חלבון חומוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חלבון חומוס חלבון מן הצומח, מתקבל על ידי מיצוי בתהליכים שונים של גרעיני חִמְצָה תרבותית (שם מדעי: Cicer arietinum). תהליכי המיצוי יכולים להיות על ידי שימוש בנקודת PH איזואלקטרית, שימוש בהפרדת אוויר או טיפול והפרדה אנזימטיים.

גרגירי החומוס במצבם הטבעי מכילים 16-24% חלבון ובנוסף מכילים סיבים תזונתיים, ברזל, סידן ומינרלים נוספים החיוניים לתפקוד הגוף.[1]

קיימים ריכוזים שונים לחלבון חומוס.

אלרגיה לחומוס נפוצה בעיקר אצל יוצאי אשכנז, בשל חוסר באנזים GSH

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלבון מיוצר בהליך מיצוי או הפרדה, אינו מכיל גלוטן ואינו רשום כאלרגן. המוצר יכול להוות תחליף לחלבון אשר מופק מהחי כגון חלבון ביצה, חלבון חלב וחלבון בשר בקר.[2][3]

אלרגיה לחומוס נפוצה בעיקר אצל יהודי אשכנז - מחסור באנזים Ggr

מוצרים שניתן לבסס על חלבון חומוס: יוגורטים ללא חלב, משקאות צמחיים, חטיפי אנרגיה עתירי חלבון, מאפים, מיונז ללא ביצה, תחליפי בשר ועוד.

יתרונות תזונתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחלבון החומוס מספר יתרונות תזונתיים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P biology.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ביולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.