חלב הלביאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חֲלֵב הַלְבִיאָה היא מעשייה נודעת שמקורה במדרש שוחר טוב וגרסה מעובדת שלה נכנסה לספרו של חיים נחמן ביאליק ״ויהי היום״. במסגרת סדרת הפלסטלינה הישראלית אגדות המלך שלמה של רוני אורן, הופק פרק המבוסס על המעשייה.

המעשייה המקורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעשה היה במלך פרס, שחלה. אמרו לו הרופאים: אין לך רפואה עד שיביאו לך חלב לביאה, ונעשה לך רפואה. אז ענה אחד ואמר לו: אני אביא לך חלב לביאה, אם רצונך, ותנו לי עשר עזים. אמר המלך לעבדו, שיתנו לו. נתנו לו. הלך לגב אריות, והייתה שם לביאה אחת מינקת גוריה. יום ראשון עמד מרחוק והשליך עז אחת ואכלתה. יום שני נתקרב מעט, והשליך לה אחרת. וכן היה עושה בכל יום ויום עד שהיה משחק עמה, ולקח מחלבה והלך לו. כשהיה בחצי הדרך ראה בחלום שהיו כל איבריו מריבים זה עם זה. הרגלים אומרות: אין בכל האיברים דומים לנו, לפי שאם לא הלכנו לא היה יכול להביא מן הלביאה חלב והידיים אומרות: אין כמונו, לפי שאם לא היינו אנו שחלבנו לא היה יכול לעשות שום דבר; העיניים אמרו: אנו למעלה מן הכל. שאם לא היינו מראים לו את הדרך לא היה נעשה דבר. ענה הלב ואמר: אין כמוני, אם לא נתתי עצה - מה הועלתם כולכם! ענה הלשון ואמר להם: אין כמוני, לפי שאם לא אמרתי את הדבר - מי היה עושה אותו? השיבו לה כל האיברים: איך לא יראת להדמות אלינו, הלוא את סגורה ונתונה במקום חושך ואפלה, ואין בך עצם כאשר לשאר איברים. אמרה להם הלשון: הלוא תראו שאני מלך ושולט עליכם. שמר האיש את הדברים האלה. הלך אצל המלך, אמר לו: אדוני המלך, הא לך חלב כלבה. קצף המלך ואמר לתלותו. כשהיה הולך להתלות, התחילו האיברים לבכות. אמרה להם הלשון: הלוא אמרתי לכם שאין בכם ממש. ואמרה הלשון: אם אני מצלת אתכם, תודו לי שאני מלך עליכם. מיד אמר הלשון: השיבני אל המלך, אולי אנצל. השיבהו אליו. אמר לו: למה צווית לתלותי? זו תורה וזו שכרה?! אמר לו: שהבאת לי חלב כלבה. אמר לו: ומה אכפת לך אם יהיה לך רפואה? ועוד, לביאה - כלבה קרין לה. לקחו ממנו וניסו אותו, ונמצא חלב לביאה. אמרו לה האיברים: עכשיו אנו מודים לך שאתה אמרת האמת. וזהו: "מות וחיים ביד לשון" (שוחר טוב לט ב-ג).

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעשייה מספרת על מלך מואב שחלה ועמד למות, רופאים אמרו שכדי להבריא הוא זקוק לחלב לביאה. איש מאנשי מואב לא חפץ במשימה, מלך מואב נזכר בשכנו החבר שלמה המלך ופנה אליו במכתב בבקשה כי יביא לו החלב. שלמה קיבל את המכתב ושלח את בניהו בן יהוידע להביא את החלב. בדרכו נתקל בניהו במכשולים רבים, אך לבסוף הגיע אל החלב ולקח אותו. בניהו חזר לארצו ונתן את החלב לשלמה, שלמה נתן את החלב למואבים שיתנו אותו למלכם. במהלך אחד הלילות בדרך לארצם, יועץ המלך שהוביל את החלב חלם חלום, בחלומו רבו איברי גופו. בחלום האיברים רבו בזכות מי המשימה צלחה- הרגליים אמרו שהם הלו שהוליכו ללביאה, הידיים אמרו שהם אלו שלקחו את החלב, העיניים אמרו שהם ראו את הדרך והלביאה, הלב אמר שהוא זה שמחייה את הגוף, הלשון אמרה שאם לא היא מדברת כלום לא מצליח. בעקבות אמירתה של הלשון בזו עליה שאר האיברים בטענה שהיא עצם אין בה והיא מתנשאת ללא סיבה, הלשון רצתה ללמד לקח את האיברים ואמרה "היום תראו כי אני השולטת בכם!". שהגיע היועץ למלך הוא אמר "הינה שבנו אדוני המלך, והבאנו לך חלב כלבה", המלך כעס רבות וקרא לתלות את היועץ והמואבים שהיו עמו. לאחר מכן אמרה הלשון לאיברים "הראיתי היום כי כולכם בידי! תודו כי אני המושלת בכם!" והאיברים הודו כי המושלת, הלשון אמרה לתולה כי תובאו לשר הטבחים ותבשר טובות. שחזר היועץ למלך הוא אמר את מה שהיה צריך להגיד מלכתחילה, זהו חלב לביאה ולא חלב כלבה.

מוסר השכל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסר ההשכל הוא כי לדיבור עלולות להיות השלכות דרסטיות עד כדי חריצת גורל לחיים או למוות, כפתגם הנודע "חיים ומוות ביד בלשון", המבוסס על דברי שלמה: "מָוֶת וְחַיִּים, בְּיַד-לָשׁוֹן; וְאֹהֲבֶיהָ, יֹאכַל פִּרְיָהּ." (ספר משלי, פרק י"ח, פסוק כ"א).


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P literature.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.