חיים כהן (מבעלי התוספות)
| מקום פעילות | צרפת, גרמניה |
|---|---|
| השתייכות | בעלי התוספות |
| רבותיו | רבנו תם |
| תלמידיו | רבי ברוך בן שמואל ממגנצא, ריצב"א, רבי שמשון משאנץ, רבי אברהם בן נתן |
| בני דורו | ר"י הזקן, רבי יוסף מאורליינש, רבי אליעזר ממץ, ר"י הלבן |
| צאצאים | רבי אהרן בר חיים, רבי נחמן בעל 'הנחמני', רבי משה מקוצי (נכדו) |
  | |
רבי חיים בן רבי חננאל כהן (המאה ה-12) היה מראשוני בעלי התוספות ותלמיד חבר של רבנו תם. פעל בין היתר בצרפת.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היה אחד מתלמידיו המבוגרים של רבנו תם, ותלמידי רבנו תם האחרים ראו אותו כבכיר שביניהם:[1] רבי אליעזר ממיץ, אף הוא מתלמידי רבנו תם, כבר כתב לפניו תוספות על מסכת זבחים.[2] בעלי תוספות רבים, בהם תלמידיו האחרים של רבנו תם, הריצו אליו שאלות בהלכה ופסקי דינים, כך למשל ר"י הלבן, רבי אליהו מפריז (שהיה גיסו, נשוי לאחות אשתו) ועוד. ר"י הזקן כותב עליו:[3] ”מורי ה"ר חיים אשר עליו נתלה כל כבוד הדור... בית דינו של מוה"ר חיים אשר שם בבית דינו הוא בית דין הגדול”. נראה כי בזמן לימודו בבית מדרשו של רבנו נטל חלק פעיל גם בניסוח תשובותיו של רבנו תם עצמו, מה שמחזק את מעמדו כאחד מבכירי התלמידים.[4] דבריו מובאים עשרות פעמים במהדורת התוספות שנדפסה לצד התלמוד.
ידועה אמירתו שאילו היה נוכח בזמן פטירת רבו רבנו תם היה נטמא לו, למרות היותו כהן האסור בטומאת מת, בשל היותו גדול הדור (על פי דברי רבי חייא בפטירת רבי יהודה הנשיא). הדברים משקפים גם את הערצתו של רבי חיים לרבו רבנו תם, וגם את עמדתו ההלכתית בסוגיה זו של טומאת כהן לגדול הדור.[5]
מקומו[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוקרים רבים ציינו אותו כחכם בן פריז, על פי כינויו במקום אחד "רבינו חיים מפרי"ז",[6] ועל בסיס התכתבות הלכתית שדרשה מענה מהיר עם רבי אליהו מפריז. אמנם, אברהם ריינר הראה כי כינוי זה מקורו בשיבוש של המילים "רבינו חיים מפרש", וכי על פי כמה גרסאות התשובה נתנה לרבי אליעזר ממץ ולא לרבי אליהו מפריז. בשל כך הוא דחה את הקביעה כי רבי חיים חי בפריז. לעומת זאת, בספר המנהיג מזכירו ראב"ן הירחי (על פי גרסה אחת) בכינוי "ר' חיים בר' חננאל מאלמניא הכהן", ומכאן שמוצאו היה מגרמניה (=אלמניה).[7] בנוסף לכך, ריינר טוען כי לאחר לימודיו אצל רבנו תם שב רבי חיים לתקופה מסוימת לגרמניה ופעל במגנצא לצד רבי אליעזר ממץ, שחיבר לפניו תוספות למסכת זבחים בתקופה זו. אז גם למד אצלו רבי ברוך בן שמואל ממגנצא. לדברי ריינר, רבי חיים נסע לצרפת ללמוד מפי רבנו תם, שב לגרמניה מולדתו ופעל במגנצא, ובסוף ימיו היגר שנית לצרפת, בה למד אצלו בעל המנהיג ובה נפטר. הוא מביא ראיה נוספת למסקנה זו מפירושי הפיוטים של בנו של רבי חיים, שאמנם נכתבו בצרפת, אך הפיוטים המתפרשים בהם הם כנוסח אשכנז.[8]
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיימת תשובה, בה פנה בשאלה לרבי שמשון משאנץ ובקש להתיר לאדם שמתה אשתו לשאת אשה נוספת לפני שיעברו שלשה רגלים. ר"ש משאנץ, בתמיכת אחיו ריצב"א, אסר את הדבר, לפי שהאדם התגורר בבית בנו, ולכן לא היה לו צורך דחוף באשה שתסעד אותו.[9] לדעת א"א אורבך, רבי חיים שאל עבור עצמו, לאחר שאשתו נפטרה והוא התגורר בבית בנו,[10] אולם לדעת ריינר מדובר בשאלה עבור אדם אחר. העובדה שלא פנה בשאלה זו לבן דורו ר"י הזקן, אלא לתלמידיו ר"ש משאנץ וריצב"א, מלמדת שמעשה זה כנראה התרחש לאחר פטירת ר"י בשנת 1189.[11]
גיסיו היו רבי אליהו מפריז, רבי יום טוב מיואני ורבי יעקב מקורביל, שנשותיהם היו אחיות.[12]
בנו, רבי אהרן, כתב פירוש על פיוטי המחזור האשכנזי.[13] בן נוסף היה רבי נחמן שחיבר ספר בשם "נחמני".[14][15] בן נוסף שלו היה רבי אברהם.
