חינוך ביוון העתיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

החינוך שניתן לעם היווני בעת בעתיקה עבר דמוקרטיזציה נרחבת במאה החמישית לפני הספירה, בהשפעת הסופיסטים, אפלטון ואיסוקרטס. בתקופה מאוחרת יותר, בתקופה ההלניסטית, חינוך בבית ספר לגימנסיה נחשב חיוני להשתתפות בתרבות היוונית. הערך של החינוך הגופני ליוונים והרומאים הקדמונים היה ייחודי מבחינה היסטורית. היו שתי צורות חינוך ביוון העתיקה: צורת חינוך פורמלית, וצורת חינוך בלתי פורמלית. השכלה פורמלית הושגה באמצעות לימוד בבית ספר ציבורי או ניתנה על ידי מורה שהועסק בשכר. חינוך בלתי פורמלי ניתן על ידי מורה שלא קיבל שכר. מסגרת ההחינוך הייתה לרוב מסגרת חינוך פרטית. משום כך, ניתן לקבוע כי החינוך נתפס על ידי האוכלוסייה ביוון העתיקה כמרכיב מרכזי וחשוב בעיצוב אישיות. החינוך היווני הפורמלי היה בעיקר לגברים חופשיים. ולא ניתן לעבדים.[1] בחלק מערי המדינה התקבלו חוקים שאסרו מתן חינוך לעבדים.[2][3] בספרטה כללה תוכנית הלימודים גם מוזיקה וריקוד. המקצועות הללו נחשבו בספרטה רק כאמצעים שנועדו לשפר את יכולת התמרון הצבאית של התלמידים. מטרת החינוך בספרטה הייתה להכשיר את התלמידים כחיילים.

מערכות אתונאיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתונה הקלאסית (508–322 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסכולה ישנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט על אתונה ממקדש זאוס האולימפי ועד להר ליקבטוס

חינוך על פי האסכולה הישנה באתונה הקלאסית כלל שני חלקים עיקריים: חינוך פיזי וחינוך ואינטלקטואלי. האתונאים השתמשו בביטויים 'התעמלות', ו'מוזיקה' כדי לתאר את שני סוגי החינוך הללו.[4] החינוך הגופני ביקש להקנות לתלמידים את האידיאלים הגופניים שרווחו בצבא: כוח, סיבולת והכנה למלחמה.[5]האתונאים ייחסו חשיבות מכרעת לכשירות גופנית. הבנים התחילו לעסוק בחינוך גופני כבר במהלך שלב הלימודים היסודי שלהם, או מיד לאחריו. בתחילה, הם למדו חינוך גופני מהמורה "פיידוטריבס" (Παιδοτρίβης). לאחר מכן הבנים התחילו להתאמן באולם התעמלות, שכונה בשם, גימנסיום.[6] אימון גופני נתפס כהכרחי לשיפור המראה החיצוני, ככלי מועיל להכנה למלחמה, ולמרכיב שיכול לחזק את בריאות גם בגיל מבוגר יותר.[7]

סוג חינוך שני, אינטלקטואלי יותר, נקרא 'מוזיקה'. פירוש המילה מוזיקה היא 'אמנות המוזות'. חינוך זה שילב בתוכו חינוך מוזיקלי, ריקוד, ספרות ושירה.[8] החלק המוזיקלי במוזיקה כלל בתוכו למידה של נגינה על לירה, שירה במקהלה, וריקוד בלהקה.[9] באופן נרחב יותר, חינוך זה הנחיל לתלמידים את הערכים יופי ואצילות. בנוסף לכך, ביקש סוג חינוך זה להקנות לתלמידים אמות מידה והערכה כלפי ערכים אלו. כמו כן, הקנה סוג החינוך הזה אמות מידה והערכה כלפי מושגים כמו הרמוניה וקצב.[10]

התלמידים היו כותבים באמצעות מחט, איתו היו חורטים על לוח שעווה. כאשר הילדים היו מוכנים להתחיל לקרוא יצירות שלמות, הם היו נדרשים לעיתים קרובות לשנן שירים לדקלם אותם. גם סיפורי המיתולוגיה כמו אלה של הסיודוס והומרוס זכו להערכה רבה בקרב האתונאים. משום כך, עבודותיהם שולבו לעיתים קרובות בשיעורים שניתנו לתלמידים. החינוך הישן כלל תוכנית לימודים מובנית רק בכיתות היסוד, ולא מעבר לכך. ברגע שילד או תלמיד הגיע אל גיל ההתבגרות, הסתיים החינוך הפורמלי-מובנה שניתן לו.[11] זוהי הסיבה שחלק גדול מהחינוך משלב זה הועבר ברובו לתלמיד באופן לא פורמלי. החלק הלא פורמלי של החינוך הזה נשען ברובו על ניסיונו האישי של התלמיד.[12]

