חירם ממטה נפתלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חִירָם (ולפעמים חִירוֹם) הוא דמות מקראית, אמן עברי, בן העיר צור, שנשלח על ידי חירם מלך צור (אין לבלבל ביניהם) אל שלמה המלך, לצורך בנייתו של בית המקדש הראשון. חירם עשה את עבודות הנחושת לבית המקדש ולכליו.

זהותו וייחוסו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הנאמר בספר מלכים, היה חירם מבני ישראל, משבט נפתלי, בן העיר צור.

וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיִּקַּח אֶת חִירָם מִצֹּר. בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי, וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת; וַיִּמָּלֵא אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה בַּנְּחֹשֶׁת; וַיָּבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיַּעַשׂ אֶת כָּל מְלַאכְתּוֹ.

– מלכים-א ז, יג-יד.

פרטים נוספים מוסיף הכתוב בספר דברי הימים:

וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה, אֶל חוּרָם מֶלֶךְ צֹר לֵאמֹר: כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ, עִם דָּוִיד אָבִי, וַתִּשְׁלַח לוֹ אֲרָזִים, לִבְנוֹת לוֹ בַיִת לָשֶׁבֶת בּוֹ... וְעַתָּה שְׁלַח לִי אִישׁ חָכָם לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת וּבַבַּרְזֶל וּבָאַרְגְּוָן וְכַרְמִיל וּתְכֵלֶת, וְיֹדֵעַ לְפַתֵּחַ פִּתּוּחִים. עִם הַחֲכָמִים אֲשֶׁר עִמִּי בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר הֵכִין, דָּוִיד אָבִי...
וַיֹּאמֶר חוּרָם מֶלֶךְ צֹר בִּכְתָב, וַיִּשְׁלַח אֶל שְׁלֹמֹה... וְעַתָּה שָׁלַחְתִּי אִישׁ חָכָם יוֹדֵעַ בִּינָה, לְחוּרָם אָבִי. בֶּן אִשָּׁה מִן בְּנוֹת דָּן, וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי.

– דברי-הימים-ב ב, פסוקים ב, ו, י, יב-יג.

לפי הנאמר בדברי הימים, אמו הייתה משבט דן.
פרט נוסף שמתחדש בדברי הימים, שחירם מלך צור שלח את חירם-משבט-נפתלי אל שלמה, לבקשתו. פרט נוסף שלא הוזכר בספר מלכים, הוא היותו של חירם אומן גם בזהב, בתכלת, בארגמן ובברזל, ולא רק בנחושת. הרד"ק כותב בפירושו (מלכים-א ז, יד), שהכתוב בספר מלכים ציין רק את הנחושת, מפני שלצורך הנחושת הוזמן אל שלמה.

עבודת שבט דן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתייחסותו לעובדה שאימו של חירם באה משבט דן, מביא התלמוד מאמר שקושרת את שמו של חירם עם אהליאב בן אחיסמך, שעסק בבניין המשכן במדבר, והיה גם הוא בן שבט דן:

אמר רבי יוחנן: מנין שלא ישַנֶּה אדם מאומנותו ומאומנות אבותיו? שנאמר (מלכים-א ז, יג): וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיִּקַּח אֶת חִירָם מִצֹּר, בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי, וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת; ואמר מר: אימיה (אמו של חירם) מבית דן, וכתיב (שמות לא, ו) אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן.

– בבלי, ערכין טז ע"ב.

בשותפות עם שבט יהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדרש נוסף שמוזכר בעניינו של חירם, משווה בין שותפותו של שבט דן עם שבט יהודה בבניין בית המקדש הראשון לבין השותפות בבניין המשכן:

אמר רבי לוי בשם רבי חמא בשם רבי חנינא: שבטו של דן ושבטו של יהודה. שבטו של יהודה - בצלאל, שבטו של דן - אהליאב בן אחיסמך למטה דן. וכן במלאכת המקדש שני השבטים הללו היו שותפין: "וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיִּקַּח אֶת חִירָם" וגו', בן אלמנה הוא ממטה דן, ושלמה בן דוד שהיה משבטו של יהודה.

– פסיקתא רבתי סוף פרשה ו.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חירם עבד, בבניין המקדש וכליו, בעבודות הנחושת. על מלאכתו נמנים עמודי יכין ובועז, ים הנחושת של שלמה, המכונות (בסיס נייד להעמיד עליו את הכיור) והכיורים. כמו כן עשה את כלי הנחושת (סירות, יעים ומזרקות). פירוט העבודות נמצא בספרים מלכים ודברי הימים:

במסורת הבונים החופשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב ארגון הבונים החופשיים, ניתן מעמד גבוה לדמותו של חירם (המכונה בפי הארגון "חירם אביף"), שכן מסורת הארגון מייחסת את שורשיו להתארגנות הבנאים שבנו את בית המקדש, וחירם בראשם. השם הפרטי "חירם" מקובל בקרב בנים לחברי הבונים החופשיים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]