חיל האוויר הניגרי
| סמל ורונדל חיל האוויר הניגרי | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
|
| סוג | חיל אוויר |
| בסיס האם | אבוג'ה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות |
1964–הווה (כ־62 שנים) |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם | 18,000 חיילים (2024) |
| כלי טיס | 147 |
| פיקוד | |
| מפקדים |
מפקד עליון – הנשיא בולה טינובו (אנ') ראש המטה ההגנה – גנרל אולופמי אוליואידה (אנ') ראש מטה האוויר – מרשל אוויר סנדיי אנקה (אנ') |
חיל האוויר הניגרי (NAF) הוא הזרוע האווירית של הכוחות המזוינים של ניגריה, אשר הוקם כארבע שנים לאחר שהמדינה קיבלה את עצמאותה. נכון לשנת 2024, חיל האוויר הניגרי הוא השני בגודלו באפריקה במונחי כוח אדם אחרי חיל האוויר המצרי, ובעל כ-18,000 משרתים.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר קבלת העצמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרעיון של הקמת חיל אוויר עבור ניגריה הועלה לראשונה בשנת 1961 בעקבות השתתפות המדינה בפעולות שמירת שלום בקונגו ובטנגניקה (כיום טנזניה). במהלך פעולות שמירת שלום אלו, מטוסים של כוחות אוויר זרים הטיסו את כוחות הצבא הניגרי אל זירות המבצע ומהן.[2]
בין השנים 1961 ו-1962, ממשלת ניגריה פנתה לכמה מדינות, כולל בריטניה, ארצות הברית, שוודיה, קנדה והודו, בבקשה לסיוע טכני, כאשר גרמניה המערבית נבחרה בסופו של דבר להקים חיל אוויר בניגריה.[3] ראש קבוצת הסיוע של חיל האוויר הגרמני (GAFAG) היה קולונל גרהרד קהץ (אנ'), והוא הפך למפקד הראשון של חיל האוויר הניגרי. גרעין החיל הוקם עם הקמת מפקדת חיל האוויר הניגרי במשרד ההגנה.[4]
חיל האוויר הניגרי הוקם רשמית על ידי חוק פרלמנטרי באפריל 1964 כדי לשרת ארבע מטרות עיקריות: השגת מערכת הגנה צבאית מלאה של ניגריה הן באוויר והן בקרקע, הבטחת ניידות מהירה ורב-תכליתית של הכוחות המזוינים, מתן תמיכה צמודה לכוחות הקרקע והים בכל שלבי המבצעים, הבטחת שלמותה הטריטוריאלית של ניגריה ולתת למדינה את היוקרה הראויה לה.[5]
בשנת 1967, בעקבות פריצתה של מלחמת ביאפרה, החלה ניגריה לחמש את חיל האוויר שלה, וקיבלה מטוסי מיג-15 ומיג-17 מרוסיה.[6][7]
בשנת 1983 הזמינה ניגריה 13 מטוסי יגואר SNs וחמישה מטוסי יגואר BNs אשר סופקו לה בשנת 1984.[8] לאורך שנות ה-80 של המאה ה-20, רכשה ניגריה שמונה מטוסי תובלה מסוג C-130 הרקולס של חברת לוקהיד מרטין.[9]
תחילת המאה ה-21
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2005, רכשה ניגריה 12 מטוסים מסוג צ'נגדו J-7 (אנ'), יחד עם שלושה מטוסי אימון, בשווי 251 מיליון דולר.[10]
בפברואר 2009, ביקשה ממשלת ניגריה סיוע מארצות הברית לשיקום חמישה מתוך שמונת מטוסי ה־C-130 שלה ל"תמיכה בפעולות שמירת שלום ביבשת". לאחר מכן עבר המטוס הראשון תהליך נרחב שנקרא תחזוקת מחסן מתוכנתת, והוכן להתקבל בחזרה לצי הניגרי בשנת 2011.[11]
ב-9 בדצמבר 2011, חיל האוויר הניגרי מינה את הטייסת הראשונה שלו, בלסינג לימן, בעקבות הנחיה של הנשיא לשעבר גודלאק ג'ונתן להנהלת חיל האוויר הניגרי שהטייסת תחילה תציע הזדמנויות טיסה לאזרחיות ניגריות מוסמכות, במיוחד מאחר שנשים טסו זמן רב במטוסי תעופה אזרחית במדינה אך לא קיבלו הזדמנות לטוס בצבא.[12]
בשנת 2013 חשף הנשיא לשעבר גודלאק ג'ונתן בקדונה כי חיל האוויר הניגרי תכנן ובנה את המל"ט המקומי הראשון שלו, ה"גולמה", ואמר כי המל"ט יהיה שימושי בצילום/מיפוי אווירי, טלקומוניקציה וניטור מזג אוויר. לדבריו, המל"ט הפך במהירות לכלי חשוב בסיקור חדשותי, ניטור סביבתי וחיפושי נפט וגז.[13]
