חיטוי קרקע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חיטוי קרקע היא פעולה חקלאית שעושים לפני זריעה או שתילה של יבול חדש בקרקע במטרה להפחית באשה או מזיקים, פתוגנים ואורגניזמים גורמי מחלות אחרים השוכנים בקרקע.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורגניזמים פתוגניים עלולים להשמיד יבולים שלמים, לפגוע בכל אחד מחלקי הצמח (השורש, הגבעול, העלים, הפרחים והזרעים) הפגיעה בצמח יכולה להיות בדרגות חומרה שונות, החל בהפחתת יכולתו לייצר פרי או זרע וכלה במוות של הצמח. פגיעה מעין זו יכולה לגרום לרעב המוני כמו שקרה באירלנד בשנים 1846 עד 1849 כאשר כימשון השמיד את יבולי תפוחי האדמה. אירוע שמכונה רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד.

אורגניזמים פתוגניים הגורמים למחלות שורש חודרים אל הצמח דרך החלקים התת-קרקעיים שלו. קשה להדביר אותם בהדברה על-קרקעית כי הם מסוגלים לחדור לעומק של עשרות סנטימטרים.

להדברת אורגניזמים אלו יש שלוש שיטות:

  • פיתוח זני צמחים העמידים בפני האורגניזמים הפתוגניים
  • הדברה ביולוגית בעזרת מיקרואורגניזמים שנמצאו כאויבים טבעיים של האורגניזמים הפתוגניים והוכח שאינם גורמים לנזקים בעצמם.
  • חיטוי קרקע

חיטוי הקרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיטוי קרקע מלא יכול להתבצע ב:

חיטוי חלקי יכול להתבצע באמצעות שריפה או חריש עמוק.

החיטוי הנפוץ הוא החיטוי הכימי אולם אמנת וינה 1985 (שעליה חתומה גם ישראל) ופרוטוקול מונטריאול שבעקבותיה קובעים הפסקת שימוש בחומר המקובל, מתיל ברומיד, עד שנת 2005 במדינות המפותחות ועד שנת 2015 במדינות המתפתחות.

החלופה לחיטוי הכימי היא שיטת החיטוי הסולרי, או "השיטה הישראלית". שיטה זו לחיטוי הקרקע פותחה בישראל ופורסמה ב-1976 על ידי פרופ' יעקב קטן מהפקולטה לחקלאות ברחובות ושלושה מתלמידיו, אביחיל גרינברגר, אבשלום גרינשטיין וחביב אלון[1].

חסרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיטוי כימי הוא יקר, בייחוד לחקלאים מהעולם השלישי שהתמורה עבור התוצרת שהם מקבלים נמוכה יחסית. נדרשת מיומנות שימוש ברעלים, ושימוש לא זהיר יכול לגרום לתאונות, מחלות ואף למוות הן למדבירים עצמם והן לסביבתם (בני אדם ובעלי חיים). החיסרון הגדול של החיטוי הכימי כפי שנתגלה במחקרים ארוכי טווח הוא שהחומרים הכימיים הורגים הן את גורמי המחלות והן את אויביהם הטבעיים ובכך מפר את האיזון הביולוגי. כאשר מתפתחות אצל האורגניזמים הפתוגניים מוטציות השורדות חומרי חיטוי כימי אין להן אויבים טבעיים והם מתרבים ללא הפרעה, הדברתם דורשת חומרים חריפים יותר (ויקרים יותר).

פרט להשמדת הפתוגנים, חיטוי הקרקע פוגע גם במיקרואורגניזמים המעודדים התפתחות צמחים. שיטות חיטוי שונות פוגעות בצורה שונה במיקרואורגניזמים התורמים. מחקר [2] הראה שחיטוי סולארי פוגע פחות בעידוד הצמיחה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הירשברג, י. מתיל ברומיד בישראל, דו"ח הוועדה למציאת תחליפים למתיל ברומיד. הביוספירה כ"ג 4-5, ינואר- פברואר 1994.
  • גמליאל, א. קריצמן, ג. אוסטרוייל, מ. פרץ, י. אוקו, א. הדברת מחלות שורש ללא תכשירים כימיים. השדה טבת- אדר תשנ"ח ינואר- מרץ 1998.