חיימה מורנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיימה מורנו
Jaime Moreno
חיימה מורנו
מורנו חוגג שער במשחקו האחרון בקריירה, 2010
מידע אישי
לידה 19 בינואר 1974 (בן 47)
סנטה קרוס דה לה סיירה, בוליביה
שם מלא חיימה מורנו מוראלס
גובה 1.78 מטר
עמדה חלוץ
מועדוני נוער
אקדמיית טהואיצ'י
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1991 – 1994
1994
1994 – 1996
1996 – 2002
1997 – 1998
2003 – 2004
2004 – 2010
סך הכול:
בלומינג
אינדפנדיינטה סנטה פה
מידלסברו
די. סי. יונייטד
מידלסברו
מטרוסטארס
די. סי. יונייטד
57 (14)
5 (0)
20 (1)
150 (69)
5 (1)
11 (2)
179 (62)
427 (149)
נבחרת לאומית כשחקן
1991 – 2008 בוליביה 75 (9)
קבוצות כמאמן
2011 – 2013 די. סי. יונייטד (עד גיל 23)
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

חיימה מורנו מוראלסספרדית: Jaime Moreno Morales; נולד ב-19 בינואר 1974 בסנטה קרוס דה לה סיירה) הוא כדורגלן עבר בוליביאני, ששיחק בעמדת החלוץ.

מורנו החל את הקריירה בבוליביה והמשיך לקדנציות קצרות בקולומביה ובאנגליה, אך את עיקר הקריירה העביר בליגת ה-MLS, רובה ככולה בקבוצת די. סי. יונייטד, שם הפך לאחד מהשחקנים המצליחים בתולדות הליגה. הוא צבר הישגים קבוצתיים, ובהם בין היתר זכייה בליגת האלופות של CONCACAF, ארבע אליפויות ארצות הברית, ארבע זכיות במגן האוהדים ושתי זכיות בגביע ארצות הברית הפתוח, וכן צבר הישגים אישיים ובהם זכייה בתואר מלך השערים, חמש הכללות בהרכב העונה ב-MLS, וכן נכלל בהרכב כל הזמנים ב-MLS שפורסם בשנת 2005. הוא מדורג בין עשרת המובילים בכל הזמנים במספר השערים ובמספר הבישולים ב-MLS.

מורנו ייצג את נבחרת בוליביה ב-75 הופעות, בהן כבש תשעה שערים. הוא ייצג את בוליביה בין היתר במונדיאל 1994, וכן בחמישה טורנירי קופה אמריקה, בהן בהעפלתה לגמר קופה אמריקה 1997.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורנו הצטרף כנער לאקדמיית טהואיצ'י, בה גדלו כוכבים בוליביאנים בינלאומיים נוספים ובהם מרקו אצ'ברי, ארווין סאנצ'ס וחואן מנואל פנייה. הוא הצטרף לקבוצת הבוגרים של בלומינג מעיר הולדתו בעונת 1991, ובארבע עונות במדיה כבש 14 שערי ליגה ב-57 הופעות. בעונת 1994 שיחק לתקופה קצרה באינדפנדיינטה סנטה פה מליגת העל הקולומביאנית, שם ערך חמש הופעות ליגה בלבד.

בקיץ 1994, לאחר ששותף בטורניר מונדיאל 1994, עבר מורנו למידלסברו האנגלית, תחת המאמן בריאן רובסון, תמורת כרבע מיליון ליש"ט. עונת הבכורה שלו בקבוצה הסתיימה עם שער ליגה בודד ב-14 הופעות, ובהעפלה לפרמייר ליג. מורנו פתח עם הקבוצה את עונת 1995/1996, ובכך הפך לבוליביאני הראשון בתולדות הפרמייר ליג. עם זאת, הוא התקשה לתפוס מקום בהרכב הקבוצה בליגה הבכירה, ערך שבע הופעות בלבד בחצי עונה, בטרם שוחרר מהמועדון.