בתו נישאה לרבי יעקב מקוצי, ובנם, נכדו, היה רבי משה מקוצי מחבר הסמ"ג. הוא מביא בחיבורו מדברי סבו, כשהוא מכנהו לפעמים: "רבינו חיים כהן גדול אבי אמי".[16]
תורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנוסף לתוספות על מסכת זבחים שחיבר לפניו רבי אליעזר ממץ, כנראה חיבר גם בעצמו תוספות למסכת זאת, והן העומדות בבסיס התוספות הנדפסות למסכת זו. מתוך 98 אזכורים שלו בתוספות הנדפסות על הש"ס, קרוב למחצית הן במסכת זבחים, וגם רבים מהאחרים עוסקים בסוגיות ממסכת זו.[17] חיבר גם תוספות למסכת בבא בתרא, ואולי גם למסכתות פסחים ויומא.[18]
נראה שהקדיש מקום רב לעיסוק בסדר קדשים ובענייני כהונה. בהתאם לכך, הוא סבר שיש לצמצם את חלות הכלל הלכתא למשיחא האומר שאין לפסק הלכה בנושאים שאין להם נפקות מעשית עד בוא המשיח. לדעתו, כלל זה אמור רק בהלכות בהן גם בימות המשיח מדובר במקרה לא מצוי, הנובע מחטא.[19] ייתכן שיש לכך קשר להיותו כהן.[20]
לדעת ריינר, משלבות דרכי הפסיקה של רבי חיים את היצירתיות הלמדנית שחידש רבו רבנו תם, עם המאמץ לשמור על המנהגים הקיימים ועל צורות החיים המקובלות בדורו, ולצד זאת נטייה לקולא.[21]
מדבריו הנודעים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עלייה לארץ ישראל בזמנו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחת מפסיקותיו המפורסמות היא הקביעה שאין מצווה בעלייה לארץ ישראל בזמנו:[22] ”והיה אומר רבינו חיים דעכשיו אינו מצווה לדור בארץ ישראל.”
לגבי טעמה של פסיקה זו ישנן כמה גרסאות. לפי המובא בתוספות הטעם הוא שיש קושי לקיים את המצוות התלויות בארץ: "כי יש כמה מצוות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם".[23]
במרדכי[24] מובא שהטעם הוא הסכנה שבדרך לארץ: ”כתב רבינו חיים כהן בתשובה דהני מילי בימיהם שהיה שלום בדרכים, אבל עכשיו שהדרכים משובשים אינו יכול לכופה דהוה ליה כמו חפץ להוליכה למקום גדודי חיות ולסטים ואפילו אם יעמיד לה ערבים מגוף וממון ערבך ערבא בעי.”
מנגד, בנוגע לאיסור חכמים להשכיר בית לגוי עובד עבודה זרה על פי הפסוק "וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ",[25] אמר רבי חיים שבחוץ לארץ מותר, מפני שהמושג 'בית' שייך רק בארץ ישראל: "והרב רבי חיים הוא היה אומר טעם להתיר... דבחוצה לארץ לא איקרי ביתך כי אם בארץ ישראל".[26]
טומאת כהנים ל"חרב הרי היא כחלל"[עריכת קוד מקור | עריכה]
על שיטת רבנו תם לפיה כלי מתכת שהיה באוהל המת מחייב את הנזיר בתגלחת, ”ושלח לו רבינו חיים כהן איזה בית אשר תבנו לי[27] דאי נזיר מגלח עליו הוא הדין דכהן מוזהר עליו, ואין לך בית שאין בה שום כלי מתכות שהיה באהל המת או שום מסמר”.[28]
ביטול מין בשאינו מינו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשונה משיטת רבו, רבנו תם, לפיה תערובת מין בשאינו מינו בה יש טעם כעיקר, אין לוקים עליה עד שיהיה בה כזית בכדי אכילת פרס.[29]
חמץ בפסח אינו נחשב "דבר שיש לו מתירין"[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדבריו חמץ בפסח אינו נחשב לדבר שיש לו מתירין משום שהוא חוזר לאיסורו בשנה הבאה.[30] כשיטה זו פסק בשולחן ערוך.[31] (וזאת בניגוד לדעת הרמב"ם, הסבור שחמץ בפסח נחשב כדבר שיש לו מתירין.[32]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אפרים אלימלך אורבך, בעלי התוספות, מוסד ביאליק 1986, עמ' 124–128.
- אברהם (רמי) ריינר, רבנו תם ובני דורו: קשרים, השפעות ודרכי לימוד בתלמוד, עובדת דוקטור, האוניברסיטה העברית תשס"ב, סעיף 2.4: ר' חיים כהן, עמ' 85–98.