השכלה גבוהה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל Isocrates ממוקם בפארק דה ורסאי

רק בשנת 420 לפני הספירה, ההשכלה הגבוהה הפכה למרכיב דומיננטי באתונה.[13] פילוסופים כמו סוקרטס, והתנועה הסופיסטית היו בין אנשי הרוח שהניעו המעבר מהחינוך הישן,[14] לזרם חדש של חינוך גבוה.[11] החינוך הגבוה הרחיב את ההשכלה הפורמלית שניתנה לתלמידים באתונה. בעקבות כך, החברה האתונאית החלה לייחס חשיבות רבה ליכולת אינטלקטואלית של האדם. במקביל, החלה החברה האתונאית להעניק חשיבות פחותה ליכולות הפיזיות שטמונות באדם.[11] השינוי גרם למחלוקת בין התומכים בחינוך הישן, לעומת התומכים בזרם החדש של ההשכלה הגבוהה. התומכים בחינוך הישן האמינו שחינוך שיכשיר ויטפח את הצד האינטלקטואלי של התלמיד יהרוס את התרבות האתונאית. חשש נוסף שהעלו המתנגדים הוא שסוג חינוך כזה יוביל את אתונה לעמדת נחיתות מבחינה הצבאית.[13] התומכים בהשכלה הגבוהה טענו מנגד, כי ההערכה הרבה לכח הפיזי, בעתיד הוא יוערך פחות מבחינת החברה. כמו כן, טענו התומכים כי בעתיד ההסתמכות על כח צבאי באתונה תהיה פחותה.[15] התומכים בהשכלה הגבוהה האמינו שחינוך צריך להיות כלי שמפתח את כלל הכוחות שטמונים באדם. פיתוח שכזה גם כולל פיתוח של הצד האינטלקטואלי שקיים באדם.[16] בסופו של דבר, ידם של התומכים בהשכלה הגבוהה הייתה על העליונה. בעקבות תהליך זה החל תהליך שבו מבנה החינוך הישן החל לשתנות. שינוי זה בחינוך הישן חל גם על תוכני הלימוד, וגם על המבנה הארגוני של חינוך זה.[11]

ההשכלה הגבוהה התמקדה בתחומים חדשים שכללו את תחומי המתמטיקה, האסטרונומיה, הרמוניה והדיאלקטיקה. הלימוד של התחומים הללו שם דגש רב על פיתוח החשיבה הפילוסופית של התלמיד ועל הגעתו לתובנות. לימוד של תחומים אלו עודד את התלמידים לעשות שימוש בידע שעמד לרשותם, על בסיס הסקת מסקנות לוגיות.[17]

הרווחה הכלכלית היוותה מרכיב מרכזי במערכת החדשה של ההשכלה הגבוהה באתונה. רק מי שמשפחתו הייתה מוכנה ויכולה לשלם עבור השכלה גבוה, היה יכול ללמוד במסגרתה. המורים העיקריים שלימדו במסגרת ההשכלה הגבוהה היו הסופיסטים. הסופיסטים גבו תשלום עבור השיעורים שנתנו. כדי להגיע למספר רב ככל הניתן של תלמידים, פרסמו הסופיסטים את עצמם.[18] רק מי שיכול היה להרשות לעצמו לשלם את המחיר שביקשו הסופיסטים, יכול היה להשתתף בשיעורים.[19] משום כך, מעמד האיכרים שהיה חסר אמצעים לא היה יכול לקחת חלק בחינוך הגבוה. עובדה זו הגבילה את האפשריות החינוכיות של מעמד האיכרים. בנוסף לכך נאסר על נשים ועבדים לקבל חינוך כלשהו. הנורמות החברתיות תבעו מן הנשים להישאר אך ורק במרחב הביתי. כמו כן, האמונה הרווחת בחברה האתונאית הייתה כי לנשים יש יכולת אינטלקטואלית פחותות מיכולותיהם של הגברים. עובדות אלו גרמו לכך שהנשים נשארו ללא כל נקודת גישה להשכלה פורמלית.[20] למרות הציפייה מנשים להישאר בבית ולתפקד כעקרת בית, ניתן לנשים סוג מסוים של חינוך בערך בגיל שבע, לימדו האמהות את הבנות כיצד לתפקד כעקרת בית.[21] כמו כן, קיבלו הבנות מהאמהות סוג מסוים של חינוך מוסרי. הסיבה לכך שתחילת החינוך לנשים הוא בגיל שבע היא מכיוון שבגיל זה ניתן להבחין לראשונה בהבדלים בין המינים.על העבדים נאסר בחוק לקבל כל סוג של חינוך.