במהלך עונת 1996 הוחתם מורנו על ידי ליגת ה-MLS, ושובץ בקבוצת די. סי. יונייטד. כבר בעונת הבכורה שלו במועדון סייע לקבוצה לזכות באליפות, כאשר פתח בהרכב של ברוס ארנה למשחק גביע ה-MLS מול לוס אנג'לס גלאקסי (לצדו של אצ'ברי, חברו לנבחרת). די. סי. גברה 2–3 בהארכה וזכתה בתואר. במקביל, סייע לה לזכות בגביע ארצות הברית הפתוח, ואף כבש את שערה השלישי של הקבוצה בניצחון 0–3 בגמר על רוצ'סטר ריינוס.

בעונת 1997 היה מורנו לאחד מהשחקנים הטובים של העונה בליגה. הוא היה למלך השערים של הליגה עם 16 כיבושים, וסייע לקבוצתו לזכות בתוארי האליפות ומגן האוהדים, עם ניצחון 1–2 בגביע ה-MLS על קולורדו ראפידס. מורנו כבש את השער הראשון במשחק, ונבחר בסיומו לשחקן המצטיין של הגמר. בזכות הופעותיו, נכלל לראשונה בהרכב העונה ב-MLS. לאחר תום העונה, חזר מורנו למידלסברו בהשאלה לשלושה חודשים, בהן שותף בשבעה משחקים, מתוכם חמישה בליגת המשנה, וכבש שער בודד.

עונת 1998 הייתה הטובה ביותר של מורנו מבחינה אישית, עם 16 שערים ו-11 בישולים בליגה, כאשר הוא מסיים שני במירוץ לתואר ה-MVP של ה-MLS, אחרי בן ארצו וחברו לקבוצה אצ'ברי. הוא סייע לקבוצתו להעפיל למשחק גביע ה-MLS השלישי ברציפות, שם נוצחה הקבוצה 0–2 על ידי שיקגו פייר. עם זאת, זכה עם הקבוצה באותה העונה בליגת האלופות של CONCACAF, כאשר פתח בהרכב בניצחון 0–1 על דפורטיבו טולוקה המקסיקנית במשחק הגמר, וכן בגביע אינטראמריקנה, שם פתח בצמד המשחקים שבסיכומם ניצחה הקבוצה 1–2 את ואסקו דה גאמה הברזילאית. בעונת 1999 זכה עם הקבוצה באליפות שלישית ובמגן האוהדים, עם ניצחון 0–2 בגמר על לוס אנג'לס גלאקסי, בו כבש מורנו את השער הראשון. באותה העונה כבש מורנו עשרה שערי ליגה ונכלל בפעם השנייה בהרכב העונה ב-MLS.

החל מעונת 2001 התחיל מורנו לסבול מפציעות חוזרות ונשנות, שגרמו לו להחמיץ חלק גדול מעונת 2002, כאשר גם כשהיה כשיר פתח לרוב על הספסל. הדבר הוביל לעימות עם מאמנו ריי הדסון, ולהדחתו מהקבוצה לקראת עונת 2003. הוא חתם בקבוצת מטרוסטארס, וגם במדיה לא זכה להופעות מרובות. הוא רשם 11 הופעות ליגה בהן כבש פעמיים בלבד, אחד מהם מול קבוצתו לשעבר, די.סי. יונייטד.

הגעתו של המאמן פיוטר נובאק לדי. סי. יונייטד לקראת עונת 2004, הביאה לחזרתו של מורנו למועדון לאחר עונה אחת בלבד. הוא עבר מחנה אימונים אישי אינטנסיבי כדי למנוע פציעות, ואכן בעונת החזרה שלו רשם מורנו 27 הופעות ליגה וכבש שבעה שערים, וסייע לקבוצתו לזכות באליפות הרביעית והאחרונה בקריירה שלו, עם ניצחון 2–3 על קנזס סיטי ויזארדס בגביע ה-MLS, שם פתח בהרכב למשחק. כמו כן, נבחר מורנו בפעם השלישית להרכב העונה ב-MLS. הייתה זו הופעתו האחרונה בקריירה במשחק גביע ה-MLS.

