חלה (מתנות כהונה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: הטקסט נכתב בשפה הלכתית. יש לפשט את האמור כאן כך שקורא ללא ידע מוקדם יוכל להבין על מה מדובר.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
חלה
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר במדבר, פרק ט"ו, ספר נחמיה, פרק י'
משנה מסכת חלה
משנה תורה לרמב"ם סדר זרעים הלכות תרומות
שולחן ערוך יורה דעה סימן שלג
ספרי מניין המצוות רמב"ם ספר המצוות, ספר החינוך מצווה שפ"ה
שריפת בצק שהופרש לחלה

תרומת חלה (או נתינת ראשית העריסה או נתינת חלה או הפרשת חלה) היא מצוות עשה מן התורה המחייבת יהודי בעל עיסה להפריש ("להרים") חלק מראש עיסתו ולתת אותה מתנה לכהן חינם ללא תמורה. על הכהן לאכול את תרומת החלה בטהרה. מצווה זו נמנית במניין המצוות‏[1] והיא אחת מעשרים וארבעה מתנות כהונה.

מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המצווה מופיע בחומש במדבר, כמצווה הניתנת טרם כניסת בני ישראל לארץ ישראל;

Cquote2.svg

בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ..וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה' רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַה' תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם

Cquote3.svg
ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוקים י"ח-כ"א

עם שיבת ציון בתקופת ראשית בית המקדש השני מופיעה בספר נחמיה כריתת אמנה וברית בה מוזכרת מצוות תרומת החלה לכהנים;

Cquote2.svg

אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים וְעַל הֶחָתוּם שָׂרֵינוּ...בָאִים בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה לָלֶכֶת בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִתְּנָה בְּיַד מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים וְלִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְו‍ֹת ה' אֲדֹנֵינוּ ..וְאֶת רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵינוּ..נָבִיא לַכֹּהֲנִים

Cquote3.svg
ספר נחמיה, פרק י', פסוקים א'-ל"ח

המועד בו ניתנה המצווה וטעמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצוות חלה ניתנה לבני ישראל אחר חטא המרגלים[2]. הכלי יקר מנמק כי לאחר חטא המרגלים זיכה הקדוש ברוך הוא את בני ישראל במצווה זו על מנת לנגד החטא ויוחל ברכה בביתם ובעיסתם‏[3]. עוד הוא מבאר כי ארץ ישראל מבורכת על ידי השקיית מי גשמים - שלא עמלים להשיגה - לעומת מי נילוס של ארץ מצרים שהיו מוכרחים לטרוח להשקות שדותיהם. בכך שבארץ מצרים שורת הדין נתונה למנוע מתן ממי שלא עמל בשדה. מטעם זה, חייבים למסור חלק מראש העיסה אל הכהן להודות לקדוש ברוך הוא שמוריד גשמים בחסדו‏[4]. כמו כן, הרבי מליובאוויטש מגדיר את מצוות חלה כפריעת חוב לקדוש ברוך הוא‏[5].

חשיבות המצווה מתבטאת בחובה לתרום חלה גם בשנת השמיטה[6], ואף עני המלקט דגן ("פאה") ופטור מלתת מעשר, עדיין חייב להרים תרומת חלה מעיסת לקיטתו. וגם העושים עיסה ממעשר שני בירושלים חייבים בתרומת חלה‏[7]. גם הלוויים - עם שיש דעות שהם פטורים ממתנת הזרוע לחיים וקיבה, חייבים לתת תרומת מחלתם‏[8].

יש סוברים כי תרומת חלה היא מצווה התלויה בארץ, ומבטאת את קדושת ארץ ישראל ולכן נוהגת רק בארץ, ואילו לדעתו של הרב אלעזר מגרמיזא המצווה נוהגת אף בחוץ לארץ מכיוון שכתוב "תתנו .. לדורותיכם"‏[9].