לאחר שיוון הפכה לחלק מהאימפריה הרומית, היוונים המשכילים שימשו כעבדים של רומאים אמידים. העבדים היוונים המשכילים חינכו את ילדיהם של הרומאים האמידים. באופן הזה השתמרה התרבות היוונית גם תחת השלטון והחברה הרומית.[22]

מחנכים אתונאים קלאסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסוקרטס היה נואם אתונאי קלאסי רב השפעה.[23] מכיוון שנולד באתונה, נחשף איסוקרטס בגיל צעיר למחנכים כמו סוקרטס וגורגיאס. עובדה זו עזרה לו לפתח כישורי רטוריקה יוצאי דופן.[24] במהלך התבגרותו וכחלק מהתהליך החינוכי שעבר, החל איסוקרטס לראות באמנויות והמדעים תחומי דעת שחשיבותם פחותה. הוא התחיל להאמין שרטוריקה המרכיב החשוב ביותר בחינוך. לדעתו, מיומנות ברטוריקה אמורה לסייע לכל תלמיד להשיג את "הסגולה הטובה"(virtu).[25] בנוסף לכך, מטרת החינוך הייתה לייצר אזרח מועיל וכן לטפח את המנהיגים הפוליטיים של החברה. משום כך, יכולות רטוריות הפכו לאבן היסוד של התיאוריה החינוכית שעוצבה על ידו.[26] למרות זאת בתקופתו של איסוקרוס לא הייתה קיימת תוכנית מובנית וסדורה להשכלה הגבוהה. החינוך ניתן רק על ידי הסופיסטים שהיו עוברים ממקום למקום.[24] כדי להתמודד עם הקושי הזה, ייסד איסוקרטס את בית הספר שלו לרטוריקה שנת 393 לפני הספירה. התכנים בבית הספר היו שונים מן התכנים שנלמדו באקדמיה של אפלטון, (שנוסדה בשערך בשנת 387 לפנה"ס). התכנים באקדמיה של אפלטון התבססו במידה רבה על מדע, פילוסופיה ודיאלקטיקה.[27]

אפלטון (428–348 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל אפלטון בתערוכה בלובר

אפלטון היה פילוסוף באתונה הקלאסית שלמד תחת סוקרטס. הוא נחשב לאחד מתלמידיו המפורסמים ביותר. לאחר הוצאתו להורג של סוקרטס עזב אפלטון את אתונה בכעס, וויתר על קריירה של פוליטיקאי. הוא ונסע לאיטליה ולסיציליה.[28] הוא חזר עשר שנים מאוחר יותר לאתונה. כשחזר לאתונה, הקים את בית הספר שלו, האקדמיה (בשנת 387 לפנה"ס בערך). האקדמיה קרויה על שמו של הגיבור היווני הקדום אקדמוס. אפלטון ראה את החינוך ככלי שנועד לייצר אזרחים שיוכלו לפעול כחברים בקהילה האזרחית באתונה. במובן מסוים, אפלטון האמין שהאתונאים יכולים להשיג את ההשכלה באמצעות ההחברות בקהילה הפוליטית באתונה. עם זאת הוא הכיר בחשיבותו של החינוך המובנה - גבוה ככלי שיכול להועיל לפיתוח הסגולה הטובה.[29]

פיתוח הסגולה האזרחית היה רעיון המנחה שעיצב את תוכנית הלימודים ואת האקדמיה שייסד אפלטון. האקדמיה נחשבת בעיני רבים כאוניברסיטה הראשונה בעולם.[30]

באקדמיה החל אפלטון לפתח ולדון בתפיסה החינוכית שלו, ובתוכנית לימודית פוליטית תאורטית. תוכנית זו מתוארת בהרחבה באחד הדיאלוגים הידועים שלו,ספר המדינה[31]. בכתיבתו מתאר אפלטון את התהליך הקפדני שצריכים לעבור התלמידים כדי להגיע לסגולה אמיתית, ולראיה הנכונה והאמיתית של המציאות.[32] השכלה הנדרשת כדי להגיע להישגים אלה, כללה לדעתו של אפלטון חינוך בסיסי במוזיקה, שירה ואימון גופני. בנוסף כללה השכלה הזו ארבעה מרכיבים נוספים:1.שנתיים עד שלוש שנים של הכשרה צבאית (שתחשב כחובה).2. עשר שנים של הכשרה במדע ובמתמטיקה.3. חמש שנים של הכשרה בדיאלקטיקה. 4. חמש עשרה שנים של הכשרה פוליטית-מעשית. רק מתי מעט יוכלו לעבור את המסלול הזה במלואו.[33] מתי המעט שיעברו את ההכשרה במלואה יהפכו למלכים-פילוסופים. המלכים פילוסופים נחשבו בעיני אפלטון לראוים ביותר להנהיג את עיר המדינה.[34]