במרץ 2014, פנתה ממשלת ניגריה לפקיסטן בבקשה לרכישת מטוס קרב רב-תכליתי JF-17 ומטוס אימון מדגם Super Mushshak (אנ'), מתוצרת סין ופקיסטן, וקיבלה את המטוסים בשנת 2016.[14][15]
בשנת 2017 אישרה ארצות הברית עסקה בשווי 593 מיליון דולר למכירת 12 מטוסי Super Tucano A-29 (אנ'). בשנת 2019 זכה התאגיד סיירה נבדה במכרז לייצוא המטוסים.[16][17]
מבנה הארגון
[עריכת קוד מקור | עריכה]חיל האוויר הניגרי כולל מטה שירות, 6 זרועות מטה עיקריות, 4 יחידות דיווח ישירות ו-4 פיקודים מבצעיים.
ראש מטה האוויר (CAS) הוא היועץ הראשי לנשיא, לשר ההגנה ולראש מטה ההגנה בנושאים הקשורים להגנה אווירית. מטה חיל האוויר הניגרי אחראי על קביעת יעדי משימה לטווח ארוך וקצר ועל ניסוח מדיניות ויישום תוכניות ונהלים להשגת שלום ויציבות. כמו כן, המטה מקיים קשרים עם צבא ניגריה וחיל הים הניגרי בנוגע למדיניות ותוכניות מבצעיות משותפות. המטה מורכב ממשרד ראש מטה האוויר ו-8 מטות או זרועות: זרוע מדיניות ותוכניות, זרוע תפעול, זרוע הנדסה אווירית, זרוע לוגיסטיקה, זרוע מנהלה, זרוע חשבונות ותקציב, זרוע פיקוח וזרוע מזכיר האוויר בהתאמה. בראש כל זרוע עומד תת מרשל אוויר.[18]
צי בהווה
[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוסי קרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דאסו/דורניר אלפא ג'ט(אנ') – כ-13 מטוסים בשירות[19][20]
- צ'נגדו J-7(אנ') – כ-11 מטוסים בשירות[21]
- JF-17 – כ-3 מטוסים בשירות[21]
- EMB-314 (A-29) – כ-12 מטוסים בשירות[21]
- אלנייה איירמאק'י M-346 מאסטר – כ־24 (בהזמנה)[22]
משימות מיוחדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ATR 42 – כ-2 מטוסים בשירות[23]
- Cessna CitationJet(אנ') – מטוס אחד בשירות[24]
- קינג אייר – כ-4 מטוסים בשירות[25]
- DA42 MPP(אנ') – מטוס אחד בשירות[21]
- DA62 MPP(אנ') – כ-4 מטוסים בשירות[21]
מטוסי תובלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דורניה דו 228 – כ-7 מטוסים בשירות[21]
- לוקהיד C-130 הרקולס – כ-2 מטוסים בשירות[21]
- איירבוס C-295 – כ-3 מטוסים (בהזמנה)[26]
מסוקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אגוסטה וסטלנד AW109 – כ-15 מטוסים בשירות[21] (+10 בהזמנה)[27]
- בל 412(אנ') – כ-2 בשירות[21]
- יורוקופטר AS-332 סופר פומה – כ-5 בשירות[21]
- יורוקופטר EC135(אנ') – כ-3 בשירות[21]
- מיל מי-17 – כ-6 בשירות (+6 בהזמנה)[21]
- בל AH-1Z וויפר(אנ') – כ-12 (בהזמנה)[21]
- מיל מי-24/35 – כ-15 בשירות (+18 בהזמנה)[21]
- TAI T129(אנ') – כ-4 מטוסים בשירות[28] (+2 בהזמנה)[21]
מטוסי ומסוקי אימון
[עריכת קוד מקור | עריכה]- MFI-395(אנ') – כ-10 מטוסים בשירות[21]
- אארמקי MB-339 – כ-6 מטוסים בשירות[21]
- L-39 אלבטרוס – כ-10 מטוסים בשירות[21]
- רובינסון R66(אנ') – כ-2 מטוסים בשירות [29]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של חיל האוויר הניגרי (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ West Africa is the world’s new epicentre for terrorism – Nigeria is expanding its air force in response, The Conversation (באנגלית)
- ^ West Africa is the world’s new epicentre for terrorism – Nigeria is expanding its air force in response, The Conversation (באנגלית)
