חירן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חירן
גובה ממוצע ‎587‏ מטר
תאריך ייסוד 2010
תחום שיפוט 3.234 דונם

חירן הוא יישוב בהקמה, אשר עתיד לקום על אחת משלוחות הר חירן, הממוקם על הציר שבין מיתר לערד, בצפון מזרח הנגב, כיום (2019) יש במקום גרעין התיישבות[1].

היישוב עתיד לאכלס כ-2500 משפחות, המהוות כ-10,000 תושבים

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכנון ראשוני להקמת יישוב פרוורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלטת הממשלה על הקמת היישוב התקבלה בשנת 1999, ומיד אחר כך החלו מינהל מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי והשיכון בתכנונו[2]. בדצמבר 2001, המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, באמצעות ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים (ולנת"ע), אישרה את הקמתו של יישוב פרוורי במקום ובו 2,000 יחידות דיור[3]. באפריל 2003, החליטה המועצה הארצית להקפיא את התוכנית לבניית הישוב[4][5], לטובת הקמת יישוב גדול יותר בסמוך בשם "יתיר", על ידי חברת דנקנר השקעות שזכתה במכרז להקמתו[6]. המשרד לאיכות הסביבה החל במאבק נגד הקמת היישוב, בטענה שהיישוב יקום על חשבון שטחי יער יתיר ושטחים המיועדים לשמורת טבע. ושהוא יחסום מסדרון אקולוגי המחבר את אזור המדבר עם שפלת יהודה[7]. ביולי 2004, לאחר הליך שנמשך מספר שנים, החליטה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה דרום להמליץ בפני שר הפנים, אברהם פורז, על ביצוע שינויים במרחבי התכנון באזור, כך ששטחי היישובים המתוכננים "חירן" ו"יתיר" ו"כרמית" יספחו ליישוב מיתר. צירוף שלושת היישובים החדשים למיתר נועד ליצור יישוב פרברי גדול, בו למעלה מ-10,000 יחידות דיור[8]. ההחלטה על הקמת היישוב "יתיר" של קבוצת דנקנר לבסוף בוטלה, ותכנונה של חירן וכרמית נמשך[9].

המאבק נגד הקמת היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשטח בו תוכנן היישוב היה כפר בדואי לא מוכר - אום אל-חיראן, שאותו ביקשה המדינה לפנות לטובת הקמת חירן[10]. בשנת 2004 פנו נציגי אום אל-חיראן לבית משפט השלום בבאר שבע (ת"א 3326/04) כנגד ההחלטה להקמת היישוב חירן, בטענה כי המדינה היא זו שקבעה את ישיבתם במקום בשנות ה-50. ביוני 2007 הרסה המדינה 30 מבתי הכפר[11]. בשנת 2009 בית משפט השלום קבע כי העותרים לא הוכיחו רכישת זכויות במקרקעין ודחה את העתירה. הללו ערערו על פסק הדין בבית המשפט המחוזי (ע"א 1165/09), ובשנת 2011 בית המשפט המחוזי אימץ את מסקנותיו של בית משפט השלום. העותרים שבו וערערו לבית המשפט העליון. ב-2010 החליטה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה להכיר ביישוב, אולם בעקבות התערבות של משרד ראש הממשלה המועצה הפכה את החלטתה למחרת[12]. במאי 2015 דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור של המתגוררים במקום. השופט אליקים רובינשטיין פסק שאין לאנשי אום אל-חיראן זכויות במקום ולכן פעולות הממשלה לא הפרו את זכויותיהם[10][13]. השופטת דפנה ברק ארז כתבה בדעת מיעוט שעל הממשלה לשקול שנית את הפיצוי המוצע משום שהבדואים חיו באום אל-חיראן במשך עשרות שנים כבני רשות, ובפרט הציעה הקצאת חלקות אדמה ביישוב החדש עבורם[14].

הקמת היישוב לציבור הדתי לאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2012 החליטה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה להקים במקום יישוב המיועד לציבור הדתי לאומי[15]. לצורך הקמת היישוב נוסד כבר ב-2008 גרעין התיישבות על ידי משפחות מבית המדרש לבוגרי צבא בעלי, בעידודה וליוויה של תנועת אור להתיישבות בנגב ובגליל. ב-2010 עלה הגרעין למחנה יתיר, כמחנה התאקלמות זמני, על מנת להתקרב ליעד יישוב הקבע, במרכז היישוב והכניסה המזרחית מתוכנן מתחם תיירות, נופש ופנאי ויכיל מלון וקאנטרי קלאב, מגרשי ספורט. לאחר פינוי אחרוני התושבים באום אל-חיראן, החלו ביולי 2017 העבודות להקמת חירן[16]. בתקנון האגודה השיתופית של היישוב נכתב שהקרקעות במקום ישווקו רק ל"שומר תורה ומצוות לפי ערכי היהדות האורתודוקסית"[17].

