארוטית, "כתיבת הגוף" הגולדברגית. הדיון מאיר את הגרף הדיאכרוני של הופעת הנושא ביצירתה. נושא אחר הוא העיסוק בתהליכי חניכה – בעיקר של דמויות נשיות – ביצירות גולדברג. אלה מוצגים מזווית מיוחדת, כמתרחשים ומואצים באמצעות מסעות ברכבות. פרק נוסף עוסק בשירי העָרים ביצירתה, בהם היא מתגלה כמשוררת אורבאנית מודרניסטית, אך גם כמי שצובעת את הנופים האורבניים בצבעים ליריים-אישיים. בפרק אחר נדון נושא "אובססיבי" בשירתה – חילופי חושך באור – החוזר ומופיע בצמתים עתירי משמעות לאורך יצירתה. הדיון מוביל אל זיקת הנושא להשקפת העולם האמנותית בה החזיקה.

הפרק שלפני האחרון בספר מוקדש לעיסוקה של גולדברג בנושא המוות והחידלון, אך הפעם לא על נגיעותיה החוזרות ונשנות בנושא זה כפי שעשתה לאורך שנות יצירתה, אלא על שירים שנכתבו על סף המוות ממש, מתוך ידיעת הקץ הקרֵב ובצִלו.

הספר כולל עשרה פרקים. בדברים דלעיל הוצגו שמונה מתוכם, שכן מעמדם של הפרק הפותח והפרק האחרון (הנספח) שונה משל הפרקים האחרים. בפרק הראשון נפרשת סקירת הביקורת שקידמה את פני יצירתה המוקדמת של גולדברג ואף קיבעה מוסכמות מסוימות בנוגע אליה. פרק זה מתמקד לא רק בנושאי רשימות הביקורת ובתוכניהן, אלא גם בעמדות המגדריות המובלעות של מבקריה ובוחן את התייחסותם לעובדת היותה משוררת יחידה בחבורה ספרותית גברית. פרק הנספח נוגע בהיבטים של "גאוגרפיה הומאניסטית": חמשת חלקיו מבוססים על מסעות אמיתיים של המחַברת בברלין בעקבות לאה גולדברג וגיבוריה. מסעות אלה הם בה-בעת קונקרטיים-אישיים ומסעות ספרותיים מרובי-אסוציאציות, המובילים הלוך וחזור מן האתרים האורבניים אל יצירות הפרוזה והשירה של לאה גולדברג.

מבעד למחקרים הכלולים בספר מצטיירת לאה גולדברג כיוצרת רבת-פנים, דינאמית ורחוקה מאוד מן התדמית שניסתה להצמיד לה הביקורת המוקדמת.

ספריה

• גנזים ו', קובץ לתולדות הספרות העברית בדורות האחרונים, (עריכה משותפת עם חיים שוהם), אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל, מכון "גנזים", תל אביב, תשנ"ד (1994).
• הדים של ניגון – שירת דור הפלמ"ח וחבורת "לקראת" בזיקתה לשירת אלתרמן, הקיבוץ המאוחד ואוניברסיטת חיפה, 1997.
• נשים ומסכות: מאשת לוט עד סינדרלה – תדמיות שאולות וייצוגי הדמות הנשית בשירי משוררות עבריות, הקיבוץ המאוחד, 2001.
• קרובים רחוקים – הין-טקסטואליות, מגעים ומאבקים בספרות העברית החדשה, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2004.
• בֶּדֶק בַּיִת – על לבטי זהות, אידאולוגיה וחשבון נפש בספרות העברית החדשה, מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2012.
• על גבול האור – חתכים והתבוננויות ביצירת לאה גולדברג, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2017.

לקריאה נוספת

• אמיר בנבג'י ויגאל שוורץ, "חיה שחם", בתוך לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים, עורכים זיסי סתוי ויגאל שוורץ, כנרת זמורה ביתן, תשע"ד 2014, עמ' 915–916.
• שי חורב, חיה שחם, בלקסיקון החיפאים אישים ודמויות בחיפה, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 361, 2018.

על “נשים ומסכות : מאשת לוט עד סינדרלה”:

• רות נצר, מי ישמע לקול הזה אם לא יספרו לנו אודותיו?, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2001
• מירי פז, מה בין אשת לוט, סינדרלה ואופליה. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, 14 בדצמבר 2001, עמ' 26 (ריאיון עם חיה שחם על תדמיות, מסכות ותרבות הרייטינג לקראת כנס על שירת נשים).
• צפרירה לידובסקי כהן, “קנקן ישן מלא חדש – תדמיות מן הקנון בשירת נשים עברית”, הדואר, גיליון י”ט, 31 באוגוסט 2001, עמ’ 16-15.

על “בדק בית”:

• רבקה שאול בן צבי, הכול פוליטי, מקור ראשון, 26 באפריל 2013.

על “על גבול האור”:

• נילי גולד, “על גבול האור; חתכים והתבוננויות ביצירת לאה גולדברג מאת חיה שחם”, (Hebrew Higher Education 21 (2019.

קישורים חיצוניים

• חיה שחם, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• חיה שחם, באתר אוניברסיטת חיפה
• רשימת המאמרים של חיה שחם באתר רמב"י
• רשימת הפרסומים של חיה שחם בקטלוג הספרייה הלאומית
• מאמרי חיה שחם, באתר נתן אלתרמן
• מאמרי חיה שחם באתר בית עגנון: בעברית באנגלית
• חיה שחם, חולות כשנהבים, באתר שלונסקי, פורסם לראשונה במאזניים, כרך ע"ד-8, אייר תש"ס, מאי 2000, עמ' 28–35
• חיה שחם, דף שער בספרייה הלאומית