חיים ישראל מורגנשטרן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי חיים ישראל מורגנשטרן מקוצק-פילוב (ה'ת"ר, 1840י"ב בסיוון ה'תרס"ה, 1905), נכדו של רבי מנחם מנדל מקוצק. היה מראשוני האדמו"רים שקראו לקירוב הגאולה על ידי יישוב ארץ ישראל ולשיתוף פעולה עם החילונים. השקפותיו בנושא פורסמו בקונטרס "שלום ירושלים".

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה קוצק בשנת ה'ת"ר (1840) בן לרבי דוד מורגנשטרן, בנו של רבי מנחם מנדל מקוצק. מורגנשטרן גדל והתחנך תחת השפעת סבו ואחרי מות אביו (1873) החל מכהן כאדמו"ר בקוצק. בשנת 1888 עבר לפילוב, אך המשיך לחתום את שמו "ישראל מקאצק". לחצרו בפילוב נהרו אלפי חסידים.

בהשראת תנועת חיבת ציון ניגש גם מורגנשטרן לייסד ארגון של חסידים כדי לקנות אדמה בארץ ישראל ולהתיישב בה. ביזמתו נוסדה "אגודת האלף", שמטרתה הייתה לייסד ישוב עברי בארץ ישראל שיאכלס אלף חסידים. האגודה אספה סכומי כסף ניכרים והעבירה אותם לברון רוטשילד, בצירוף בקשה לסיוע מצידו, אך רוטשילד לא נענה לפנייה, והתוכנית בוטלה. ב-1891 פרסם מורגנשטרן את הקונטרס "שלום ירושלים", ובו פרט את השקפותיו בעניין יישוב ארץ ישראל ותהליך הגאולה. במסגרת פעילותו למען ארץ ישראל נפגש עם הרבנים מוהליבר וריינס. פעילות זו עוררה עליו התנגדות מצד האדמו"ר מראדזין, וגם מצד בנו, רבי יצחק זליג מורגנשטרן, שתמך ביישוב הארץ, אך התנגד לציונות החילונית. באותו תקופה גם מתו עליו בתו היחידה ערב חתונתה וכעבור זמן קצר גם אשתו. כל אלו הביאו את מורגנשטרן לחדול מפעילותו. יש דעות לכאן ולכאן האם חזר בו באחרית ימיו מעמדותיו הראשונות.[1] רבים מחסידיו של האדמו"ר, שהתחנכו על שיחותיו וכתביו, דבקו ברבם ונשארו נאמנים לרעיון ההתחדשות הלאומית וההתיישבות בארץ ישראל. אחד הידועים בהם הוא שמואל חיים לנדאו ממנהיגי תנועת הפועל המזרחי.[2]

נפטר בי"ב בסיוון ה'תרס"ו (1906), ואת מקומו בהנהגת חסידות קוצק-פילוב מילאו בניו. רוב חידושיו התורניים אבדו בשואה. נינו, רבי מנדל מאיר מורגנשטרן, אסף מעט מאלו שנותרו לפליטה והוציאם לאור בשנת תשמ"ט, בספר "שארית ישראל". הספר כולל כמה קונטרסים ומכתבים של הרב, וכן חיבור שהחל לכתוב מתורתו של אביו, רבי דוד מורגנשטרן, האדמו"ר השני מקוצק. בשנים האחרונות הודפס הקונטרס "שלום ירושלים" במהדורה מחודשת על ידי ישיבת אור וישועה בחיפה.

שלום ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורגנשטרן, אדמו"ר קוצק-פילוב, היה ער לתנועות הלאומיות שהתעוררו בתקופתו, כמו תנועת חיבת ציון והארגונים למען יישוב ארץ ישראל. את הגיגיו בנושא ואת מסקנותיו העלה על הכתב בקונטרס "שלום ירושלים", שהתפרסם ב-1891, שרעיונו העיקרי הוא כי יש "לאסוף אלף אנשים חרדים ויעשו ישוב, לחרוש ולזרוע ולקיים את כל המצוות התלויות בארץ". לתפישת הרב, דווקא זו תהיה הדרך להתחלת הגאולה.