בינואר 2019, חתם שר הפנים אריה דרעי על צו המספח את היישוב למועצה אזורית תמר, זאת אף שהמועצה הביעה התנגדות לכך, עד אז נמצא היישוב בתחום השיפוט של המועצה המקומית מיתר[18].

חינוך וקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביישוב כ-80 ילדים בגילאי 0–10, ובמקום פועלים מעון ושני גנים. תלמידי בית הספר נוסעים לבית הספר בסוסיא. כמו כן ילדי היישוב נהנים מפעילויות חינוך בלתי פורמלי אחר הצהריים במהלך ימות השבוע ובשבתות, תלמוד תורה ומפעילויות פנאי בחופשות. פעילות התרבות ביישוב כוללת חוגים, ערבי נשים וערבי גברים, שיחות והרצאות, ארוחות משותפות וטיולי גרעין. בנוסף לפעילות התרבות ביישוב עצמו, נהנים חברי היישוב גם מאירועי התרבות המתקיימים במועצה האזורית הר חברון ובסביבה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר תנועת אור
  2. ^ גדי גולן, ‏כרמית וחירן: התכנון התחיל, באתר גלובס, 19 באפריל 1999
  3. ^ גדי גולן, ‏שני יישובים קהילתיים חדשים יוקמו בנגב: נוה תמרים וחירן, באתר גלובס, 2 בדצמבר 2001
    שלומי שפר, המועצה הארצית אישרה את הקמת היישובים נוה תמרים וחירן בנגב, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2001
  4. ^ אלעזר לוין, ‏בניית חירן הוקפאה - פרויקט יתיר הוכפל ל-2,900 יחידות, באתר גלובס, 6 באפריל 2003
  5. ^ פרוטוקול המועצה הארצית מס' 438 מיום ג' 3 ביוני 2003
  6. ^ עופר פטרסבורג, דנקנר מוביל קבוצת משקיעים להקמת ישוב בנגב, באתר ynet, 7 בפברואר 2002
    צפריר רינתהמועצה הארצית אישרה לדנקנר את הקמת יתיר: פרבר של ערד בן 1,500 יחידות דיור, באתר הארץ, 8 ביוני 2003
  7. ^ צפריר רינתהמשרד לאיכות הסביבה נגד עיר חדשה בנגב, באתר הארץ, 3 ביוני 2003
  8. ^ גדי גולן, ‏שטח השיפוט של מיתר יורחב ויכלול את כרמית, חירן ויתיר, באתר גלובס, 25 ביולי 2004
  9. ^ ארז צפדיה, סרק סרק, תכנון סרק, באתר "העוקץ", 25 ביולי 2013
  10. ^ 1 2 רע"א 3094/11 איברהים פרהוד אבו אלקיעאן ואחרים נ' מדינת ישראל, ניתן ב-5 במאי 2015
  11. ^ מיכל גרינברג,יואב שטרן, לאחר 50 שנה: המדינה הרסה 30 מבתי הכפר הבדווי הלא מוכר עתיר כדי להקים במקומו יישוב יהודי, באתר הארץ, 25 ביוני 2007
  12. ^ ג'קי חורי, משרד ראש הממשלה התערב ומנע מוועדה מקצועית הכרה ב-2 כפרים בדוויים, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2010
  13. ^ שירלי סיידלר, בחברה הערבית נערכים למחאה ארצית בעקבות החלטת העליון לפנות כפר בנגב, באתר הארץ, 5 במאי 2015
  14. ^ סיידלר, שירלי (21 במאי 2015). "שרת המשפטים שקד: אין אפליה בהחלטת העליון לפנות את הכפר הבדואי אום אל־חיראן". הארץ. הארץ. 
  15. ^ משה גולן, ‏המדינה תהרוס כפר בדואי בנגב - ותבנה יישוב דתי-לאומי, באתר גלובס, 27 בספטמבר 2012
    שי פאזונר, המועצה הארצית אישרה להרוס כפר בדואי בנגב לטובת הקמת היישוב חירן, באתר כלכליסט, 27 בספטמבר 2012
  16. ^ אפרים מיכאלי, יחודשו העבודות להקמת היישוב החדש חירן, באתר ערוץ 20, 31 ביולי 2017
  17. ^ ג'קי חוריו אלמוג בן זכרי, תקנון האגודה השיתופית של היישוב חירן קובע כי רק יהודים יוכלו להיות חלק ממנה, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2017
  18. ^ אלמוג בן זכרי, דרעי הודיע על סיפוח יישוב למועצה האזורית תמר למרות התנגדותה, באתר הארץ, 24 בינואר 2019