לדלג לתוכן

חיים שורר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיים שורר
חיים שורר, 1946
חיים שורר, 1946
לידה 1 במאי 1895 (יוליאני)
י"ח באייר תרנ"ה
אובודיבקה, פלך פודוליה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בפברואר 1968 (בגיל 72)
י"ד בשבט תשכ"ח
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Хаим Меерович Шурер עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
עיסוק עיתונאי, עסקן פוליטי
עורך עיתון "דבר" (1954–1966)
פרסים והוקרה פרס סוקולוב לעיתונות (1960)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חיים שורר (עומד הראשון משמאל) בין ראשי סניף קרן היסוד בירושלים, 1930–1938
חיים שורר, 1949

חיים שוּרֶר (12 במאי (יוליאני: 1 במאי)189513 בפברואר 1968) היה איש הציונות הסוציאליסטית ועורך עיתון "דבר".

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורר נולד בעיירה אובודובקה שבפלך פודוליה, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה) לחיה-שרה (דוּבִּינסקי) ומאיר שורר. למד ב"חדר", בגימנסיה בקישינב ובישיבה באודסה, ובמקביל היה פעיל בתנועה הציונית ובתנועת "צעירי ציון", והיה מראשוני החברים באגודת הנוער "נס ציונה" שנוסדה בקישינב ב-1910. בשנת 1913 עלה לארץ ישראל. משך תשע שנים עסק בעבודה חקלאית ביהודה, בגליל היה פועל בחווה החקלאית בביתניה תחתית ובחווה החקלאית בחולדה, ולאחריהן התיישב בנהלל והיה מראשוני המתיישבים בה. עוד קודם עלייתו לישראל החל לפרסם מאמרים בשפה הרוסית בעיתון "ראזסווייט" ('השחר').

בתקופת מלחמת העולם הראשונה גויס לעבודת כפייה ("סוכרה") עבור הצבא העות'מאני ושירת כמלווה עגלות לבאר שבע עד שחלה ושוחרר מהשירות.

בתום מלחמת העולם הראשונה חזר לקישינב, ושהה שם כשנה עם משפחתו, כשהוא עובד במרכז "החלוץ" ומפרסם מרשמיו בעיתונות עברית. בארץ, בשנת 1920 פורסמו שניים מסיפוריו בביטאון "האדמה" בעריכת יוסף חיים ברנר, מהם הומחז אחד והוצג לציבור בהשתתפותו. במסגרת פעילותו התנועתית היה חבר "הפועל הצעיר" בארץ וכתב בשבועון התנועה, וכן השתתף תקופה קצרה בעריכתו לצד יוסף אהרונוביץ'.

לאורך שנות חייו בארץ היה חבר מזכירות האיחוד העולמי פועלי ציון-ההתאחדות, מזכירות מפא"י, מועצת הפועלים בכפר סבא, ויצא בשליחות הקרן הקיימת לישראל לפולין ולרומניה. בוועידת יסוד המפלגה נבחר למזכיר מפא"י, וכיהן בתפקיד שלוש שנים, לצד מזכירים נוספים. בשנת 1933 יצא לשנת שליחות בגליציה מטעם המפלגה, ובמהלך שנות ה-30 השתתף במספר קונגרסים ציוניים וכן בקונגרס האינטרנציונל הסוציאליסטי. בשובו מגליציה ערך במשך שנתיים, עם אליעזר שוחט, את 13 כרכי האנתולוגיה של תנועת "הפועל הצעיר". במלחמת העולם השנייה התנדב לשורות הצבא הבריטי, ושרת בסוללה הארצישראלית הראשונה לתותחנות נגד-מטוסית. הוא תיאר את קורותיו ביחידה בספר "החייל 9172".[1]

בעיתון "דבר" השתתף מראשיתו, אך השתייכותו הפוליטית לתנועת "הפועל הצעיר" והשתתפותו במאבקיו של יוסף שפרינצק על שמירת אופי התנועה במסגרת מפא"י, הם שעיכבו את צירופו כחבר מערכת העיתון עד 1936. במהלך השנים שימש עורך לילה, עורך "דבר ערב", עורך "דבר לעולה" ועורך "הדור", ובשנת 1953 מונה לעורך העיתון הראשי. שנה לאחר מכן הוזמן לביקור בברית המועצות, הושפע ממנו רבות והחל לעסוק בכתיבה להגברת התודעה למצב יהדות רוסיה. ספרו "ארבעים יום בברית המועצות" זיכה אותו בפרס סוקולוב. בשנת 1966 פרש לגמלאות, וב-1968 נפטר. נקבר בבית העלמין קריית שאול.[2]

על שמו רחוב בצפון תל אביב.

שורר היה נשוי תחילה לזמירה סֶמִינובסקי, וממנה נולד לו בן, זיוי. ב-1925 התגרשו השניים, וב-1926 נישא ליהודית (1906–1990), ממנה נולדו לו בן נוסף, ערן שורר (1929–1971; סופר ואיש קול ישראל) ובת, סיוָנה שורר.

אחיו הצעיר, מיכאל שורר (1896–1966), שעלה ארצה ב-1921, היה פקיד בעיריית תל אביב, בורר מקצועי ואיש ציבור.[3]

  • רצח ארלוזורוב: חומר למשפט הצבור, תל אביב: דפוס אחדות, תרצ"ד (פורסם תחת השם "ח' בן מאיר").
  • יוסף אהרנוביץ, תל אביב: מרכז לתרבות, תרצ"ח.
  • הרוויזיוניזם – סכנה לעם (חמש שנים של רוויזיוניזם-בריונות), תל אביב: מפלגת פועלי ארץ ישראל, תרצ"ח-1938.
  • החייל תשע אחת שבע שתים, תל אביב: המשמרת הצעירה של מפלגת פועלי ארץ ישראל, תש"ו.
  • עם נשיא ישראל, תל אביב: מרכז לתרבות והסברה, תשי"א.
  • בעליה השנייה, תל אביב: דבר, תשי"ב-1952.
  • קל וחומר: פליטונים, תל אביב: נ' טברסקי, תשי"ב-1952.[4]
  • ארבעים יום בברית המועצות, תל אביב: עם עובד, תשט"ו.
  • שריי, מיין ליב פאלק: אונזער חוב צו די אידן אין ראטנפארבאנד, איחוד עולמי פועלי-ציון (צ"ס)–התאחדות, 1955. ["חובנו ליהודים בברית המועצות"] (ביידיש)
  • גורל יהודי ברית המועצות, תל אביב: הקונגרס היהודי העולמי; על ידי יבנה, תש"ל.
  • במערכה ובמערכת; עורך: יוסף שפירא; הביא לדפוס: בני דון-יחייא, תל אביב: דבר, תשל"א. ("חויות, סיפורים, רשימות, מסות")

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • צבי לבנה, נחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה - פרקי זכרונות -כרך ד, הוצאת המרכז לחינוך ותרבות תל אביב, 1972, עמודים 286-289

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חיים שורר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מתתיהו (כתב "דבר"), עשור לתותחנים עברים, דבר, 4 במרץ 1951
  2. ^ הקבר של חיים שורר בבית העלמין קריית שאול, באתר BillionGraves.
  3. ^ דוד תדהר (עורך), "מיכאל שורר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ו (1955), עמ' 2490; אהרן ש., לזכר נעדרים: מיכאל שורר, דבר, 4 ביוני 1967.
  4. ^ ביקורת: נתן גורן, "קל וחומר" לחיים שורר, דבר, 11 באפריל 1952.