המצוה בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד בבלי‏[10] נחלקו אמוראים אם מצוות הפרשת חלה בימינו בארץ ישראל היא חיוב מן התורה או רק תקנת חכמים. לדעת האמורא ריש לקיש[11] היא תקנת חכמים, ואילו לדעת האמורא רבי יוחנן היא מן התורה‏[12].

מאחר שאת תרומת החלה צריך הכהן לאכול בטהרה, ובימינו אין אפשרות לכהן לטהר את עצמו, שורפים את תרומת החלה ולא נותנים אותה לכהן. אולם יש דעות שגם כיום עדיף לתת את החלה לכהן על מנת שיאכיל אותה לבהמתו, כדי להימנע מאיסור בל תשחית[13].

דיני המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיוב תרומת החלה קיים רק בעיסה העשויה מאחד מחמשת מיני דגן בלבד; חיטה, שעורה, כוסמין, שיפון ושיבולת שועל[14].

כמות הקמח המינימלית המחויבת בהפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמות הקמח המינימלית ממנה יש חובה להפריש היא "עשירית האיפה", דבר הנלמד מהפסוק "ראשית עריסותיכם". מכאן למדו חז"ל, שרק מי שאופה כמות בגודל של "עיסת מדבר" - שנחשב כעיסה חשובה - חייב בחלה. נושא הכמות המינימלית של הקמח שממנה יש להפריש חלה שנוי במחלוקת מתקופת התנאים ועד ימינו. נקבעה להלכה שיטת חכמים שיש להפריש מכמות של 43.2 פעמים כביצה. הכמות היא לדעת חלק מהפוסקים כ-1,600 גרם, ומי שאופה כמות קטנה מזו, צריך להפריש ולא לברך. על כמות של 1000 גרם ומטה אין מפרישים כלל. לשיטת הרב מרדכי אליהו לא מפרישים על כמות הפחותה מ-1,666 גרם, ומפרישים בלא ברכה מכמות זו ועד כמות של 2,400 גרם. על פי החזון איש, לא מברכים על קמח בכמות הפחותה מ-2,250 גרם, ולשיטתו שימוש בפחות מ-1,200 גרם קמח פוטר מהפרשת חלה בכלל.

חלקי המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת הרמב"ן, מצוות תרומת חלה כוללת שני חלקים, החלק הראשון הוא "הפרשת" חלקו של הכהן, והחלק השני הוא מסירת החלה לכהן‏[15]. ועיקר המצווה היא מסירת החלה לכהן‏[16].

זמן ההפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחלקו התנאים במשנה ממתי חל החיוב להפריש את תרומת החלה, לדעת רבי עקיבא חייבים להפריש את התרומה אחר האפייה (מש"יקרום" הלחם בתנור), ואילו לדעת רבי יוחנן בן נורי חייבים להפריש את מתנת החלה מן העיסה עוד טרם אפייתה ורק בדיעבד ניתן להפריש החלה אחר גמר האפייה. לשתי הדעות ניתן לתת לכהן לחם אפוי ולא בצק. להלכה נפסק כרבי יוחנן בן נורי‏[17].

מצוות הפרשת חלה היא אחת משלוש המצוות שנמסרו לנשים (חלה, נידה והדלקת הנר), אף על פי שגברים חייבים במצווה זו כמו הנשים. אין ליהנות מהעיסה לפני שהופרשה ממנה התרומה.

שיעור תרומת החלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעור ההפרשה לא מצוין בפירוש בתורה, אלא נאמר - "ראשית עריסותיכם", ללא שיעור מדויק. על כן מן התורה די להפריש כמות כל שהיא. אמנם חז"ל קבעו שני שיעורי הפרשה - אחת לאפיה ביתית, ואחת למאפייה עסקית:

  • אפיה ביתית - אחת מעשרים וארבעה מן העיסה (1/24).
  • מאפיה עסקית - אחת מארבעים ושמונה מן העיסה (1/48).
  • בזמננו מפרישים, רק חתיכה קטנה ("כלשהו"), כי התרומה לא נמסרת לכהן לאכילה אלא נשרפת.
  • בנוסף קבעו חז"ל כי אין להפריש חלה שלמה בלא להותיר חלק ממנה למאכל: 'העושה כל עיסתו חלה להפרשה, לא עשה כלום עד שישאיר קצת'.