אריסטו (384–322 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזה של אריסטו

אריסטו היה פילוסוף יווני קלאסי. הוא נולד בסטגירה, כלקידיצה. בגיל שבע עשרה הצטרף אריסטו לאקדמיה של אפלטון באתונה. הוא נשאר שם עד גיל שלושים ושבע. הוא פרש מהאקדמיה בעקבות מותו של אפלטון.[35] לאחר שעזב את האקדמיה, עזב גם את מאתונה. לאחר שעזב את אתונה הצטרף אריסטו להרמיאס, סטודנט לשעבר באקדמיה, שהפך לשליט אטרנאוס ואסוס בחוף הצפון-מערבי של אנטוליה.[35] הוא נשאר באנטוליה עד בשנת 342 לפנה"ס. בשנה זו הוא קיבל בקשה מהמלך פיליפוס השני מלך מוקדון להיות המחנך של בנו אלכסנדר בן השלוש עשרה. אריסטו נענה להזמנה ועבר לפלה כדי להתחיל את עבודתו עם אלכסנדר שנודע בשנים מאוחרות יותר כ"אלכסנדר מוקדון".[36] אריסטו חזר לאתונה בשנת 352 לפנה"ס. עם חזרתו, עזר לו אלכסנדר מוקדון תלמידו לממן את בית הספר שהקים, הליקיאון.[37] חלק ניכר מהלימוד בליאקאום היה לימוד מחקרי. לבית הספר הייתה שיטה ברורה בכל הנוגע לאיסוף מידע. אריסטו העדיף שתלמידיו יתעסקו במחקר שדומה במובנים רבים למחקר אמפירי, ויימנעו ככל הניתן מעיסוק בדיאלקטיקה.[38]

מערכת החינוך ספרטנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטרה המרכזית של החברה הספרטנית הייתה להפוך את כלל האזרחים הגברים לחיילים. חיילים אלו נדרשו להיות בעלי כושר עמידה ויכולת הגנה על הפוליס. החיילים יועדו להיות חברים בפלנקס הספרטני. אחת הטענות כנגד ספרטה שמקורה בפלוטרכוס, ההיסטוריון יווני, הייתה שהנוהג בפוליס היה להרוג ילדים חלשים.[39] זוהי אכן הייתה אחת מן התקנות של מועצת העיר ספרטה. תקנה זו קבעה שמועצת העיר רשאית לקבוע אם ילד ספציפי זכאי לחיות בעיר ספרטה,או שיש לגון אותו למוות על ידי נטישתו, וחשיפתו לפגעי הטבע.[39]

אגוגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תושבי ספרטה ייחסו חשיבות רבה לעוצמה הצבאית, וראו בה מרכיב מרכזי וחיוני בפוליס. משום כך, הספרטנים בנו את מערכת החינוך במבנה שמדמה מחנה צבאי. הם כינו את המבנה או המחנה הזה בשם אגוגה (Agoge).[40] ידע אינטלקטואלי נתפס בעיני הספרטנים כידע טרוויאלי, ואפילו חסר חשיבות. זוהי הסיבה לכך שמיומניות אקדמיות כגון קריאה וכתיבה היוו חלק מצומצם יחסית בתוכנית הלימודים בספרטה. המטרה חינוכית המרכזיתוהבלעדית של האגוגה הייתה להכשיר חיילים חזקים ומאומנים, שיוכלו להתשלב באופן מיטבי ב"פלנקס".

