חיה שחם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיה שחם

חיה שחם (וַינשל) (נולדה ב-1944) היא חוקרת ספרות ישראלית, פרופסור אמריטה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בחיפה, סיימה את לימודיה בתיכון קרית-חיים ושירתה בצה"ל בחיל ההנדסה.

למדה ספרות ולשון עברית ומקרא לתואר ראשון באוניברסיטת חיפה (בהיותה שלוחה של האוניברסיטה העברית) והשלימה לימודים לתעודת הוראה. לימדה שנים אחדות בבית ספר תיכון ואחר כך למדה לתואר שני באוניברסיטת חיפה ולתואר שלישי – באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטורט שלה שנכתבה בהדרכת פרופ' דן מירון עוסקת בהשפעת שירתו של נתן אלתרמן על שירת דור הפלמ"ח וחבורת "לקראת". משנת 1973 ועד פרישתה לגמלאות לימדה בחוג לספרות עברית (לימים – החוג לספרות עברית והשוואתית) באוניברסיטת חיפה.

ייסדה את "בימת ספר" באוניברסיטה ומילאה בה תפקידים שונים: ראש החוג לספרות עברית והשוואתית (בין השנים 2004–2009), חברה בסנאט האוניברסיטה, חברה במועצת הרשות ללימודים מתקדמים ובוועדות המחקר וההוראה בפקולטה למדעי הרוח. בין השנים 2005–2014 שימשה כעורכת-שותפת וכעורכת בכתב-העת "דפים למחקר בספרות". הייתה חברה בוועדות פרסים באוניברסיטה (פרס רון אדלר, פרס ליס מלר) ומחוצה לה (פרס אברהם קריב לביקורת הספרות, פרס לנדאו לחקר הספרות, פרס ברנשטיין, פרס ביאליק לספרות יפה, פרס יהודה עמיחי לשירה, ופרס ישראל לספרות).

נשואה לאורי שחם, אם לשניים.

מחקריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיה שחם פרסמה ספרים, מאמרים ורצנזיות בתחום חקר הספרות העברית החדשה – שירה ופרוזה. המתודה העיקרית המנחה אותה במחקריה היא ההשוואתית. מחקריה שמים דגש על השפעה ספרותית, על בין-טקסטואליות ועל היבטים פמיניסטיים בכתיבת נשים.

הדים של ניגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה הדים של ניגון (1997) עוסק בתופעת ההשפעה הספרותית דרך מקרה מבחן בולט בתולדות השירה העברית: השפעת שירתו המוקדמת של אלתרמן על שירתם של משוררי דור הפלמ"ח וחבורת "לקראת". הספר בוחן זיקות מגוונות בין שירת הדור הצעיר בשנות הארבעים וראשית שנות החמישים (של המאה העשרים) ובין שירתו של אלתרמן, ותופעת ההשפעה הספרותית זוכה בו לדיון ולניתוח באמצעות אמות מידה שיטתיות, הנשענות על "סולם" של השפעות אשר עוצב בידי המחברת. "השפעת אלתרמן", כפי שעולה ממחקר זה, הוא מושג מורכב, המדגים אגב כך את מורכבותו של מושג ההשפעה הספרותית בכלל.

נשים ומסכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרה נשים ומסכות (2001) בוחנת שחם תדמיות שאולות בשירת הנשים העברית וכן את ייצוגי הדמות הנשית באמצעות תדמיות אלה, בשורה ארוכה של שירי משוררות עבריות.

זהו ספר הכתוב מנקודת מבט מחקרית פמיניסטית ותוך שימוש בחומרים תאורטיים פמיניסטיים, שחלקם מרוכז בהקדמה לספר וחלקם מוטמע בתוך פרקיו. בספר נבדקים היבטים פואטיים-תרבותיים של תופעת השימוש בדמויות נשיות מתוך הקאנון התרבותי, לצורך אמירה אקטואלית ופמיניסטית בשירי משוררות עבריות. הבדיקה נעשית באמצעות עיון וניתוח בטקסטים שיריים בעלי מאפיינים בין-טקסטואליים, שבמרכזם דמות נשית מתוך טקסט קאנוני מוקדם.

קרובים רחוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה קרובים רחוקים (2004) עוסק מזוויות התבוננות מגוונות ותוך שימוש במתודות השוואתיות בבחינתם של היבטים בין-טקסטואליים בספרות העברית החדשה. הספר כולל מבוא ובו סקירת התאוריות הנוגעות בתופעת הבין-טקסטואליות, וכן – שלושה שערים שבכל אחד מהם ארבעה עיונים. שערים אלה מתמקדים בהיבטים בולטים של תופעת הבין-טקסטואליות בספרות העברית המודרנית.