בחוץ לארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרשת חלה ממצה שמורה במאפיית "בארא פארק שמורה מצה" בברוקלין, ההפרשה נעשית על ידי "צירוף סל" ומותרת לאכילה על ידי כהן

מדרבנן, בחוצה לארץ מותר לכהן לאכול את תרומת החלה, לאחר שטבל במקוה טהרה‏[18]. על הכהן האוכל לברך קודם על המאפה, ואחר כך לברך ברכה נוספת: " ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצוונו לאכול תרומה"[19]. באפיית מצות לפסח בחוץ לארץ, יש מקפידים שמעיסת הבצק עבור מצה שמורה של ליל הסדר תופרש חלה לאכילה (ולא לשריפה) על ידי כהן‏[20].

הברכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניחים את העיסה בקערה ומוציאים ממנה חתיכה להפרשה. יש נוהגים לומר לפני הברכה - "הרי זו חלה" ואז לברך על ההפרשה. נוסח ברכת הפרשת חלה: לספרדים: "להפריש חלה תרומה", לאשכנזים: "להפריש חלה". לאחר ההפרשה יש נוהגים לומר תפילה מיוחדת:

תפילה לאחר הפרשת חלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"יהי רצון מלפניך, ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שמצוות הפרשת חלה תחשב לי כאילו קיימתיה בכל פרטיה ודקדוקיה ותחשב הרמת החלה שאני מרימה כמו הקורבן שהוקרב על גבי המזבח ותתקבל ברצון. וכמו בזמן שבית המקדש היה קיים, הייתה החלה נתונה לכהן והייתה זו לכפרת עוונות, כך תהיה הפרשה זו לכפרת עוונותיי ואז אהיה כאילו נולדתי מחדש נקייה מחטא ועוון ואוכל לקיים מצוות שבת קודש והימים הטובים עם בעלי (וילדינו), להיות ניזונים מקדושת הימים האלה. ובזכות מצוות חלה יהיו ילדינו ניזונים תמיד מידיו של הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו וחסדיו וברוב אהבה. ותקבל מצוות חלה כאילו נתתי מעשר. וכשם שהנני מקיימת מצוות חלה בכל לבי, כך יתעוררו רחמיו של הקדוש ברוך הוא לשמרני מצער וממכאובים כל הימים. אמן כן יהי רצון"[21]

הלכות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין מפרישים חלה בלא רשות בעל העיסה. לכתחילה עדיף להפריש חלה מן הבצק, אך אם שכח, אפשר להפריש מן הלחם האפוי. כמו כן יש להקפיד להשליך את החתיכה המופרשת בדרך כבוד, ולא להכניסה לתנור לאפייה כי היא עלולה לאסור באכילה את שאר הבצק הנאפה. לדעת הרב מרדכי אליהו יש לעטפה בשתי שקיות לפני השלכתה לאשפה. ויש שמקפידים לשרפה.