חינוך פורמלי לילדים ונערכים זכרים בספרטה החל בערך בגיל שבע. המדינה הוציאה את הילד מהמשמורת של הוריו, ושלחה אותו לגור בצריף עם נערים אחרים בני גילו.[41] הצריף היה ביתו החדש של הילד, ושאר הילדים שהתגוררו היו יכולים להחשב למעין "משפחה" שלו. במשך חמש השנים הבאות, עד גיל שתים עשרה חיים בצריפים הללו. שגרת החיים בצריפים כללה חיי יום יום רגילים, וגם אימונים צבאיים אזרח בוגר, שסיים את כל האימונים הצבאיים שלו והשתתף בקרבות היה המדריך של הנערים.[41]

המדריך הדגיש את חשיבות המשמעת ופעילות גופנית. הוא דאג שתלמידיו יקבלו מעט אוכל וביגוד מינימלי. מטרת החיסכון במשאבים הייתה שהנערים ילמדו איך לחפש מזון, לגנוב, ולסבול רעב קיצוני. אלו נחשבו למיומנויות הכרחיות לכל לוחם.[42] אותם נערים ששרדו את השלב הראשון של האימון עברו לשלב השני בו האימונים הפכו לקשים יותר. בשלב זה האימונים גופניים והאימונים הספורטיביים התנהלו כמעט ללא הפסקה. מתכונת האימונים הזו נועדה לבנות כוח וסיבולת אצל הנערים.[43] במהלך שלב זה, שנמשך עד גיל שמונה עשרה בערך, ארגנו המדריכים תרגילי לחימה בתוך היחידה. נערכו סימולציות של קרבות בין החניכים, ומעשי אומץ זכו לתשבחות. לעומת זאת, סימני פחדנות ואי ציות של החניכים גררו ענישה חמורה.[44]

במהלך אימוני הקרב, נחלקו הנערים ליחידות פלנקס כדי ללמוד לתמרן בקרב כקבוצה מגובשת ואחודה, ולא קבוצת פרטים נפרדת.[45] כדי להיות יעילים ואפקטיביים יותר במהלך התמרונים, התלמידים הוכשרו גם בריקוד ובמוזיקה. מטרת ההכשרה במקצועות אלו הייתה שיפור יכולת התנועה של הנערים התוך הפלנקס.[46] לקראת סיומו של השלב הקשה הזה, ציפו מהחניכים, לצוד ולהרוג לוטי, אדם שנחשב לאדם נחות או לעבד בעיני אנשי ספרטה.[47] אם אחד מן התלמידים נתפס, והרצח התפרסם לעיני כל, התלמיד נענש ונשפט. העונש יינתן לו על כך שלא הסתיר באופן מספק את הרצח, ולא על עצם הרצח.

אפבוס (Ephebos)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל אפבוס לבוש כְלָאמִיס מהמאה ה-1 לפנה"ס מהעיר העתיקה טראלס באיידין במוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול

התלמידים היו מסיימים את הלימודים באגוגה בגיל שמונה עשרה. עם סיום הלימודים הם מקבלים את התואר "אפבוס (אנ').[48] עם הפיכתו לאפבוס, החניך היה נשבע שבועת נאמנות לספרטה. במקביל, הוא צורף לארגון פרטי כדי להמשיך את האימונים בו. במסגרת הארגון הוא התחרה בציד, ובתחרויות התעמלות, והתאמן בשימוש בנשק ובקרבות מדומים.[39] לאחר כשנתיים, בהגיעו לגיל 20, הסתיים ההכשרה בארגון הפרטי, והגברים המבוגרים יחשבו באופן רשמי לחיילים ספרטניים.[47]

חינוך נשים ספרטניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים ספרטניות, בניגוד לנשים האתונאיות, התחנכו במסגרת פורמלית, שהייתה בפיקוח השלטונות.[49] חלק גדול מהלימודים הללו לנשים התרכז בנושאי חינוך גופני. עד גיל שמונה עשרה בערך הוכשרו הנשים תחומים שונים בספורט.[50] כישוריהן של הנערות הללו נבחנו בקביעות בתחרויות כמו המרוץ השנתי בתחרות ה-הראיה, שאורגנה על ידי נשות אליס. התחרות עצמה נערכה בעיר אולימפיה.[51] בנוסף לחינוך הגופני, הנערות בספרטה למדו כיצד לשיר במקהלה, ריקוד, ונגינה על כלי נגינה. מי שלימד את הנערות את תחומי הדעת הללו היו המשוררים נודדים כדוגמת אלקמן, או נשים מבוגרות בספרטה.[52] החינוך שניתן לנשים בספרטה הייה חינוך קפדני מאוד. מטרת החינוך המרכזית הייתה להכשיר אמהות עתידיות לחיילים. גם אמהות זו הייתה אמורה באופן אידיאלי לעזור בשימור כוחם של הפלנקסים, שהיו מרכזיים מאוד בהגנה על ספרטה.[53]

מחנכים יוונים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתגורס (570–490 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזה של פיתגורס

פיתגורס היה אחד ממספר רב ביותר של פילוסופים יווניים. הוא חי את באי סאמוס וידוע בעיקר בתרומתו למקצוע המתמטיקה. פיתגורס לימד פילוסופיה של חיים, דת ומתמטיקה בבית הספר שהקים בקרוטון, שהייתה מושבה בשליטת יוון. האסכולה של פיתגורס פיתחה בין היתר גם את משפט פיתגורס. משפט זה קובע כי סכום שטחי הריבועים הבנויים על הניצבים במשולש ישר-זווית, שווה לשטח הריבוע הבנוי על היתר. תלמידי פיתגורס היו ידועים בכינוי "פיתגוראים".

