חיות חברתיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גורילות בעלות מבנה חברתי

חיות חברתיות (social animals) הן בעלי חיים שמקיימים אינטראקציה גבוהה עם בעלי חיים אחרים, בעיקר בני מינם, כך שנוצרת חברה בעלת מבנה וכללים.

בעלי חיים רבים הם חיות חברתיות. הדבר מופגן בכך שההורים מטפלים בצאצאים, ושני פרטים מתחברים ונותרים בקשר לצורך התרבות וטיפול בצאצאים. עם זאת, המונח "חברתי" משמש בדרך כלל לתיאור קבוצות שיש בהן ארגון נרחב יותר, הכולל קבוצות של בני גילים שונים שחיות יחד, ויחסים שנמשיכים מעבר למפגש אחד לצורך הִתְרַבּות. אצל בעלי חיים כאלה, אינטראקציות חברתיות הן קריטיות, והיעדרן עשוי להיות הרסני עבור הפרט. יחסים אישיים וחברתיים עוזרים לפרט לפתח יציבות רגשית למשך חייו.

בעלי חיים שאינם חברתיים מכונים יחידאים או בודדים. לסוגים שונים של חרקים, כגון ארבה, יש תקופות במהלך החיים, בהן הם בודדים או חברתיים לחלופין.

מחקר בנושא חברתיות בבעלי חיים מקיף מספר תחומים וביניהם פסיכולוגיה השוואתית, אתולוגיה, סוציוביולוגיה, אקולוגיה התנהגותית ומדעי המחשב (בינה מלאכותית).

אאוסוציאליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אאוסוציאליות

אאוסוציאליות היא רמת הארגון החברתי הגבוהה ביותר, שבין היתר מתבטאת בכך שהדורות המבוגרים מלמדים את הדורות הצעירים, וכן מתבטאת בחלוקת מטלות הרבייה ובטיפול משותף בצעירים.

מספר מינים, בעיקר חרקים מסדרת הדבוראים (נמלים, דבורים וצרעות) וכן מסדרת הטרמיטים, מאופיינים בארגון חברתי ברמה גבוהה. לקבוצות מסוימות במינים אלה יש תפקידים ברורים ומוגדרים. בטרמיטים, העבודה מתחלקת בין המעמדות השונים במין, בהם מלכות ומלכים שמתרבים, וכן פועלים וחיילים שאינם מתרבים. בקרב מכרסמים ידועים רק שני מינים הפועלים במבנה ארגון חברתי גבוה זה: החולד העירום וחולד דמאראלנד.

קדם-חברתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קדם-חברתיות היא מצב שבו בעלי חיים מפגינים התנהגויות חברתיות שהן מעבר לאינטראקציות מיניות - למשל טיפול משותף בצעירים או חלוקת תפקידים מסוימת - אך אינם עונים על כל הקריטריונים לאאוסוציאליות. בקטגוריה זו נכללים חרקים רבים, במיוחד ממשפחת הדבוראים (נמלים, דבורים, צרעות), וכן בני אדם, ציפורים רבות ושימפנזים. בקרב הפרימטים, בני האדם וכמה מינים של מרמוסטים הם ייחודיים במידת שיתוף הפעולה בטיפול בצעירים. כמה חרקים כגון ארבה עשויים להפוך לחברתיים כשהם נעים בנחילים עצומים, אך פרט לכך אינם מתאפיינים בחברתיות יוצאת דופן.

קופי רזוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

קופים ממין מקוק רזוס חיים בקבוצות מעורבות של 20 עד 200 זכרים ונקבות. מספרן של הנקבות גבוה ממספר הזכרים ביחס של 4:1. לזכרים ולנקבות קיימות היררכיות נפרדות. לנקבות יש היררכיה מטרנליסטית יציבה וקבועה, ובנות מדורגות לפי מיקומה של אִמן בהיררכיה. בנוסף, בקבוצה עשויות להיות מספר שושלות מטרנליסטיות, כך שנקבה נמצאת גבוה יותר מכל נקבה בשושלת נמוכה ממנה. קופי רזוס הם יוצאי דופן בכך שנקבות צעירות נוטות להיות בכירות יותר מאחיות מבוגרות. ייתכן שההסבר הוא שנקבות צעירות הן פוריות יותר. נראה גם שבדרך זו אמהות מונעות מהבנות הבוגרות ליצור קואליציות נגדן, משום שהבנות הצעירות תלויות בהן ולא ירוויחו ממרד באמהות. גם הזכרים הצעירים שייכים לשושלת המטרנליסטית, עד לגיל ארבע או חמש שבו הם מוצאים מהקבוצה המשפחתית על ידי הזכר השליט. כך קופי רזוס בוגרים קונים שליטה באמצעות גילם והניסיון שלהם.