- ^ Akali Omeni, A Historical and Sociological Study of the Nigerian Air Force (1962 – 1970): Politics, Ethnicism and Army Influence, African Security 15, 2022-10-02, עמ' 340–359 doi: 10.1080/19392206.2022.2145830
- ^ Nigerian Air Force, Nigerian Air FOrce (באנגלית)
- ^ Celebrating 57 Years of Formidable Aerial Warfare – THISDAYLIVE (באנגלית אמריקאית)
- ^ Airpower Development in Nigeria's Military History: An Analysis of the Nigerian Civil War and the Evolution of the Aerial Fleet
- ^ Powered by CapRover, airforce.mil.ng
- ^ SEPECAT Jaguar Ground Attack Aircraft, Airforce Technology (באנגלית אמריקאית)
- ^ •, U.S. helping get Nigeria’s C-130s back off the ground, Stars and Stripes (באנגלית)
- ^ Nigeria confirms China plane buy - UPI.com, UPI (באנגלית)
- ^ "Nigerians receive first C-130 after PDM" (באנגלית אמריקאית).
- ^ "Meet NAF's first female pilot – Even as a child I've always wanted to fly'". Daily Trust (באנגלית בריטית). 2011-12-17.
- ^ Jonathan launches first Nigerian – built drone
- ^ Ekene Lionel, Nigeria, Pakistan seeks collaboration on defence capabilities, Military Africa, 2021-07-03 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Ekene Lionel, Nigeria Air Force inducts Super Mushshak trainer, Military Africa, 2016-12-08 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Nigeria says U.S. agrees delayed $593 mln fighter plane sale
- ^ Sierra Nevada Corporation | SNC, Sierra Nevada Corporation Awarded Contract to Deliver 12 A-29s for the Nigerian Air Force, www.sncorp.com (באנגלית)
- ^ Organisational Chart (באנגלית)
- ^ Nigeria acquires surplus French Alpha Jets, Default, 2024-12-06 (באנגלית)
- ^ Ekene Lionel, Nigeria operationalize additional Alpha jets, Military Africa, 2025-04-19 (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 WORLD AIR FORCES 2024, flightglobal
- ^ Ashish Dangwal, Unhappy With JF-17 Thunder Jets? Nigeria Set To Receive Italian M-346 Fighter Aircraft By End Of 2024, EURASIAN TIMES, 2024-04-20 (באנגלית אמריקאית)
- ^ https://www.military.africa/2025/01/second-nigerian-atr-42-isr-aircraft-returns-from-germany/?amp=1
- ^ https://www.flightglobal.com/download?ac=98881
- ^ "Nigerian Air Force receives second and final Beechcraft King Air 360ER aircraft for special missions". Military Africa (באנגלית אמריקאית). 2024-05-03.
- ^ Musa Umar Bologi Abuja, NAF will get all aircraft airworthy by Q4, says CAS, The Nation Newspaper, 2025-07-16 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Upasana Mukherjee, NAF to acquire M-346 jets and AW-109 Trekker helicopters, Airforce Technology, 2024-10-15 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Nigeria gets 2nd batch of Türkiye's T129 Atak helicopters, Türkiye Today (באנגלית)
- ^ MSA Mornington Sanford Aviation articles "MSA conducts first Robinson R66 airframe type differences course in Russia, hosted by Helico", www.morningtonsanfordaviation.com