פיתגוראים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיתגוראים אימצו לעצמם דרך חיים ברורה מאוד. הם היו מפורסמים בידידותם, באלטרואיזם שלהם, וביושרתם. הפיתגוראים האמינו בחיים שאחרי המוות ובחייה של הנשמה לאחר ההיפרדותה מן הגוף. אמונה זו דחפה אותם לוותר על נכסיהם האישיים. הנכסים שהיו ברשותם היו נכסים שנחשבו לרכושה של הקהילה. בנוסף לכך, היו הפיתגוראים צמחונים. האנשים שחיו בקהילה הפיתגוראית כונו בחברה החיצונית בשם 'כמתמטיקוי',[54]מילה ביוונית שפירושה לומדים.[55]במובנים רבים, אורח החיים של הפיתגוראים היה דומה לאורח החיים דתי,או לאורח חיים בכת. אורח החיים של הפיתגוארים נשמר בסודיות רבה, והוא כלל בתוכו אמונות ומצוות. בנוסף לכך, היחס כלפי פיתגורס היה יחס שהתלוותה אליו תחושה של יראת קודש. התלמידים לא חלקו על דבריו של פיתגורס.[56] הסודיות הרבה של חברת הלומדים הפיתגוראית באה לידי ביטוי במיעוט הידיעות על אורח החיים של חברה זו.

תוכנית הלימודים של הפיתגוראים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתגורס לימד את תלמידיו באמצעות שתי שיטות לימוד שונות: שיטת לימוד אקזוטרית ושיטת לימוד אזוטרית. שיטת הלימוד האקזוטרית התייחסה להוראת הרעיונות המקובלים, שהיו גלויים לכל ומקובלים בכל חברה. שיעורים אלו נמשכו בדרך כלל שלוש שנים. המתודה האזוטרית הייתה מתודה שלימדה ועסקה ברעיונות פילוספיים נסתרים. הלימוד של התורות האזוטריות לא היה לימוד שהוגבל בזמן. הלימוד בשיטת לימוד זו נמשך עד הנקודה שבה חשב פיתגורס שהחומר הובן על ידי התלמיד. במתודה האזוטרית התלמידים התמקדו במשמעויות הנסתרות של הפילוסופיה. במוקד המתודלוגיה האקזוטרית העמיד פיתגורס את העיסוק באתיקה. במסגרת זו לימד פיתגורס את הרעיון כי הפכים בכולם תלוים זה בזה. כמו כן,, הוא לימד מהי הדינמיקה שמתקיימת מאוחרי האיזון זה.

חוץ מהישגים המפורסמים שלהם, למדו הפיתגוראים רעיונות מתמטיים שונים. הם למדו את הרעיונות או התיזות הבאות: משפט פיתגורס, מספרים אי-רציונליים, חמישה מצולעים רגילים ספציפיים, וכי כדור הארץ הוא מרכז היקום. אנשים רבים האמינו שהרעיונות המתמטיים שפותחו על ידי פיתגורס אפשרו להבין בצורה טובה יותר את המציאות. באמצעות הרעיונות של פיתגורס ניתן היה להבין האם המציאות יכולה להחשב למסודרת, והאם היא בנויה במבנה גיאומטרי. לצד החקירה המתימטית, פיתגורס פיתח תיאוריה כוללנית להבנת המציאות. טענתו המרכזית הייתה כי כל הדברים הם מספרים.[57] לפיתגורס סגנון הוראה ייחודי. הוא מעולם לא הופיע פנים אל פנים בפני תלמידיו בקורסים שהתקיימו במתודה האקזוטרית. לאחר שהתלמידים השלימו את השכלתם בשיטה האקזוטרית, הם החלו לבצע חקירה אישית עצמאית. חקירה זו הוגדרה כסוג של לימוד אישי. עם המצטיינים במחקר האישי קיים סוקרטס מערכת קשרים אישית ואינטימית יותר.