על אף שלא הצליח להוביל את קבוצתו לזכייה באליפויות נוספות, המשיך מורנו לשבור שיאים ולהפגין יכולת גבוהה. הוא נבחר להרכב העונה גם בשתי העונות הבאות, ובסך הכול נכלל בהרכב העונה חמש פעמים בסך הכול. בשנת 2005 זכה להיכלל בהרכב כל הזמנים ב-MLS, ובעונות 2006 ו-2007 זכה עם קבוצתו במגן האוהדים. בעונת 2008 זכה עם הקבוצה בגביע ארצות הברית הפתוח, לאחר ניצחון 1–2 על צ'ארלסטון באטרי.

ב-12 באוגוסט 2010 הודיעו השחקן והקבוצה כי עונת 2010 תהיה האחרונה של מורנו במועדון. משחקו האחרון במדי הקבוצה היה ב-23 באוקטובר, אז כבש בפנדל במפגש הביתי מול טורונטו. לאחר שחוזהו לא חודש בתום העונה, הוא השתתף בדראפט הבחירה מחדש אך לא נבחר ובעקבות כך פרש ממשחק פעיל בגיל 36.

בין השנים 2011 ל-2013 שימש כמאמן באקדמיית הנוער של די. סי. יונייטד.

נבחרת בוליביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורנו במדי די. סי. יונייטד, 2008

מורנו החל את דרכו בנבחרת בוליביה כשהיה בן 17 וחצי בלבד. הוא זומן על ידי המאמן רמירו בלקוט לסגל הנבחרת לקראת קופה אמריקה 1991, על אף גילו וחוסר ניסיונו הבינלאומי, ואת הופעת הבכורה שלו ערך במהלך הטורניר, בשוויון 0-0 עם קולומביה ב-11 ביולי 1991. יומיים אחר כך שותף בתבוסה 0–4 לאקוודור, שסיים את דרכה של בוליביה בטורניר מהמקום האחרון בבית.

מורנו נאלץ לחכות כשנה וחצי עד להופעתו הבאה בנבחרת, ואת שער הבכורה שלו כבש בהופעתו השביעית במדיה, בניצחון 1–2 על פרגוואי ב-27 במאי 1993. הוא זומן לסגל בוליביה לקראת קופה אמריקה 1993 על ידי המאמן חבייר אסקרגוטה, הטורניר השני שלו במדי הנבחרת, ושותף בכל שלושת משחקיה של בוליביה בטורניר, כאשר שוב כשלה להעפיל וסיימה אחרונה בבית.

על אף שלא שותף כלל במוקדמות מונדיאל 1994, זומן מורנו לסגל הנבחרת לקראת טורניר הגמר בארצות הברית על ידי אסקרגוטה. הוא עלה כמחליף במהלך המחצית השנייה בהפסד 0–1 לגרמניה, ולא שותף כלל בשוויון 0-0 מול דרום קוריאה. הוא שוב עלה כמחליף שתי דקות לתוך המחצית השנייה בהפסד 1–3 לספרד, שלאחריו הודחה בוליביה מהמקום האחרון בבית.

לאחר שלא זומן לסגל לקופה אמריקה 1995 על ידי אנטוניו לופס הבאס, הפך מורנו לחלק חשוב מהנבחרת במסגרת מוקדמות מונדיאל 1998, עם 13 הופעות בהן כבש שני שערים, אך לא הצליח לסייע לנבחרת להעפיל לטורניר הגמר. בתווך, זומן על ידי לופס הבאס לסגל הנבחרת לטורניר קופה אמריקה 1997 הביתי. מורנו שותף פעמיים בשלב הבתים, מול ונצואלה במשחק הראשון ובניצחון 0–1 על אורוגוואי במשחק השלישי, שהעלה את בוליביה לרבע הגמר עם מאזן מושלם של שלושה ניצחונות ללא ספיגה. מורנו היה לחלק משמעותי בשלבי הנוקאאוט כששותף ברבע הגמר, בניצחון 1–2 על קולומביה. מורנו כבש את שערו הראשון במסגרת הקופה בחצי הגמר מול מקסיקו, בניצחון נבחרתו 1–3 ששלח אותה לגמר הטורניר. במשחק הגמר שוב שותף מורנו בהפסד 1–3 לברזיל, והשאיר את בוליביה עם תואר הסגנית בלבד.