התפתחות חריגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1958 ערך הפסיכולוג הארי הארלו ניסוי עם קופי רזוס. הוא הגיש להם אוכל בשתי צורות ונתן להם לבחור ביניהן: בקבוק אוכל ללא כיסוי ובמקביל בקבוק אוכל העטוף במגבת. הוא מצא כי במשך 18 שעות ביום הקופים נצמדו לבקבוק העטוף. מסקנתו הייתה שהקשר בין הפרטים לא תמיד קשור לאוכל, אלא לקרבה הפיזית עם המטפל. תוצאות מחקר זה הראו שמפגשים חברתיים נחוצים על מנת שקופים צעירים יתפתחו גם נפשית וגם מינית.

ערפדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערפד מצוי הוא עטלף אאוסוציאלי שנוטה לחיות במושבות במקומות אפלים כגון מערות, בארות ישנות, עצים חלולים ומבנים. באתרי קינון, גודל המושבה יכול להגיע לאלפי פרטים. המושבה מבוססת על הרמונות, שמורכבים מנקבות וצאצאיהם ומכמה זכרים בוגרים, המכונים "זכרים בני בית", וקבוצה נפרדת של זכרים המכונים "תושבי חוץ". בערפדים שעירי-רגליים היררכיית ההפרדה בין הזכרים היא פחות נוקשה לעומת ההיררכיה בקרב הערפד המצוי. הזכרים תושבי החוץ מתקבלים להרמונות כשהטמפרטורה בסביבה יורדת. התנהגות זו מצביעה על השפעת הטמפרטורה על הוויסות החברתי.

זכרים "בני בית" מזדווגים עם הנקבות בהרמון בתקופת הייחום, אך גם לעיתים נפוצות, גם הזכרים תושבי החוץ מזדווגים עם הנקבות. הצאצאים נשארים לרוב בקבוצה, אלא אם האמהות שלהם עוברות מקום או מתות. בתוך קבוצה עשויות להיות מספר שושלות אימהיות, בשל הצטרפות לקבוצה של נקבות מבחוץ. צאצאים זכרים נוטים לחיות בקבוצה עד גיל שנתיים בערך, ולפעמים מגורשים בכוח על ידי זכרים בוגרים.

ערפד יכול לשרוד רק יומיים בלי ארוחת דם, אך אין לו ביטחון שיצליח למצוא מזון בכל לילה. כשעטלף לא מצליח למצוא מזון, הוא לעיתים "מבקש" אוכל מעטלף אחר, אשר עשוי לפלוט כמות קטנה של דם כדי לקיים את חברו למושבה. התופעה צוינה על ידי חוקרי טבע רבים כדוגמה להדדיות ואלטרואיזם בטבע. התנהגות הדדית זאת שומרת על קשר מתמשך בין הפרטים. מחקרים הראו כי עטלפים אינם חולקים את המשאבים באופן שווה, והם יתנו יותר לעטלפים שהם צפויים לפגוש שוב בעתיד, וכן לקרובי משפחה. ההדדיות מגדילה את כוחה של המושבה כולה, ואינה באה על חשבון העטלף הבודד.

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקבות פילים חיות בקבוצות, יחד עם צאצאיהם.

חסרי חוליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים ממיני הדבורים ומספר מיני חרקים ידועים בהתנהגות חברתית, כמו גם התריפסאים, חסילונים, סרטנים מסוימים, עכבישים ונושאי ציפורניים.

בעלי חוליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלי חוליות המפגינים התנהגות חברתית כוללים עטלפים, (תוכים), קופים, כולל כמה ממיני מרמוסט, שפני סלע, עורבים, דולפינים חתולים, כלבים, עכבר הבית, פילים, זרזיר מצוי, גרבילים, שרקנים, שימפנזה ננסי שימפנזה מצוי, גורילות, אדם, סוסים, צבועים, לווייתנים קטלנים, ארנביים, אריות, סוריקטות, פינגווינים, תוכים, חולדות, לוטרות ים, זאבים, זברה פינק וכמה מיני דגים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]