כללי בית הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד למערכות חינוך שפעלו באותה תקופה, גם נשים היו יכולות להמנות עם התלמידים של פיתגורס. לתלמידי פיתגורס היו כללים שצריך לפעול לפיהם כמו: אי אכילת שעועית, האיסור להרים חפצים שנפלו, האיסור לגעת בתרנגולות לבנות, האיסור להבעיר את האש בברזל, והאיסור להסתכל במראה שנמצאת ליד אור.[58]

מתמטיקה ומוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לבחון כמה מן הפיתוחים המתמטיים של פיתגורס גם על תחום המוזיקה, וכן לבחון כיצד הם השפיעו על התפיסה שלו את המוזיקה ואת היחס בינה לבין המתמטיקה. דוגמה כזו ניתן לראות באמצעות הרעיון של פרופורציות ויחסים. הפיתגוראים ידועים בניסוח של התאמות בין ערכים מספריים ובין הרמוניות. פריטה על מיתר יכולה לדעת הפיתגוראים להתרגם לערכים מתמטיים, וההרמוניה יכולה הייתה להתרגם לפרופורציות בין מספרים.

רעיונות מרכזיים שפותחו על ידי האסכולה הפיתגוראית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאסכולה של פיתגורס הייתה כאמור תפיסה כוללת כעל המציאות, שטענה שהמציאות כולה מורכבת ממספרים. כל תופעה או חפץ בעולם היה יכול להיות מתואר באמצעות מספר יחיד.[59] המספר 6,לדוגמה הוא המספר שמסמל את הבריאה. המספר 5 הוא המספר שמסמל את הנישואין. המספר 4 הוא המספר שמסמל את הצדק. המספר 3 הוא המספר שמסמל את ההרמוניה. מספר 2 הוא המספר המסמל את הדעת. והמספר 1 הוא המספר שמסמל את התבונה.[60]

