חיים חבשוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דיוקנו של חיים חבשוש (אוחז בידו בגיליון המגיד; תימן, סוף המאה ה-19)

ר' חיים חִבְּשוּש או חַבְּשוּש[1] (נקרא גם: חיים בן יחיא חבשוש או חיים אִבְּן יחיא חבשוש) (1833–1899) היה חרש נחושת במקצועו,[2] וכן היסטוריוגרף בולט בן המאה התשע-עשרה של יהדות תימן.[3] הוא גם שימש מדריך עבור המזרחן והנוסע היהודי-צרפתי  יוסף הלוי. לאחר מסעו עם הלוי בשנת 1870, הוא הועסק על ידי אדוארד גלזר ונוסעים אחרים אחריו על מנת להעתיק כתובות וכדי לאסוף ספרים ישנים.[4] ב-1893, כעשרים ושלוש שנים לאחר מסעו של הלוי ברחבי תימן לחיפוש כתובות שבאיות, חבשוש החל לכתוב דין וחשבון על מסעם, שנכתב בראשונה בעברית, ולאחר מכן, לבקשתו של אדוארד גלזר, כתב דין וחשבון נוסף בשפת אמו, ערבית-יהודית תימנית.[5] הדין והחשבון הראשון התפזר בשלוש מדינות (ישראל, אוסטריה, תימן), עותקים שלו חוברו מאוחר יותר יחדיו על ידי העורך של כתבי חבשוש, שלמה דב גויטיין.[4] תרומתו החשובה ביותר של חבשוש למדע היא סיועו לחוקרים יוסף הלוי ואדוארד גלזר לפענח את הכתובות השבאיות (על מנת להעתיקן הם הגיעו לתימן) בהכינו תעתיקים באלפבית העברי של טקסטים כדי שיהיה ניתן להבינם ביתר קלות.[6] בזמן שהלוי נאלץ להישאר בצנעא עקב מחלה, הלך חבשוש לבד לגימאן, כמה קילומטרים דרום-מזרחית לצנעא, שבה, למרות הקשיים שנבעו מחשדם של בני המקום, הוא העתיק כתובות רבות וחפר חלק מחומת העיר מהתקופה הטרום-אסלאמית.[7]

רקע משפחתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחבר בולט של הקהילה היהודית בתימן, ר' חיים חבשוש שימש כאחד מראשוני תנועת ההשכלה בתימן, שאחר כך התפתחה לתנועת "דור דעה", לצד הרב יחיא קאפח,[8] וסעיד ערוסי.[9]

משפחת חִבּשוּש היא אחת המשפחות היהודיות הידועות המוקדמות ביותר שהתיישבו בתימן. חבשוש מציין בספרו שמשפחתו חיה בתימן לפני הופעת האסלאם, ואשר יחד עם עוד ארבע משפחות יהודיות (אל-בִּישַרִי, אל-פוּתַיְחִי, אל-עוּזַיְרִי ואל-מַרְחַבִּי) שימשו את ששון הלוי המהולל, שעבר בזמנו לתימן מעיראק (בבל).[10] לפי המסורת, ששון הלוי הוא אב קדום של משפחת אלשיך הלוי הנודעות, כמו גם של משפחת יצחק הלוי, הראשונה עלתה לגדולה לאחר גלות מוזע, והאחרונה הוציאה מקרבה את אחד מאחרוני הדיינים של בית הדין הרבני של צנעא, הרב יחיא יצחק הלוי. משפחת חִבּשוּש נקראה במקור בשם אל-פותייחי. בתימן, לעומת זאת, היהודים קראו למשפחה בשם "חִבּשוּש", ואילו המוסלמים היו אומרים "חַבּשוּש."

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הגילויים החשובים התגלו במהלך שליחותו של חיים חבשוש עם יוסף הלוי לעיר צעדה ולאזורים שבסביבתה. בספרו, מסעות חבשוש, הוא מזכיר את העיר טילמס בתור העיר העתיקה של צעדה. הוא מצטט פתגם תימני עתיק בחרוזים: "אדא אנת מן מלץ פאנא מן תלמץ" (תרגום: אם אתה מתחמק (ערבית: מלץ), אז אני מטילמס (כלומר מצעדה[11])). חשיבותו של גילוי זה טמון בעובדה כי לא היה ברור לחוקרים עד אז מהו המקום שנקרא "טילמס" במסלולו של בנימין מטודלה, שהזכירו לצד תימא, ושבו שני אחים יהודים היו לכאורה נסיכים ומושלים על המקומות האלה במאה ה-12. אחד המקומות נמצא היום בערב-הסעודית, ואילו השני נמצא בתימן.