ביחס לשיתוף פעולה עם החילונים גרס מורגנשטרן כי גם אם יישוב הארץ והבאתה "ליד ישראל" תסתייע או תבוא מידי חילונים, יש לראות זאת בחיוב. הוא כתב:

"אף כי העוסקים האלה אינם צדיקים כל כך, כבר למדנו אשר מאנשים פשוטים מבני ישראל ימצא בהם הקב"ה קורת רוח לפעמים יותר מן הצדיקים הגמורים ואין אתנו יודע במי חפץ הקדוש ברוך הוא לקדש שמו על ידו במהרה... ואין אתנו יודע במי חפץ הקב"ה יותר לקדש שמו על ידו במהרה, וזכות מי תגדל יותר בזה, זאת אוכל להגיד שאני זוכר בימי שחרותי היו יושבים זקינים וישישים זי"ע, והיו מספרים בעניין ארץ ישראל, ואמר אחד מהם כי האדמו"ר הקדוש ר' בינם זצ"ל מפשיסחא, שאל את הסובבים אותו בעת שהתחיל השר מאנטפיורי מלאנדאן להתגדל ולהתפרסם בעולם, מדוע לא יקנה השר הזה את ארצינו מיד תורגמה, ענה אחד המיוחד מה יעשה בה אם יקנה, כי לא נפקדנו מפי ה' יתברך לעלות ולשוב עליו ברחמים, וענה בפה קדשו ז"ל, אל נא תאמרו כן, אם תצא הארץ מידם ותבוא ליד ישראל קרובה קרובה לנו הישועה לבוא, ותקומה טובה תהיה לנו במהרה בימינו אמן. ובזאת המסיבה היה גם הרב הצדיק הקדוש ר' העניך זצ"ל מאלכסנדר, וגם בניו היו שומעים הדבר הזה מפיו זצ"ל ויספרו".

שלום ירושלים, סימן א'

הקונטרס עצמו נדפס על ידי בנו של הרב רק בשנת תרפ"ה 1925, שנים אחרי פטירתו של מורגנשטרן. בחייו היה הספר מצוי בין חסידיו בהעתקות רבות. למרות זאת, עצם כתיבת הקונטרס ופרסומו עוררו סערה בעולם התורה והחסידות בפולין, וגדולי ישראל התייחסו לדבריו. בין המתנגדים לתוכן החוברת היה קרוב משפחתו הרבי מגור בעל השפת אמת[3]

דודו, רבי אברהם בורנשטיין בעל ה"אבני נזר", השיב לו במכתב:

"בדבר קונטרסו הנחמד עיינתי בעז"ה ונהניתי ממנו, כי מעודד לבבות לחיבת ציון ולקנות נחלה בארץ הוא דבר גדול. בפרט אם יהיה לו מזה פרנסה... ובל"נ אראה גם אנכי להיות מן הקונה נחלה בארץ ישראל אבל לא אדע איך ומה..."

שו"ת אבני נזר יו"ד תנה

רבי יהושע מקוטנא כתב לו במכתבו המפורסם:

"כי הקבוץ הוא אתחלתא דגאולה, ונאמר עוד אקבץ עליו לנקבציו. ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה הן באנשים פחותי ערך הן בבינונים הן בישרים בלבותם, קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה".

שו"ת ישועות מלכו יו"ד סו

בניו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רבי יצחק זליג מסוקולוב - ממנהיגי היהדות החרדית בפולין לפני השואה.
  • רבי צבי הירש מליקובה, מחבר הספר "עטרת צבי".
  • רבי משה מרדכי מפילוב, מחבר הספרים "מדרש משה" ו"מרדכי משה".
  • רבי יוסף ששימש ברבנות קוצק.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק רפאל, רבי חיים ישראל מפילוב - אדמו"ר ציוני בתוך על חסידות וחסידים, מוסד הרב קוק, ירושלים תשנ"א

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראה:יצחק רפאל, על חסידות וחסידים, רבי חיים ישראל מפילוב - אדמו"ר ציוני.
  2. ^ חיה פרומר, שח"ל חולם ולוחם, הוצאת ספריית בית אל, עמוד 17.
  3. ^ יהודה יפת, שני דורות (להופעת מכתבי הרבי מגור), הצופה, 31 בדצמבר 1937