חינוך למוות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חינוך למוות
Education For Death
Education for Death.jpg
מבוסס על Education for Death: The Making of the Nazi מאת גרגור צימר
בימוי קלייד גרונימי
הופק בידי וולט דיסני
תסריט ג'ו גראנט
מדבבים ארט סמית'
מוזיקה אוליבר וואלאס
מדינה ארצות הברית של אמריקה
הקרנת בכורה 15 בינואר 1943
משך הקרנה 10 דק'
שפת הסרט

אנגלית (קריין)

גרמנית (דמויות)
סוגה פרופגנדה
דף הסרט ב-IMDb

הסרט "החינוך למוות: יצירת הנאציזם"אנגלית:Education for Death: The Making of the Nazi) הוא סרט אנימציה תעמולתי קצר. הסרט נוצר על ידי וולט דיסני בשנת 1943 בעודו מבוסס על ספר בעל אותו השם שנכתב על ידי גרגור צימר[1]. הסרט מתאר את סיפור חייו של הנס, ילד שנולד בגרמניה הנאצית ומתחנך על פי עקרונותיה. הסרט עוקב אחר הנס מיום היוולדו ועד גיוסו לצבא הנאצי וצעידתו אל המלחמה.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הסרט זוג גרמני מוכיחים לשופט עליון נאצי כי הם אכן אריים טהורים וכי הם מסכימים לתת את בנם לשירותו של אדולף היטלר ושל המפלגה הנאצית. הילד נקרא באישור השופט הנס, כשעל הלוח שממולם יש רשימה של שמות אסורים וביניהם יאקאב (Jacov), דוד (David), עמוס (Amos), רות (Ruth), יהושוע, יצחק (Isaac), שרה (Sara)[2]. מיד לאחר מכן הם מקבלים עותק של מיין קאמפף על ידי השופט כפרס על שירותם להיטלר; הדרכון שלהם מכיל מקום עבור 12 ילדים נוספים וזהו רמז לכך שעל הזוג לייצר משפחה גדולה עבור המולדת הגרמנית ולמען גידול האוכלוסייה הארית הטהורה.

לאחר מכן מופיע הקטע הקומי היחיד של הסרט, שהאווירה שלו היא קלה יותר בהשוואה לשאר הסרט. לקהל נאמר כי כאשר הנס גדל, הוא שומע גרסה מעוותת של טבעת הניבלונג המתארת את היטלר באופי דומה לזה של זיגפריד שהציל את ברונהילדה, ואלקירי שמנה המייצגת את גרמניה, ממכשפה מרושעת המייצגת את הדמוקרטיה. (הדובר מספר בעוקצנות כי "המוסר של הסיפור הזה הוא שהיטלר הרים את גרמניה על רגליה, טיפס על האוכף ולקח אותה לסיבוב". הודות לסוג זה של סיפור ילדים מעוות, הנס הופך מוקסם להיטלר כאשר והוא ושאר בני הנוער הצעירים של הנוער ההיטלראי מצדיעים להיטלר לדיוקן של היטלר לבוש כאביר.

בקטע הבא, הקהל רואה את הנס חולה ומרותק למיטתו. אמו מתפללת בשבילו בידיעה שזה רק עניין של זמן עד שהשלטונות יבואו לקחת אותו לשרת את היטלר. ואז מגיע קצין נאצי שנוקש בדלת כדי לקחת את הנס, אבל אמו אומרת שהוא חולה וצריך טיפול. הקצין פוקד עליה לרפא את בנה במהירות ולהכין אותו לעזוב, תוך כדי כך הוא רומז שאם הנס לא יבריא, הוא יומת. הוא מורה לה לא לעשות לו שום דבר נוסף שיגרום לו להיות רכרוכי וחלש, וכן להסביר לו כי לחייל אסור להראות אף טיפה של רחמים או כל רגש אחר.

בסופו של דבר הנס מתאושש וממשיך ב"חינוך" שלו בבית הספר, שם הנס ושאר חבריו לכיתה, כולם במדים של הנוער ההיטלראי, מצדיעים לתמונה של היטלר, של הרמן גרינג ושל יוזף גבלס לאחר מכן המורה מצייר על הלוח קריקטורה של ארנב שנאכל על ידי שועל, מה שגורם להנס לרחם על הארנב. המורה, רותח מזעם על ההערה הרכרוכית של הנס, מזמין אותו לשבת בפינה עם כובע המזכיר את כובע היהודים dunce cap (אנ'). כאשר הנס יושב בפינה, הוא שומע את שאר חברי הכיתה מפרשים את הקריקטורה בצורה ה"נכונה" שהיא "לחולשה אין מקום בחייל" ו"החזק ישלוט בחלש". תחושות המובכות והעונש שניתן לו גורמות להנס לחזור בו מההערה שלו והוא מסכים ומחזק שחייבים להשמיד את החלשים.

לאחר מכן, הנס נוטל חלק ב"מסע הצלב של הספר", שבו שורפים ספרים עם רעיונות המנוגדים לרעיונות היטלר והנאצים (אלברט איינשטיין, ברוך שפינוזה, וולטר, זיגמונד פרויד). הם מחליפים את התנ"ך במיין קמפף, ואת הצלב עם חרב נאצית, וכן, שורפים כנסייה קתולית. ואז הנס עוסק בשנים הבאות ב"לצעוד ולהריע, להריע ולצעוד!" הכוונה לצעדת זיג הייל. הוא מתבגר ונהיה נער (לובש מדים דומים לזה של האס אה). עדיין "מריע וצועד" עד שהוא הופך למבוגר, או ל"נאצי טוב" (במדי הוורמאכט), הרוחש שנאה כלפי כל אדם שמתנגד להיטלר. כאשר אין שום שורש של צחוק, תקווה, סובלנות, או רחמים נטוע בו, הוא "לא רואה יותר ממה שהמפלגה רוצה שיראה, אומר רק מה שהמפלגה רוצה שיאמר, ועושה רק מה שהמפלגה רוצה שהוא יעשה".