חברת הלומדים הפיתגוריאית הייתה חברה שהמרכיב הסודי בה היה רב. היחסים בחברת הלומדים היו אמנם מבוססים על רעיונות של של שלום ואחווה אך הם הו סודיים לחברה החיצונית. משום כך, הידיעות על חברת הלומדים הפיתגוראית ועל תוכני הלימוד בה הן ידיעות מועטות מאוד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Downey, "Ancient Education," The classical Journal52, no.8 (May 1957): 339.
  2. ^ "Pythagoras". www2.stetson.edu. Retrieved 2017-11-07.
  3. ^ Ed. Sienkewicz, "Daily Life and Customs," Ancient Greece (New Jersey: Salem Press, I)
  4. ^ Gower, Timothy (2008). Princeton Companion to Mathematics. Princeton University: Princeton University Press. pp. 200–208. ISBN 978-1-4008-3039-8.
  5. ^ Lynch. Aristotle's School. p. 36.
  6. ^ Sienkewicz, Joseph, ed. (2007). "Education and Training". Ancient Greece. New Jersey: Salem Press, Inc. p. 344.
  7. ^ Plutarch (1927). "The Training of Children". Moralia. Loeb Classical Library. p. 7.
  8. ^ Lynch, Tosca A.C.; Rocconi, Eleonora, eds. (2020). A Companion to Ancient Greek and Roman Music. Wiley. p. 1. doi:10.1002/9781119275510. ISBN 9781119275473.
  9. ^ Lynch, Tosca A.C. (2020-03-13). "'Tuning the Lyre, Tuning the Soul': Harmonia, Justice and the Kosmos of the Soul in Plato's Republic and Timaeus". Greek and Roman Musical Studies. 8 (1): 111–155. doi:10.1163/22129758-12341365. ISSN 2212-974X.
  10. ^ Beck, Frederick A.G. (1964). Greek Education, 450–350 B.C. London: Methuen & CO LTD. pp. 201–202.
  11. ^ 1 2 3 4 Lynch. Aristotle's School. p. 38.
  12. ^ Lodge, R.C. (1970). Plato's Theory of Education. New York: Russell & Russell. p. 11.
  13. ^ 1 2 Aristophanes, Lysistrata and Other Plays (London: Penguin Classics, 2002), 65.
  14. ^ שבמהותו הוא חינוך בסיסי יותר
  15. ^ Plutarch The Training of Children, c. 110 CE (Ancient History Sourcebook), 5-6.
  16. ^ Downey, "Ancient Education," The Classical Journal 52, no.8 (May 1980): 340.
  17. ^ Lodge (1948). "Plato's Theory of Education". Nature. 161 (4089): 304. Bibcode:1948Natur.161Q.376.. doi:10.1038/161376a0.
  18. ^ Lynch. Aristotle's School. p. 39.
  19. ^ Lynch. Aristotle's School. p. 38.
  20. ^ O’pry, Kay (2012). "Social and Political Roles of Women in Athens and Sparta". Saber and Scroll. 1: 9.
  21. ^ Bloomer, W. Martin (2016). A Companion to Ancient Education. Malden, MA: Willey-Blackwell. p. 305. ISBN 978-1-118-99741-3.
  22. ^ Plutarch (1960). The Rise and Fall of Athens: Nine Greek Lives. London: Penguin Classics. pp. 168–9.
  23. ^ Beck. Greek Education. p. 253.
  24. ^ 1 2 Matsen, Patricia; Rollinson, Philip; Sousa, Marion (1990). Readings from Classical Rhetoric. Edwardsville: Southern Illinois University Press. p. 43.
  25. ^ Beck. Greek Education. p. 255.
  26. ^ Beck. Greek Education. p. 257.
  27. ^ Beck. Greek Education. p. 293.
  28. ^ Beck. Greek Education. p. 227.
  29. ^ Beck. Greek Education. p. 200.
  30. ^ Beck. Greek Education. p. 240.
  31. ^ או פוליטאה
  32. ^ Lodge (1948). "Plato's Theory of Education". Nature. 161 (4089): 303. Bibcode:1948Natur.161Q.376.. doi:10.1038/161376a0.
  33. ^ Plato (2013). Republic. Cambridge: Harvard University Press. p. 186.
  34. ^ Plato. Republic. p. 188.
  35. ^ 1 2 Anagnostopoulos, Georgios, ed. (2013). "First Athenian Period". A Companion to Aristotle. Wiley-Blackwell. p. 5.
  36. ^ Anagnostopoulos (ed.). Companion to Aristotle. p. 8.
  37. ^ Anagnostopoulos (ed.). Companion to Aristotle. p. 9.
  38. ^ Lynch. Aristotle's School. p. 87.
  39. ^ 1 2 3 Ed. Sienkewicz, "Education and Training," Ancient Greece (New Jersey: Salem Press, Inc. 2007), 344.
  40. ^ Adkins and Adkins, "Handbook to Life in Ancient Greece" (New York: Facts On File, Inc. 2005), p.104.
  41. ^ 1 2 Adkins and Adkins, Handbook to Life in Ancient Greece (New York: Facts On File, Inc., 2005), 104.
  42. ^ Adkins and Adkins, "Handbook", 104-5
  43. ^ Adkins and Adkins, Handbook, 104, 275
  44. ^ Adkins and Adkins, Handbook, 105
  45. ^ Adkins and Adkins, Handbook to Life in Ancient Greece (New York: Facts On File, Inc., 2005), 104.
  46. ^ Adkins and Adkins, Handbook,p. 275
  47. ^ 1 2 Ed. Sienkewicz, "Education and Training," Ancient Greece (New Jersey: Salem Press, Inc. 2007),p. 344.
  48. ^ Ed. Sienkewicz, "Education and Training," Ancient Greece (New Jersey: Salem Press, Inc. 2007),p. 344.
  49. ^ Pomeroy, Sarah B. Spartan Women. (Oxford: Oxford University Press, 2002), pp.27-29.
  50. ^ Pomeroy, "Spartan Women". pp', 13-14
  51. ^ Pomeroy, Spartan Women,p. 24.
  52. ^ Pomeroy, "Spartan Women", pp.5-12.
  53. ^ .Pomeroy, Spartan Women p. 4.
  54. ^ (μαθηματικοί,
  55. ^ "Biography of Pythagoras – math word definition – Math Open Reference". www.mathopenref.com. Retrieved 2017-11-07.
  56. ^ שמואל שקולניקוב, אליעזר ונריב, פילוסופיה יוונית. (תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1997)כרך א' עמ' 28
  57. ^ שמואל שקולניקוב, אליעזר ונריב, פילוסופיה יוונית. (תל אביב :האוניברסיטה הפתוחה, 1997)כרך א' עמ' 29
  58. ^ "Pythagoras and the Pythagoreans". www.math.tamu.edu. נבדק ב-2017-11-08.
  59. ^ Gower, Timothy (2008). Princeton Companion to Mathematics .Princeton University: Princeton University Press. pp. 200–208
  60. ^ "Pythagoras and the Pythagoreans". www.math.tamu.edu. Retrieved 2017-11-08.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חינוך_ביוון_העתיקה&oldid=38348635"