חלאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מדבקת "חלאל" על מוצר מזון
דוכן בשר "חלאל" בסופרמרקט בקנדה

חלאלערבית: حلال‎) הוא מונח בשריעה, דין דתם של המוסלמים, שמשמעותו "היתר". מונח זה מתייחס לכל הפעולות המוגדרות בין תחום הציווי ("פארד") לתחום האיסור ("חראם"). אולם בשימוש יומיומי הכוונה בדרך כלל לבשר מותר לאכילה על פי האסלאם.

לעומת הכשרות היהודית שאוסרת זאת, אצל המוסלמים אין הגבלות לגביי צריכת בשר עם חלב בכלל, מותר להם גם לאכול בשר לא-כשר מחיות כמו גמלים, חסילונים או ארנבים – אך מנגד, אסור בקרב רוב המוסלמים לצרוך אלכוהול כמשקה שבוודאות משכר (איסור "ח'מר" - خمر‎) ואף לא כמרכיב באוכל, וזאת על מנת שייחשב חלאל (לעומת היהדות שבה היין נוכח בקידוש של שבת ואף בחגים כמו פסח ופורים).(אנ')(אנ')(אנ')

היתרים ואיסורים על בשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסלאם, השריעה מורה כי על המוסלמי לאכול רק בשר שנשחט בשם אללה (שנאמר עליו תסמיה) ועונה על דרישות שונות. בשר כזה קרוי "חלאל" (حَلال) או "חוקי". מנגד, החוק המוסלמי אוסר לאכול בשר חזיר, או בשר שנשחט שלא בשם אללה. החוק מגדיר גם "חראם", כלומר - סוגים אחרים של חיות האסורים למאכל, ביניהם בשר קוף, כלב, חתול וחיות טורפות אחרות. דיני המאכלים המותרים והאסורים מופיעים, בין היתר בסורת אל-מאאידה (سورة المائدة, הסורה ה-5), איאת 3 - 4.

שחיטת בשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – שחיטה באסלאם
המילה "חלאל" בערבית משמשת כסימון גרפי למאכלים ולשתייה למוסלמים

הצורה המסורתית לשחיטה היא על ידי חיתוך של כלי הדם בצוואר, הגורם מוות מאיבוד דם מהיר. זאת בשונה מהשחיטה היהודית, שבה אין חובה לחתוך את כלי הדם, אף על פי שפעולה זו מומלצת[1]. על פי הקוראן, אין חובה כי הבהמה תישחט על ידי מוסלמי, וגם אהל אל-כתאב, בהם יהודים ונוצרים יכולים לשחוט אותה בהתאם לחוקי החלאל[2]. לפיכך, רוב המוסלמים מקבלים בשר הכשר ליהודים כ"חלאל"[3].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חלאל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שולחן ערוך יורה דעה כב א-ב
  2. ^ אל-מאאידה, 5: "המזון של אלה שקיבלו את הספר כשר לכם"
  3. ^ שגיא קופר, כשרות בגירסת האיסלאם - חראם וחלאל ומה שביניהם, באתר ynet, 26 באפריל 2007