בסוף הסרטון, הנס ושאר החיילים הגרמנים יוצאים למלחמה 'רק' כדי להיעלם לתוך שורות של קברים זהים, בלי שום דבר מלבד צלב קרס וקסדה מונחת על העליונה. כך למעשה החינוך של הנס הושלם – "החינוך שלו ... למוות."

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חינוך למוות: יצירת הנאציזם יצא כאשר דיסני הייתה תחת חוזה ממשלתי לייצור 32 סרטי אנימציה קצרים בשנים 19411945. בשנת 1940, וולט דיסני הוציא על הסרט פנטסיה (1940) פי ארבעה מהתקציב שלו אשר סבל מהכנסה נמוכה. כשהתקרב לפשיטת רגל וכשמחצית מעובדיו שבתו נאלץ וולט דיסני לחפש פתרון שיביא כסף לאולפן. הסמיכות של הסטודיו ליצרנית המטוסים הצבאיים, לוקהיד, סייעה לטפח חוזה ממשלתי אמריקני ל-32 סרטי תעמולה קצרים במחיר של 4,500 דולר לאחד. זה הציל את החברה מפשיטת רגל ואיפשר להם לשלם לעובדים שלהם[3].

הדיאלוג של הדמויות הוא בגרמנית, והוא אינו מתורגם ואינו מדובב על ידי המדובב שמדבר באנגלית, ארט סמית'. כמו גם, הקלטה של אדולף היטלר בנאום דמגוגי מושמעת בסצנת עצרת הלפידים. לאחר מכן מופיע רצף תרחישים שבהם נראה כי הנס הופך לחייל גרמני יחד עם שאר בני הנוער ההיטלראי.

משום שסרט זה נועד להיות סרט תעמולה אנטי-נאצי בזמן מלחמת העולם השנייה, נדיר לראותו כיום, אך הוא מוצג באוצרות ה-DVD של וולט דיסני. אוסף של סרטים קצרים של וולט דיסני העוסקים במלחמה שיצא ב-18 במאי 2004.

קשר לספרו של צימר[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרגור צימר, סופר ומחנך אמריקאי שחי בגרמניה בשנים 1928–1939, כתב את הספר "חינוך למוות" לאחר שברח מגרמניה ערב מלחמת העולם השנייה. הספר מדגיש את המתרחש בחינוך הנאצי של הנוער הגרמני.

הסיפור הנרטיבי מתמקד בקבוצת בני נוער, בהדרכתו של שוטר סער נאצי העונה לשם פראנץ. החבורה מטיילת אל היער ועם רדת הלילה, פראנץ מרצה על חובתם לשמור על טוהר המין האנושי ועל טוהר הגזע הארי, ומציע לסמל את המשימה הזאת בטקס חגיגי כדי "להראות לכולם כי אש והרס יהיו הסוף של אלה שאינם חושבים כמותנו". פראנץ אוחז בשישה ספרים:התנ"ך, התלמוד, הקוראן, עבודות שייקספיר, חוזה ורסאי וביוגרפיה של יוסיף סטלין. הספרים עוברים מיד ליד בין אנשי המעגל וכל ילד יורק על הספרים. האחרון מושיט אותם בחזרה לפראנץ שמספיג אותם בנפט ומדליק אותם. לאחר מכן פראנץ שר את המנון גרמניה, Deutschlandlied, ואת שיר הורסט וסל סביב המדורה.

הספר העניק השראה לשני עיבודים שונים; חינוך למוות ולילדי היטלר(אנ'). הראשון התייחס למסקנותיו של צימר ברצינות רבה, שכן הוא הראה את הפיכתו של הנס מנער חף מפשע לחייל נאצי מסורבל. איך בבית הספר שוטפים את מוחותיהם של התלמידים, באשר בכיתה המורה מלמד את התלמידים על חוקי הטבע, על כך שלשועל החזק יש הזכות להרוג את הארנב החלש. כאשר הנס אינו מסכים עם המורה, הוא נענש עד שהוא מיישר את קו המחשבה שלו עם זה של המורה ושאר הכיתה. הסצנה של שריפת הספרים היא חלק מהסיום של "החינוך" וההרס הנאציים. הוא מציג קהל נושא לפידים שהצית את ערימת הספרים של ג'ון מילטון, של ברוך שפינוזה, של אלברט איינשטיין, שלוולטר ושל תומאס מאן. לאחר מכן הוא מראה את שריפת צעדת החתונה של פליקס מנדלסון. זה רמז לחוקי הגזע הנאציים, ולבסוף גם שריפה של יצירות אומנות יהודיות[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חינוך למוות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ziemer, Gregor, 1899-1982., Education for death, the making of the Nazi, New York,: Octagon Books, 1972 [©1941]
  2. ^ כל השמות הם שמות יהודיים חוץ מכמה בודדים כגון Franklin, שמתייחס ל פרנקלין דלאנו רוזוולט.
  3. ^ Raiti, G. C. (2007). "The Disappearance of Disney Animated Propaganda: A Globalization Perspective". Animation 2 (2): 153–169. ISSN 1746-8477. doi:10.1177/1746847707074703. 
  4. ^ Fishburn, Matthew (2007). "Books Are Weapons: Wartime Responses to the Nazi Bookfires of 1933". Book History (Pennsylvania State University Press) 10: 223–251. ISSN 1098-7371. doi:10.1353/bh.2007.0004.