איש הצדק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מן התכונות המיוחדות אשר ר' חיים חבשוש התברך בהן הייתה חוש הצדק העמוק שלו והסלידה הטבעית שלו מרשע. בשנת 1895, יעקב בן חיים שרעבי, הגזבר היהודי של ההקדש (כספים שנתרמו לטובת עניי צנעא) נרצח בביתו, והכסף שהיה באחריותו נגנב. חקירה שנערכה על ידי חיים חבשוש חשפה את זהותו של הרוצח שנכלא מיד.[12] פעם אחת, יהודי, שזה מקרוב בא לצנעא, בשם יוסף עבדאללה ("משרתו של אלוהים") הכריז על עצמו כשליחו של המשיח. אותו יהודי התפרנס ממכירת קמעות ותחבושות ופיתה את פשוטי העם התמימים שלא חשדו בו על ידי דיבורו על גאולה ועל ידי קמעותיו מונעי המחלות. האיש עורר את חשדם של מנהיגי הקהילה שחשדו בו שהוא מתחזה ומי שפועל ממניעים שאינם טהורים. מלבד זאת, האיש היה חשוד בהוללות וזימה עם נשים ובגרימת נזק אפשרי לקהילה על ידי התחזות (בשל הבטחותיו) ובהיותו סיכון ברור לשלטון. ר' חבשוש עקב מקרוב אחר האיש, ופעם אחת אף ביתו היה תחת מעקב. כאשר הראיות הפכו ברורות לגבי מניעיו הלא טהורים, התעקש הרב חבשוש ושכנע את השופטים של העיר לפעול והאיש התבקש, בסבר פנים יפות, לעזוב את העיר בפקודת מושל העיר (בערבית: ואלי).[13]

כתביו שפורסמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מסעות חבשוש, על מסעותיו עם יוסף הלוי בתימן המזרחית ועל חיי היהודים והערבים שם (פורסם ב-1941, פורסם מחדש ב-1983; נערך על ידי ש"ד גויטיין).
  • קורות ישראל בתימן, היסטוריה של היהודים בתימן במהלך המאות ה-17 וה-18. מקובל להניח כי זהו נוסח ערוך של חיבור מוקדם יותר של הכרוניקן יחיא ב. יהודה סעדי ואשר חבשוש הוסיף לחיבור כרונולוגיות משלו. החיבור מצטיין במיוחד בשל התיאור המפורט של גלות מוזע (1679 -1680).[14] חיבור זה פורסם על ידי הרב יוסף קאפח בספונות חלק ב (שנת תשי"ח) עמוד רמו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שם המשפחה "נקרא בפי היהודים בחית חרוקה, ובפי הערבים בחית פתוחה" (ספונות, ב [תשי"ח], עמ' רמז; כתבים [הרב יוסף קאפח], ב, עמ' 698).
  2. ^ The Fergusonian Impact. By Charles Albert Ferguson, Joshua A. Fishman. Published by Walter de Gruyter, 1986. p. 214.
  3. ^ ראובן אהרוני, יהודי עדן, תל אביב, 1991.
  4. ^ 4.0 4.1 Scott, Hugh (1942). "Review: Travels in the Yemen Seventy Years Ago". The Geographical Journal. 99 (5/6): 172.
  5. ^ Linguistic Observations on a Native Yemenite by Wolf Leslau. The Jewish Quarterly Review, New Series, Vol. 36, No. 3 (Jan., 1946), Published by: University of Pennsylvania Press. p. 261.
  6. ^ שלמה דב גויטיין, התימנים: היסטוריה, סדרי חברה, חיי רוח (מבחר מחקרים), עורך: מנחם בן ששון, 1983, עמ' 170.
  7. ^ Scott, Hugh (1942). "Review: Travels in the Yemen Seventy Years Ago". The Geographical Journal. 99 (5/6): 173.
  8. ^ The Road to Redemption: The Jews of the Yemen, 1900-1950. By Tudor Parfitt. Published by BRILL, 1996. p. 46.
  9. ^ בת-ציון עראקי-קלורמן, משיחיות ומשיחים: יהודי תימן במאה ה-19, תל אביב, 1995.
  10. ^ חיים חבשוש, מסעות חבשוש, ירושלים, 1983, עמ' 353.
  11. ^ צעדה נקראה בזמנו של חבשוש "ואדי טילמס".
  12. ^ יהודה ניני, תימן וציון: הרקע המדיני, החברתי והרוחני לעליות הראשונות מתימן 1800-1914, הוצאת יד בן צבי, 1982.
  13. ^ הרב עמרם קורח, סערת תימן, ירושלים, 1988, עמ' 53–55 .
  14. ^ שלמה דב גויטיין, התימנים: היסטוריה, סדרי חברה וחיי רוח, מכון בן צבי: ירושלים, 1983, עמ' 162.