חינוך (הלכה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מצוות חינוך
(מקורות עיקריים)
מקרא

‏‏ספר בראשית, פרק י"ח, פסוק י"ט

ספר משלי, פרק כ"ב, פסוק ו'
משנה משנה, מסכת סוכה, פרק ג', משנה ט"ו
תלמוד בבלי תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ב, עמוד א'
משנה תורה

משנה תורה לרמב"ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק י"ז, הלכה כ"ח

משנה תורה לרמב"ם, הלכות אבל, פרק ג', הלכה י"ב

מצוות חינוך (או דין חינוך) היא מצווה מדרבנן המחייבת את האב לחנך את בנו הקטן לקיים את המצוות, על מנת להרגילו לקיימם אף לכשיגדיל ויתחייב במצוות מהתורה. המילה 'חינוך' פירושה התחלה או הרגל.

מהות המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דין הקטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קטן (הלכה)

על פי התורה[דרוש מקור], קטן שהוא פחות מגיל שלוש עשרה, פטור מלקיים מצוות, עד גיל שלוש עשרה, אז הוא נעשה בר מצווה. אף שמהתורה הקטן פטור מהמצוות, החל מגיל חינוך חלה על אביו החובה לחנך אותו - לגרום לקיים מצוות[דרוש מקור].

מצווה זו המוטלת על האב צריכה להעשות במקביל להתפתחות הבנתו של הקטן, כך למשל כאשר הקטן מבין את משמעותה של השבת יש לחנך אותו שלא לעבור על איסורי שבת, כאשר הוא יכול ללבוש ציצית יש לקנות לו ציצית, הלכה זו מופיעה לראשונה במשנה[1] "קטן היודע לנענע חייב בלולב" ובתלמוד בבלי מובאת ברייתא המרחיבה הלכה זו:

תנו רבנן: קטן היודע לנענע - חייב בלולב, להתעטף - חייב בציצית, לשמור תפילין - אביו לוקח לו תפילין. יודע לדבר - אביו לומדו תורה וקריאת שמע. תורה מאי היא? - אמר רב המנונא: תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. קריאת שמע מאי היא? פסוק ראשון...

החייבים במצוות חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשונים נחלקו על מי מוטלת מצווה זו, יש שכתבו שהאב בלבד מחיוב מצוות חינוך, אך אחרים סוברים שאף אמו חייבת במצוות חינוך[דרוש מקור], לדעת הרמב"ם אף הבן עצמו מחיוב לקיים את המצוות מחמת 'מצוות חינוך'[דרוש מקור]. רבי אלחנן וסרמן בספרו קובץ שיעורים מבאר דעה זו שאף שאינו מחויב כלל במצוות, מכל מקום מוטלת עליו החובה הפשוטה 'לעשות רצון הבורא', שהוא לשמוע לדברי החכמים כמו שכתוב בתורה "ועשית ככל אשר יורוך".

מצוות שאף קטן מחיוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיוב קטן בר דעת בשבע מצוות בני נח[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש מהאחרונים[2] שחידשו, על פי מאמר התלמוד ש"ליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור" (=אין דבר שלישראל מותר ולגוי אסור), ומאחר ובגוי משעה שנעשה בר דעת מתחייב בשבע מצוות בני נח, אם כן אף ישראל בר דעת יתחייב במצוות אלו, מהטעם הנ"ל שאי אפשר שישראל יהיה פטור ממצווה שגוי חייב עליה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה, מסכת סוכה, פרק ג', משנה ט"ו
  2. ^ ספר נחל יצחק סימן ז' ס"ק ד', וספר אור שמח על הרמב"ם, הלכות איסורי ביאה פ"ג ה"ב