חיל האוויר הטורקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חיל האוויר הטורקיטורקית: Türk Hava Kuvvetleri) הוא זרוע האוויר של הכוחות המזוינים של טורקיה.

חיל האוויר הטורקי נחשב לאחד הגדולים והחזקים במזרח התיכון יחד עם חיל האוויר הישראלי, חיל האוויר המצרי וחיל האוויר הסעודי. חיל האוויר הטורקי הוא אחד מחילות האוויר הוותיקים בעולם ומשתתף בפעילויות נאט"ו (טורקיה חברה בנאט"ו מאז 1952).

מטוסי חיל האוויר הטורקי וחיל האוויר היווני מנהלים מדי פעם קרבות אוויר "יבשים" (ללא שימוש בירי), כחלק מהתגרויות של הצדדים זה בזה. מספר מטוסים אף התרסקו כתוצאה מאותם מרדפים אוויריים.

ב-1995 וב-1999 השתתפו טייסים טורקיים במבצעי נאט"ו בבוסניה והרצגובינה ובהפצצות על סרביה.

יעד תקיפה עיקרי של חיל האוויר הטורקי בתחילת המאה ה-21, כחלק מיעדי הכוחות המזוינים של טורקיה, הוא הכורדים שבצפון עיראק, המותקפים בנימוק שהם מתארגנים לפעולות טרור נגד טורקיה.‏[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1940 הפעיל חיל האוויר הטורקי מעל 500 כלי תעופה, בכך היה לחיל האוויר הגדול בבלקן ובמזרח התיכון. באותה שנה הפך החיל לזרוע עצמאית של הכוחות המזוינים של טורקיה.

טורקיה אמנם הצטרפה באופן רשמי ללחימה במהלך מלחמת העולם השנייה רק בפברואר 1945, חיל האוויר הטורקי היה דרוך ומוכן ללחימה כבר בשנת 1941 עם הגעת הכוחות הנאציים סמוך לגבול הטורקי.

בשנת 1950 נוסדה מפקדת בתי הספר הטכניים של חיל האוויר שארגון תחתיו את בתי הספר של החיל המיועדים לאנשי צוות שאינם טייסים. באותה שנה החליט החיל גם לעבור תהליך שדרוג ובין היתר נרכשו מטוסי סילון וטייסים נשלחו להשתלמויות בארצות הברית. טייסים טורקיים גם השתתפו במלחמת קוריאה וטורקיה עצמה הצטרפה לנאט"ו ב-1952, דבר אשר הגביר את תהליך המודרניזציה של החיל. ב-1957 נוסדה המפקדה לחינוך תעופתי בעוד שחיל האוויר הטקטי נוסד ב-1962.

חיל האוויר הטורקי מילא תפקיד חשוב בפלישת טורקיה לקפריסין בה השתלטה טורקיה על חלקה הצפוני של קפריסין ב-1974.

בשנות ה-80 החל החיל לקלוט מטוסים מהדור השלישי, דבר אשר הביא לארגון מחדש של החיל. ב-1984 נוסדה TAI - התעשייה האווירית הטורקית, וטורקיה החלה לייצר בשטחה מטוסים תחת רישיון, בין היתר מטוסי F-16 פייטינג פלקון (טורקיה היא אחת מחמש מדינות בעולם המייצרות את המטוס). מפעלי TAI - TUSAS Aerospace Industries, הנמצאים בבעלות משותפת של טורקיה וארצות הברית, מייצרים את מטוסי ה- F-16 עבור חיל האוויר הטורקי וייצרו גם חלק מהמטוסים שנרכשו על ידי חיל האוויר המצרי. המטוסים המיוצרים במפעלים חייבים לנחות (לפעמים נחיתה והמראה מהירה) בבסיס אמריקאי בטרם יועברו ליעדם הסופי. המפעלים אינם יכולים למכור את המטוסים ללא היתר ממשלת ארצות הברית.

בשנים האחרונות עובר החיל תהליך מודרניזציה (חלק ממטוסי ה-F-4 פנטום עברו שדרוג בישראל) במקביל לתהליך התחמשות. החיל רוכש בעיקר מטוסים אמריקאים מתקדמים דוגמת F-16 C/D Block 52 - הגרסה המתקדמת ביותר של F-16 המצויה בחיל האוויר האמריקני (הגרסה המתקדמת ביותר של המטוס היא F-16 E/F Block 60 שמצוי רק בשירות חיל האוויר של איחוד האמירויות הערביות).

טורקיה היא אחת מתשע המדינות המשתתפות בייצור מטוס ה-F-35 שנחשב למטוס העתיד של חיל האוויר האמריקאי (תשע המדינות מחולקות לשלוש דרגות - טורקיה נמצאת בדרגה 3). חיל האוויר הטורקי אמור לקלוט 100 מטוסים מדגם זה החל משנת 2015. לטורקים הוגשה גם הצעה לרכישת 100 מטוסי יורופייטר טייפון (EuroFighter 2000 Typhoon) שגם כן נחשב לאחד המטוסים המתקדמים בעולם.

ב-22 ביוני 2012 הפילו מערכות הנ"מ של סוריה מטוס F-4 פנטום של חיל האוויר הטורקי שחדר למרחב האווירי של סוריה.‏[2]

ב-23 במרץ 2014 מטוס F-16 של חיל האוויר הטורקי הפיל מטוס מיג 23 של חיל האוויר הסורי.‏[3]

חיל האוויר הטורקי כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוסי קרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנטום של חיל האוויר הטורקי
  • F-16 - חיל האוויר הטורקי מתפעל 216 מטוסים ונחשב לאחד מחילות האוויר הגדולים בעולם מבחינת כמות מטוסי F-16. לאחרונה הוזמנו 30 מטוסים מדגם חדיש.
  • F-4 פנטום - מתוך 155 המטוסים שבשירות, 52 מטוסים עברו שדרוג על ידי התעשייה האווירית בישראל.
  • F-5 טייגר - כל המטוסים עברו שדרוג על ידי התעשייה האווירית בישראל.

מטוסי תובלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • C-130 הרקולס - מתוך 13 המטוסים, 7 מתוכננים לעבור שדרוג.
  • CN-235 - מטוס תובלה קטן, שנבנה במשותף על ידי ספרד ואינדונזיה
  • איירבוס A-400M - מטוס תובלה אירופי חדיש, חיל האוויר הטורקי הזמין 10 מטוסים.
  • C-160T טרנסול (Transall) - מטוס תובלה קטן, שנבנה במשותף על ידי צרפת וגרמניה

מטוסי תדלוק אווירי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוסי בקרה והתרעה מוקדמת (AWACS)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בואינג 737 AEW&C - הוזמנו 4 מטוסים עם אפשרות לרכישת שני מטוסים נוספים.

מטוסי אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טילי אוויר-אוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

טילי אוויר-קרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]