חיים הזז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חיים הזז
חיים הזז
חיים הזז
תאריך לידה 16 בספטמבר 1898
תאריך פטירה 24 במרץ 1973 (בגיל 74)
מקום לידה סידורוביצ'י עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פטירה ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס ישראל (1953)
פרס ביאליק (1970) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חיים הַזַז (כ"ט באלול תרנ"ח (ערב ראש השנה), 16 בספטמבר 1898, סידורובִיצ'י, פלך קייב, האימפריה הרוסית (אוקראינה) – כ' באדר ב' תשל"ג, 24 במרץ 1973, ירושלים) היה סופר ומחזאי עברי, איש רוח והגות מהבולטים בדורו ומנהיג תרבותי. חתנו הראשון של פרס ישראל לספרות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד עלייתו לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים הזז נולד לצביה ולאריה הזז בכפר סידורובִיצ'י, באזור קייב (כיום אוקראינה). אמו מתה כשהיה בן שש, והוא גדל בבית סבתו מצד אבי, שם התחנך על פי המסורת היהודית.

בהיותו בן 16, פרצה מלחמת העולם הראשונה, והוא עבר ללמוד לימודים כלליים בקייב, בחרקוב ובמוסקבה. בגיל 23 (1921) שהה כשנה וחצי בקרב חלוצים ציונים שעברו הכשרה לקראת עלייה לארץ ישראל בקונסטנטינופול, ולימד אותם עברית. משם עבר לפריז, שם חיבר הזז את יצירותיו הראשונות: שלושה סיפורים על אודות המהפכה הרוסית, שהתפרסמו בכתב העת "התקופה", וכן את הפואמה "חתן דמים", שתורגמה לאנגלית בידי ישראל מאיר לסק וזכתה לתשבחות מפי ט. ס. אליוט.

בקיץ 1928 ביקר בברלין, שם היה עד לצמיחת התנועה הנאצית וחש באסון הממשמש ובא, ושם הגה את הרעיון לכתיבת מחזהו בקץ הימים. מחזה זה נכתב רק אחר כך, בהיותו בארץ ישראל, וראה אור ב-1933.

חדר עבודתו של חיים הזז אשר בביתו בשכונת קוממיות, ירושלים
קברו בהר הזיתים

לאחר עלייתו לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באביב 1931 הזז עלה ארצה לירושלים. הוא חי בעוני, ונאלץ לעבור משכונה לשכונה לעתים תכופות. תקופה מסוימת חי בשכנות לעולים מתימן, והזדהותו עמם השפיעה על יצירותיו ('היושבת בגנים' ו'יעיש'). חיים הזז היה בן זוגה של המשוררת יוכבד בת-מרים. בנם היחיד, נחום (זוזיק) הזז (1928–1948), נפל בקרבות להגנת ירושלים בשנת תש"ח.

משנת 1961 ועד למותו בשנת 1973 התגורר בשכונת קוממיות (טלביה) בירושלים, וכיום בדירתו ממקומת 'היד למורשת חיים הזז'.

הזז היה מיודד עם אהרון אפלפלד הצעיר ועודד אותו בכתיבתו המוקדמת.[1] הזז הותיר אחריו עיזבון שכלל גם כתבי יד שטרם ראו אור בדפוס, אותם ערכה והוציאה לאור לאחר מותו אשתו אביבה הזז. חלק מיצירותיו תורגמו לשפות שונות. הזז קבור בבית הקברות בהר הזיתים.

הזז היה ממיסדי האקדמיה ללשון העברית, וחבר כבוד בה משנת 1961. הוא כיהן גם כנשיא אגודת הסופרים העבריים, והיה מחברי התנועה למען ארץ ישראל השלמה.

הזז קיבל תוארי דוקטור לשם כבוד מהסמינר התאולוגי היהודי בניו יורק (המוסד העליון של התנועה הקונסרבטיבית), מדרופסי קולג' בפילדלפיה ומהאוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 1942 ו-1970 הוא זכה בפרס ביאליק, ובשנת 1953 זכה בפרס ישראל לספרות עברית.

על שמו נקראו בית הסופר בירושלים ורחובות בישראל.

השפעתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש חוקרים הטוענים שרבים מהיוצרים של התנועה הכנענית, הושפעו מספריו הראשונים של חיים הזז. ובמיוחד ספרו "חתן דמים", ספר הנסמך על התנ"ך אך הנכתב כולו בקולה של אישה (בידי סופר זכר) ואינו נאמן למונותיאיזם כאידאולוגיה, שני חידושים בספרות העברית של אותה תקופה.[2]

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוטיבים חוזרים ונשנים ביצירותיו הם מהפכות התרבות שעברו יהודים במקומותיהם השונים, פער הדורות, הכיסופים לגאולה ומשבר האכזבה מהם. יצירותיו של הזז יצאו באסופות שונות, במהדורות רבות, מבחרים למיניהם וכינוסים שונים, בעיקר בשביל מערכת החינוך.

בין ספריו:

  • הדרשה וסיפורים נבחרים, תל אביב: הוצאת דביר, תשנ"א 1991.
  • חגורת מזלות, סיפורים, תל אביב: עם עובד, תשי"ח 1958.
  • אבן שעות, סיפורים, תל אביב: עם עובד, תשל"ג 1973.
  • אבנים רותחות, סיפורים, תל אביב: עם עובד, 1965 - בקובץ זה נכלל סיפורו הידוע "הדרשה".
  • ימלא, רעננה: אבן חושן, 2005.
  • יעיש, על חיי יהודי תימן בצנעא, תל אביב: עם עובד, 1955.
  • היושבת בגנים, רומן, על חיי עולי תימן בירושלים, תל אביב: עם עובד, תשכ"ה 1965.
  • בישוב של יער, רומן, תל אביב: הוצאת שטיבל, תר"ץ 1930.
  • דלתות נחושת, סיפור, תל אביב: דבר, תשט"ז-1957.
  • צל הפוך, תל אביב: עם עובד, 1955.
  • בקולר אחד, סיפורם של מאיר פיינשטיין ומשה ברזני, תל אביב: עם עובד, תשכ"ג 1963.
  • מרדכי לבנון: אמן ויצירתו, מחבר: דוד גלעדי, מראות לבנון: חיים הזז, אחרית דבר: נחום גוטמן, הוצאת עזבון חיים לבנון, 1970.
  • פעמון ורימון, סיפורים, תל אביב: עם עובד, תשל"ה 1974.
  • חתן דמים, סיפור (איורים: רות צרפתי) - סיפור מקראי על ציפורה, אשת משה, המנסה להקריב את בנה לאלוהיו
  • בקץ הימים, מחזה בשלוש מערכות, על ימי שבתי צבי, תל אביב: עם עובד, תש"י 1950.
  • בצלן של מלכויות, תש"ע-2010.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על חיים הזז ויצירתו נדפסו מאות מאמרי בקורת, מסות, סקירות ועבודות אקדמיות. כאן מובאת רק רשימה חלקית. רשימות מלאות מובאות ברמב"י, באתר בית הספרים הלאומי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "שולחן לאחד", טקסט: אהרון אפלפלד, ציורים ורישומים: מאיר אפלפלד,
  2. ^ בעקבות חתן דמים של חיים הזז - מאמרו של אלי אשד באתרו יקום תרבות


הקודם:
ש. שלום
פרס ביאליק
במשותף עם שאול טשרניחובסקי

1942
הבא:
אהרון קבק
הקודם:
אהרון ראובני
פרס ביאליק לספרות יפה
1970
הבא:
אמיר גלבע