חיוג אל השאול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיוג אל השאול
Call for the Dead
עטיפת הספר "חיוג אל השאול", 1983
עטיפת הספר "חיוג אל השאול", 1983
מידע כללי
מאת ג'ון לה קארה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מותחן ריגול, רומן
הוצאה
הוצאה Victor Gollancz Ltd עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 1961
מספר עמודים 212
הוצאה בעברית
הוצאה רמדור
תאריך 1966
תרגום אליעזר כרמי
סדרה
הספר הבא רצח מתוחכם
קישורים חיצוניים
מסת"ב 978-0-7434-3167-5
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חיוג אל השאולאנגלית: Call for the Dead) הוא מותחן ריגול מאת הסופר הבריטי ג'ון לה קארה, שיצא לאור ב-1961.

רקע לכתיבת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1959 הצטרף דייוויד קורנוול לשירות הביון הבריטי, ושירת בגרמניה כסוכן חשאי, תחת הכיסוי של דיפלומט בריטי[1]. בשנת 1961 התפרסם ספרו הראשון, "חיוג אל השאול", תחת שם העט "ג'ון לה קארה". קורנוול נחשף כאשר המרגל המפורסם ביותר של התקופה, סוכן הק.ג.ב. קים פילבי, העביר את שמו למפעיליו הרוסים[2]. עקב כך שב לבריטניה בשנת 1964, פרש מן השירות ועבר לעבוד כסופר במשרה מלאה תחת שם העט ג'ון לה קארה. לימים העיד כי תקופת שירותו בשירות החשאי הבריטי הייתה מאושרת ומלאת תחושת שליחות וסיפוק[3]. קורנוול סיפר כי את ההשראה לספר קיבל מתקופת שירותו כסוכן חשאי בבון שבגרמניה[3], וכי את ההשראה לדמותו של ג'ורג' סמיילי והעזר כנגדו פיטר גוילאם קיבל מגיבורי ספריו של ארתור קונן דויל, שרלוק הולמס ודוקטור ווטסון[4].

עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הספר, המתרחשת בתקופת המלחמה הקרה, נפתחת כאשר ג'ורג' סמיילי, איש שירות הביטחון שעסק בריגול נגדי, נדרש לבדוק את מהימנותו של סמואל פנאן, פקיד במשרד החוץ הבריטי. דמותו של סמיילי מהווה אנטיתיזה לדמותו של ג'יימס בונד, אף כי גם הוא היה בעברו איש השירות החשאי הבריטי ופעל רבות מעבר לגבולות אנגליה[5]. סמיילי, נמוך, שמן וממושקף, גויס לביון הבריטי בעת שהיה סטודנט באוניברסיטת אוקספורד והתמחה בשירה גרמנית במאה ה-17. הוא עבר הכשרה כלוחם וכסוכן חשאי[6], לחם במלחמת העולם השנייה כסוכן חשאי בריטי באירופה הכבושה על ידי הנאצים, בין היתר בגרמניה עצמה[7]. יממה לאחר שקבע סמיילי את מהימנותו של פנאן נמצא הלה מת, לאחר שהתאבד. חשדו של סמיילי התעורר לאחר שגילה שפנאן הזמין לעצמו שיחת השכמה לשעה מאוחרת יותר מזו שבה, לכאורה, התעורר ובה נטל את חייו. בספר הוא מתחקה אחר רשת ריגול של הביון המזרח־גרמני שמפעילה סוכנים בבריטניה.

ספרו של לה קארה עמד בניגוד לספריו של סופר הריגול המצליח של אותה תקופה, איאן פלמינג, שיצר את דמותו של ג'יימס בונד. דמויותיו של לה קארה היו מורכבות יותר, אפלות ולעיתים גם שפלות יותר. עולמו לא חולק לשחור ולבן, טובים ורעים (לאורכו של הספר כלל אין זה ברור לקורא מי הם ה"טובים" בעלילה ומי הם ה"רעים"). לה קארה הראה לקהל קוראיו שעולם הריגול הוא מורכב, מלוכלך ואפל הרבה יותר מעולמו הזוהר של בונד[8].

עיבודים לקולנוע ולטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר עובד לסרט בשנת 1967, בשם The Deadly Affair. את הסרט ביים סידני לומט ואת דמותו של סמיילי (שבסרט שונה שמה לצ'ארלס דובס) גילם השחקן ג'יימס מייסון[9].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראובן מירןגורלו של סוכן אנושי, באתר הארץ, 17 במאי 2004
  2. ^ ג'יל לולס, עכבר העיר אונליין, המרגל שפיספס הכל, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2008
  3. ^ 1 2 הסופר ג'ון לה קארה מודה: הייתי מרגל, באתר ynet, 26.12.2000
  4. ^ ג'ון לה קארה, "הקדמה: אחד ממספרי הסיפורים הגדולים בעולם, או למה אנחנו אוהבים את קולו של ווטסון", מתוך הספר "כלבם של בני בסקרוויל, ועוד סיפורים", מאת ארתור קונן דויל, הוצאת אריה ניר, 2008, עמודים 8–9, "בלי שרלוק הולמס, האם הייתי ממציא אי-פעם את ג'ורג' סמיילי? ובלעדי ד"ר ווטסון, האם הייתי נותן אי-פעם לסמיילי את העזר-כנגדו פיטר גילם? הייתי רוצה לחשוב שכן, אבל אני מטיל בכך ספק גדול".
  5. ^ ג'ון לה קארה, חיוג אל השאול, הוצאת רמדור, 1966, עמוד 11, "מתחת לאותה חיצוניות סתמית שלו היה ג'ורג' סמיילי כרוך בכל לבו אחר הפעילות החשאית שלו בתחומי המודיעין".
  6. ^ ג'ון לה קארה, חיוג אל השאול, הוצאת רמדור, 1966, עמוד 190, "בזמנו בתורת הלחימה־פנים־אל־פנים".
  7. ^ ג'ון לה קארה, חיוג אל השאול, הוצאת רמדור, 1966, עמוד 16, "הלוך ושוב בין שווייצריה, גרמניה ושוודיה. מעולם לא שיער, עד אז, שאדם מסוגל לחיות באימת-מוות ולהחזיק מעמד בחרדת־קבע זו במשך זמן ארוך כל כך. כתוצאה מהמתח המעיק התפתחה אצלו עווית־עצבים זעירה מתחת לעין-שמאל – וזו נותרה עמו אפילו חמש-עשרה שנים לאחר שפרש מאותו תפקיד".
  8. ^ גל פרל פינקל, לא מנוער ולא מעורבב, באתר זמן ישראל, 18 בדצמבר 2020.
  9. ^ טרנס רפרטי, ג'ון לה קארה חוזר מן הכפור, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2011.