סגולה למקיימיה ועונש למבטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היות שחלה נחשבת כתרומה, היא נכללת בברכה המובאת בספר מלאכי "ובחנוני נא בזאת..והריקותי לכם ברכה עד בלי די" (מלאכי). גם הנביא יחזקאל מזכיר ברכות מיוחדות למקיימים מצווה זו; "וְרֵאשִׁית כָּל בִּכּוּרֵי כֹל וְכָל תְּרוּמַת כֹּל מִכֹּל תְּרוּמוֹתֵיכֶם לַכֹּהֲנִים יִהְיֶה וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ " (יחזקאל מד ל)[22]. במדרש מבואר שמצוות חלה מיוחדת בכך שדוד המלך השיג כפרה על מעשיו עם אוריה החתי על ידי קיום מצווה זו‏[23]. בתלמוד בבלי מובא שמן השמים עונשים על ביטולה על ידי שמונעים ברכה "במכונס", ומארה משתלחת בשעורים, ובעלי השדות זורעים זרע וזרים באים ונהנים מיבולם בלי תשלום לבעלים‏[24].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המצווה ה-שפ"ה מתוך תרי"ג מצוות לפי מניין בעל ספר החינוך.
  2. ^ בתלמוד ירושלמי מבואר שהמרגלים -בחזרתם למחנה ישראל- ליעגו על משה ואהרן ועסקיהם בתורת חלה למרות שאינם נכנסים ארצה -תענית כג:
  3. ^ ספורנו לבמדבר טו כ
  4. ^ כל"י במדבר כו סד
  5. ^ שיחת קודש תשל"ו 9-26 29:00
  6. ^ תלמוד בבלי מסכת בכורות דף יב
  7. ^ ספרי לספר במדבר טו כא
  8. ^ ספרי במדבר טו יט סק כ"ד (דפוס "התורה והמצווה")
  9. ^ רוקח לחומש (דפוס יואל קלוגמאן ובנו) במדבר פרשת חלה
  10. ^ מסכת יבמות דף פא עמוד א
  11. ^ וכמוהו סברו הרמב"ם (תרומות א,כו) ורבי יוסף קארו (בית יוסף בטור יורה דעה סימן של"א)
  12. ^ וכך סברו השל"ה (שלה א שמט) שמצטט את דברי ספר החרידים; "הראב"ד ורש"י ובעלי תוספות ורבינו שמשון פסקו כרבי יוחנן וכן..יוסף טוב עלם ו..ר' מתתיה ו..בעל העזר ו..אליעזר טהור קודש"
  13. ^ של"ה חלק א דף שנ"ד ; בכך גם עומדים על קיום דברי המשנה שלא ישתכח תורת חלה מישראל -מסכת חלה ד:ז
  14. ^ משניות מסכת חלה א א | ספרי במדבר טו:כא
  15. ^ בא ללמד שההרמה וההרמה הם שתי מצות שלא נאמר שדי בהרמה לבד..לכן אמר בכאן "תרימו" ושם (דברים יח) "תתן לו" - רמב"ן השגות למניין המצוות שרש י"ב כפי שהובא בפירוש "התורה והמצווה" לספרי במדבר טו יט סעיף קטן כד. ומבוסס על דברי רבי יונתן המובאים בספרי. וכן דעת התוספות רי"ד בפירושו לתלמוד - מסכת קידושין דף נ"ח עמוד ב
  16. ^ כך כפי ביטוי הכתוב "נתינה" שו"ת נוב"י מהד"ת סי' רא
  17. ^ ספרי במדבר טו כא סעיף קטן כה
  18. ^ וגם אין טומאה יוצא מגופו בעת האכילה -שולחן ערוך הרב סימן תנז סעיף כ
  19. ^ רמב"ם סוף הלכות תרומה הובא בהגהת הרמ"א לשולחן ערוך יורה דעה סימן שכב:ה
  20. ^ באר היטב לשולחן ערוך יורה דעה סימן שכב סעיף קטן ז
  21. ^ ראה אתר הפרשת חלה http://www.ychallah.co.il/html/tfilat_hafrashat_challah.html
  22. ^ שיחת קודש מהאדמו"ר מליובאוויטש ו' ניסן תשל"ד; כ"ו סיון תשל"ו
  23. ^ "בהאי ג"ם אתכפר דוד והאי איהו שיעורא דחלה מ"ג ביצים ותוספת חומש ביצה רמיז וחמישיתו יוסף עליו" - השמטות לספר זהר מהתחלת הטקסט
  24. ^ מסכת שבת דף לב עמוד ב

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.