בקיץ 1999 זומן מורנו לסגל של המאמן הקטור ויירה לקופה אמריקה 1999, הרביעי שלו בנבחרת, תחת המאמן הקטור ויירה. לאחר הטורניר הקודם והמוצלח, כשלה בוליביה להעפיל משלב הבתים. מורנו שותף בכל שלושת משחקיה של בוליביה בטורניר. בהמשך אותו הקיץ השתתפה בוליביה בגביע הקונפדרציות 1999. היא העפילה אליו כסגנית אלופת דרום אמריקה 1997, (ברזיל האלופה כבר העפילה לטורניר כסגנית אלופת העולם 1998, במקום צרפת שפרשה). מורנו לא שותף מול מצרים במשחק הראשון, אך שותף בשוויון 0-0 מול ערב הסעודית ובהפסד 0–1 למקסיקו, שסיימו את דרכה של בוליביה בטורניר בתום שלב הבתים.

בשנת 2000 ערך מורנו חמש הופעות במסגרת מוקדמות מונדיאל 2002, אך מאז נעדר מסגל הנבחרת תחת חמישה מאמנים שונים במשך שש וחצי שנים, עד ששב לסגל של ארווין סאנצ'ס, המאמן וחברו של מורנו לנבחרת במשך תקופה ארוכה, במאי 2007. כחודש וחצי אחר כך זומן מורנו לסגל הנבחרת לקופה אמריקה 2007, החמישי והאחרון שלו. הוא שותף בכל שלושת משחקיה של בוליביה בטורניר, שהסתיימו בהדחתה של בוליביה בתום שלב הבתים.

מורנו ערך ארבע הופעות במסגרת מוקדמות מונדיאל 2010, וב-22 באוקטובר 2008 ערך את הופעתו האחרונה במדי בוליביה, בהפסד 0–2 במשחק ידידות לאל סלוודור. בסך הכול כבש מורנו תשעה שערים ב-75 הופעות במדי בוליביה.

סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה ליגה בליגה מפעלי
גביע
מפעלים
יבשתיים
סך הכול
הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים
1991 בלומינג בוליביהבוליביה ליגת העל הבוליביאנית 7 0 - - - - 7 0
1992 26 8 - - - - 26 8
1993 6 1 - - - - 6 1
1994 18 5 - - - - 18 5
1994 אינדפנדיינטה סנטה פה קולומביהקולומביה ליגת העל הקולומביאנית 7 0 0 0 0 0 7 0
1994/1995 מידלסברו אנגליהאנגליה ליגת המשנה האנגלית 14 1 - - - - 14 1
1995/1996 אנגליהאנגליה פרמייר ליג 18 0 - - - - 18 0
1996 די. סי. יונייטד ארצות הבריתארצות הברית MLS 9 3 4 1 0 0 13 4
1997 20 16 5 3 - - 25 19
1997/1998 מידלסברו אנגליהאנגליה ליגת המשנה האנגלית 5 1 2 0 - - 7 1
1998 די. סי. יונייטד ארצות הבריתארצות הברית MLS 31 16 6 1 - - 37 17
1999 25 10 6 5 - - 31 15
2000 25 12 0 0 - - 25 12
2001 24 9 0 0 0 0 24 9
2002 16 3 0 0 0 0 16 3
2003 מטרוסטארס ארצות הבריתארצות הברית MLS 11 2 0 0 0 0 11 2
2004 די. סי. יונייטד ארצות הבריתארצות הברית MLS 27 7 4 2 0 0 31 9
2004 29 16 3 0 4 1 36 17
2006 32 11 5 1 0 0 37 12
2007 21 7 2 0 4 1 27 8
2008 25 10 3 0 2 0 30 10
2009 24 9 3 1 5 2 32 12
2010 21 2 3 1 0 0 24 3
סך הכל קריירה 427 149 46 15 15 4 488 168

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת בוליביה
שנה הופעות שערים
1991 2 0
1993 10 1
1994 13 1
1995 2 0
1996 8 2
1997 14 2
1999 9 0
2000 5 1
2007 9 2
2008 3 0
סה"כ 75 9

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

די. סי. יונייטד
תארים אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חיימה מורנו בוויקישיתוף