חיים בלצן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חיים בלצן
חיים בלצן.jpg
לידה 5 במאי 1910
קישינב, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 באוגוסט 2002 (בגיל 92)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק סופר, עיתונאי, דיפלומט, פוליטיקאי, מילונאי, מנהל, פעיל חברתי, בלשן, מנהל כללי עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק אוניברסיטת תל אביב, הבקר, הארץ, עתי"ם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חיים בַּלצָן (191014 באוגוסט 2002) היה עיתונאי ב"הבוקר" וב"הארץ", ממייסדי סוכנות הידיעות עתי"ם, עורכה הראשי ומנהלה הכללי, בלשן, מילונאי ופעיל למען רפורמה בכתיב העברי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים בלצן נולד ב-1910 בקישינב שבבסרביה (אז באימפריה הרוסית; כיום במולדובה). בנם של אסתר בת גור אריה קרימנשטיין ובן ציון בלצן (1885–1941), שהיה פרשן תנ"ך, סוחר ועסקן ציוני. סבו, שמואל בלצן, היה נשיא "המזרחי" בבסרביה וציר בקונגרס הציוני ה-12. חיים בלצן היה ממסיימי המחזור הראשון של הגימנסיה העברית "מגן דוד" בקישינב (המשורר נתן אלתרמן היה בן כיתתו בגימנסיה זו). את עיסוקו בעיתונות החל בלצן עוד בסוף שנות ה-20, בתקופת לימודיו בגימנסיה, כשיסד וערך ירחון בשם "אחדות". בהמשך, בסוף שנת 1927, כשהיה כבן 17, היה לכתב היומון העברי "הצפירה" בקישינב.

בשנת 1935 סיים את לימודיו בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בוקרשט. ב-1935 עלה לארץ ישראל. הוא החל לעבוד ככתב בירושלים בעיתון "הבוקר" וסיקר בו בין היתר את אירועי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. בהמשך מונה לתפקיד הסופר הפוליטי של העיתון וראש הסניף שלו בירושלים. בשנת 1941 עבר לתל אביב לשמש עורך החדשות בסניף מערכת "הבוקר" בתל אביב. באותה שנה עמד בבחינות החוק הארצישראלי לעורכי דין זרים והתקבל כחבר באגודת עורכי הדין.[1]

בשנת 1942, במלחמת העולם השנייה, התנדב לצבא הבריטי ונשלח לטורקיה. במהלך שהותו שם שימש סופרו של עיתון הארץ בטורקיה ובארצות אירופה שונות ופרסם בעיתון זה סדרת מאמרים וידיעות תחת הכותרת "מאחורי הפרגוד של ארצות הכיבוש", שבהם חשף בצורה מפורטת את ממדי השואה באירופה. בהמשך עסק בלצן בסיוע לעליית יהודים מאירופה, והיה מנהל ב"היאס" (חברת הסיוע היהודית-אמריקנית למהגרים) ושימש מנהל כללי של סניפי החברה בצ'כוסלובקיה. עם שובו ארצה ב-1948 גויס לצה"ל ומונה למזכיר האגף להסברה במשרד הביטחון.

בשנת 1949 נישא בלצן לרות (רוזליה) גַרטי (1925–1999), סטודנטית לרפואה ילידת בולגריה, לימים רופאת ילדים ומתבגרים, בוגרת האוניברסיטה העברית בירושלים, והחל מ-1983 מנהלת השירות הרפואי הציבורי בעירית ת"א. הרומן בין השניים החל עוד בשנת 1946 בבולגריה רות עלתה לארץ ב-14.4.49 והשניים התחתנו שבועיים אחר כך .

בשנת 1950 ייסד ביחד עם שורה של עורכי עיתונים את סוכנות הידיעות עתי"ם ("עיתונות ישראלית מאוגדת") והיה מנהלה ועורכה הראשי במשך כ-26 שנה. בתקופת כהונתו קשרה עתי"ם קשרי גומלין עם סוכנויות ידיעות ברחבי העולם, בהן רויטרס, סוכנות הידיעות הצרפתית (סי"ץ)[2], יונייטד פרס אינטרנשיונל,[3] Associated Press‏ (AP)[דרוש מקור] וסוכנות הידיעות היהודית (סט"א), ושימשה המפיצה הבלעדית בישראל של שירותי סוכנויות אלה.[דרוש מקור] בזמן עבודתו בעתי"ם חידש בלצן מילים בעברית שאומצו בידי התקשורת : כך הגה את המילה "מבזק" כתרגום למילה האנגלית Flash, כהתראה ראשונה לעיתונות על ידיעה חדשה ומורכבת.[דרוש מקור] כמו כן הנהיג שימוש במושג "דו קיום" כתרגום למילה האנגלית Coexistence.[דרוש מקור]

בשנת 1976 פרש בלצן מעתי"ם והוחלף על ידי אלתר ולנר. לאחר פרישתו הקדיש את זמנו ומרצו למטרה שפעל למענה עוד שנים קודם לכן: רפורמה בכתיב העברי, שתקל על הקריאה בכתיב חסר הניקוד. הוא ביקש להנהיג שיטת כתיב עברי מחודש – לא מלוטן, אלא כתיב עברי פונטי וחד-משמעי, שסבר שעשויה להקל על מאות אלפים. הוא חיבר ב-1974 הצעה לרפורמה בכתיב ("הצעה לכתיב עברי מחודש פוניטי וחד-משמעי"), ואף נפגש בעניין זה ב-18 ביולי 1976 בפגישה מיוחדת עם נשיא מדינת ישראל דאז אפרים קציר והגיש לו חוברת שהוציא ובה פירוט הצעתו. בעיתונות שדיווחה על פגישה זו נכתב: "הנשיא הבטיח לעיין בנושא תוך יחס חיובי".[דרוש מקור]

מיזם חברתי נוסף שבו עסק הוא הקמת איגוד המשתמשים בתחבורה הציבורית (1978),[4] שמטרתו המוצהרת להביא לשיפורים בתחבורה הציבורית, והוא נמנה עם חברי הנהלתו. בנוסף, כיהן כסגן יו"ר האיגוד העולמי של יהודי בסרביה.

בין השנים 1990–2000 ערך בלצן והוציא לאור סדרת מילונים בארבע שפות: אנגלית, צרפתית, ספרדית ורוסית. המילונים נועדו לשרת קהל המתקשה בקריאת עברית ללא ניקוד, "לכל המבקש לטעום מהעברית החיה של ימינו ללא לימודים שיטתיים בה". כל מילה מופיעה גם באיות הנכון שלה, וגם בכתיב פונטי באופן שניתן למצוא אותה על פי "הצלצול" בלבד (בתעתיק לטיני מקורי).

בשנת 1999 נפטרה רעייתו, ד"ר רות בלצן. חיים בלצן נפטר ב-14 באוגוסט 2002, בגיל 92. נקבר בבית העלמין קריית שאול לצד אשתו.[5] הותיר אחריו שתי בנות ובן: ד"ר רויטל בלצן שסקין (רופאת שיניים), ד"ר אסתרית בלצן (פסנתרנית ומרצה למוזיקולוגיה) ואביקם בלצן, מהנדס ומנהל חברת היי-טק (אחיה התאום של אסתרית).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]