- אברהם (רמי) ריינר, "בין צרפת לאשכנז בתקופת בעלי התוספות: ר' חיים כהן כמקרה מבחן", בתוך: יוסף קפלן, ברכות לאברהם, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים תשע"ט, עמ' 43–56.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ר' חיים כהן: ארץ ישראל, אשכנז, צרפת, הרצאתו של פרופ' רמי ריינר, באתר יוטיוב
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ריינר, "בין צרפת לאשכנז", עמ' 44–46.
- ^ מובא בראבי"ה סימן תטו: "וכן כתוב נמי בתוספות שהוסיף מורי הרב רבי אליעזר בפני הרב רבי חיים כהן".
- ^ מובא בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג סימן תעט.
- ^ ריינר, רבנו תם ובני דורו, עמ' 94–95.
- ^ ראו תוספות מסכת כתובות, דף ק"ג, עמוד ב' ד"ה אותו. על דבריו אלה כתב הבית יוסף (יורה דעה סימן שעד): "ויש לתמוה על הרב ר' חיים כהן, שהרי רבינו תם לא היה נשיא, ואם התירו לטמאות לרבי שהיה נשיא, למה יתירו להיטמאות לרבינו תם שלא היה נשיא, ושמא היה סובר הרב ר' חיים דגדול הדור דינו כנשיא, ואף על פי שבהגהות מיימון (למשנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות אבל, פרק ג', הלכה ד') מספקא להו אי גדול הדור דינו כנשיא, הרב ר' חיים פשיט ליה.
- ^ המרדכי, בבא קמא, סי' פז.
- ^ ספר המנהיג, מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ה, עמ' לו, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ אברהם (רמי) ריינר, "בין צרפת לאשכנז בתקופת בעלי התוספות: ר' חיים כהן כמקרה מבחן", בתוך: יוסף קפלן, ברכות לאברהם, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים תשע"ט, עמ' 43–56.
- ^ תשובות מיימוניות לספר שופטים, סימן כ.
- ^ ארובך, בעלי התוספות, עמ' 127–128.
- ^ ריינר, 'רבנו תם ובני דורו, עמ' 96–97.
- ^ ריינר, "בין צרפת לאשכנז", עמ' 46 והע' 21.
- ^ אברהם גרוסמן, ""פירוש הפיוטים לר' אהרן בר' חיים הכהן", בתוך צבי מלאכי, באורח מדע: מחקרים בתרבות ישראל מוגשים לאהרן מירסקי, מכון הברמן למחקרי ספרות, לוד תשמ"ו, עמ' 451–468.
- ^ אורבך, בעלי התוספות, עמ' 128, ע"פ הכלבו סי' קא. אמנם, בשו"ת מהרי"ק סימן קמט הוא נזכר כבן בנו של רבי חיים: "וכן משמע נמי לכאורה מתוך דברי הר"ר נחמן בן בנו של רבינו חיים כהן בספר הנחמני שיסד". גם החיד"א בשם הגדולים מערכת ספרים אות נ סימן כו מציג את רבי נחמן כנכדו של רבי חיים על פי המהרי"ק.
- ^ קטעים מתוך ספר זה הובאו בדברי הראשונים, וקטעים נוספים נדפסו על ידי הרב שלמה שפיצר בתוך "ספר הזיכרון לרב בצלאל ז'ולטי", עמודים רמה - רמז.
- ^ למשל סמ"ג סימן רלא.
- ^ ריינר, "בין אשכנז לצרפת", עמ' 53–55.
- ^ אורבך, בעלי התוספות, עמ' 127.
- ^ תוס' מסכת יומא, דף י"ג, עמוד א' ד"ה הלכה, ובמקבילות.
- ^ ריינר, רבנו תם ובני דורו, עמ' 85.
- ^ ריינר, רבנו תם ובני דורו, עמ' 95–98.
- ^ ראו תוספות לתלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"י, עמוד ב' ד"ה כתוב.
- ^ המהרי"ט חלק על טעם זה וטען שאינו דברי ר"ח כהן ותלמיד טועה כתבו. (שו"ת מהרי"ט יו"ד סימן כ"ח)
- ^ הגהות מרדכי כתובות, פרק "שני דייני", רמז שיג.
- ^ ספר דברים, פרק ז', פסוק כ"ו
- ^ ספר התרומה סימן קמד
- ^ רומז בדבריו ללשון הכתוב בספר ישעיהו, פרק ס"ו, פסוק א' "אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי", וכוונתו שלא יהיה בית בעולם אליו יוכל הוא, ככהן, להיכנס.
- ^ תוספות לתלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף נ"ד, עמוד ב'.
- ^ ראו בבית יוסף על ארבעה טורים, יורה דעה, סימן צ"ח.
- ^ דבריו הובאו במרדכי למסכת פסחים סימן תקעג ובבית יוסף סימן קב
- ^ ראו שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תמ"ז, סעיף ב' ובביאור הלכה שם דיבור המתחיל "חמץ" ובהגהת הרמ"א ליורה דעה, סימן ק"ב, סעיף ד'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה ט'.