בדק בית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעומת שלושת ספריה הקודמים של שחם, ספרה בדק בית (2012) אינו מעמיד במרכזו בדיקת היבטים בין-טקסטואליים, אלא בוחן יצירות שמציבות מראָה ביקורתית אל מול המציאות הארץ ישראלית והישראלית. רוב היצירות הנדונות בו – להוציא את הפזמונים בפרק הנספח המוקדש להם – מבטאות בדרך כלל סוגים של אי-נחת כלפי מציאות זו, ובתקופות מסוימות גם אי-הסכמה פוליטית, לאומית, חברתית או תרבותית, הניצבת אל מול הזרם המרכזי. מדובר בתפישות המסוננות דרך פריזמות אידאולוגיות, בדרך כלל – מובלעות ומתחפשות (למשל בפרקים על הצלבנים ועל עץ הזית). הספר מספק מבט מחקרי על פניה האידאולוגיות של הספרות העברית שנכתבה בארץ בעיקר במאה ה–20.

על גבול האור[עריכת קוד מקור | עריכה]

על גבול האור (2017), ספרה החמישי של שחם, מוקדש לעיונים ביצירתה של לאה גולדברג. העיון בנושאים הנדונים בספר מתבסס בעיקר על חתכי אורך, המאפשרים להאיר את הנושאים הנחקרים במבט דיאכרוני, לאורך ציר הזמן. בדיוּנים הנפרשים בספר נחשפים הן היבטים מובלעים בפואטיקה של שירת גולדברג והן נושאים ייחודיים שיצירתה נדרשת להם, ואשר לא הושם עליהם דגש במחקר ובביקורת על יצירתה, או שלא נדונו בהם כלל.

להיבטים הארספואטיים המובלעים שהספר דן בהם שייכת תופעת השירים חוצי-המגדר, שבהם דובר קול גברי, ה"מופעל" על ידי מחַברת אישה. פרק אחר מתבונן בדרך שבה מפעילה המשוררת ביצירותיה דמויות נשיות מוּכרות מתוך רבדיה השונים של התרבות (מקרא, מיתולוגיה יוונית, מעשיוֹת, יצירות ספרות נודעות) ומשתמשת בהן כאַלוזיות, המרמזות מן הכללי אל האישי ומתפקדות כמסכות בדרגות שקיפות שונות. פרק נוסף, הנוגע בהיבטים ארס-פואטיים מובלעים, עוסק באזכורים מתוך שיר השירים, השזורים ביצירת גולדברג. הפרק מבליט הן את מקומו של שיר השירים בעולמה והן את עמדתה הפואטית הלא-שגרתית כלפי שיר השירים.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גנזים ו', קובץ לתולדות הספרות העברית בדורות האחרונים, (עריכה משותפת עם חיים שוהם), אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל, מכון "גנזים", תל אביב, תשנ"ד (1994).
  • הדים של ניגון – שירת דור הפלמ"ח וחבורת "לקראת" בזיקתה לשירת אלתרמן, הקיבוץ המאוחד ואוניברסיטת חיפה, 1997.
  • נשים ומסכות: מאשת לוט עד סינדרלה – תדמיות שאולות וייצוגי הדמות הנשית בשירי משוררות עבריות, הקיבוץ המאוחד, 2001.
  • קרובים רחוקים – הין-טקסטואליות, מגעים ומאבקים בספרות העברית החדשה, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2004.
  • בֶּדֶק בַּיִת – על לבטי זהות, אידאולוגיה וחשבון נפש בספרות העברית החדשה, מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2012.
  • על גבול האור – חתכים והתבוננויות ביצירת לאה גולדברג, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2017.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רות נצר, מי ישמע לקול הזה אם לא יספרו לנו אודותיו?, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2001
  • מירי פז, מה בין אשת לוט, סינדרלה ואופליה. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, 14 בדצמבר 2001, עמ' 26 (ריאיון עם חיה שחם על תדמיות, מסכות ותרבות הרייטינג לקראת כנס על שירת נשים).
  • צפרירה לידובסקי כהן, “קנקן ישן מלא חדש – תדמיות מן הקנון בשירת נשים עברית”, הדואר, גיליון י”ט, 31 באוגוסט 2001, עמ’ 16-15.
  • נילי גולד, “על גבול האור; חתכים והתבוננויות ביצירת לאה גולדברג מאת חיה שחם”, (Hebrew Higher Education 21 (2019.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]