חלום סקיפיו (רומן)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חלום סקיפיו
The Dream of Scipio
מידע כללי
מאת איאן פירס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן היסטורי, מסתורין, רומן פשע עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות קונטה ונסן עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה Vintage Books עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 2002 עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
מסת"ב 978-2-7144-3687-0
הספרייה הלאומית 002532125
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חלום סקיפיו (אנגלית: The Dream of Scipio) הוא רומן מאת איאן פירס. העלילה מתרחשת בפרובאנס שבצרפת בשלושה אירועים חשובים בהיסטוריית תרבות המערב – התמוטטות האימפריה הרומית במאה החמישית, המוות השחור במאה הארבע עשרה, ומלחמת העולם השנייה במאה העשרים. בעלילה שלושה גיבורים שגורלם מתואר בספר, והם (בהתאמה): מנליוס היפומנס, אריסטוקרט גאלי הנחוש לשמר את תרבות רומא. אוליבייה דה נואיין, משורר ומלומד, הפועל בחצר האפיפיור באביניון. ז'וליין ברנב, אינטלקטואל המשתף פעולה עם משטר וישי.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורו של כל גיבור מוצג דרך הסיפור, והשלושה מקושרים דרך "חלום סקיפיו", יצירה שנכתבה בידי מנלאוס (ונקראה על שם יצירתו הקלאסית של קיקרו), שמתגלה בידי אוליבייה וז'וליין, כל אחד בזמנו. את ההשראה ליצירה נתנה למנלאוס מורתו, סופיה, פילוסופית ניאופלטונית ובתו של אחד מתלמידיה של היפטיה, הפילוסופית מאלכסנדריה. מנליוס מחבר את היצירה כדי להצדיק את ההחלטות שהוא מקבל כשהוא עומד מול מתקפת הוויזיגותים והבורגונדים, ללא כל תמיכה מרומא. נושאים דתיים ונושאים פוליטיים המשפיעים על הסובלנות הדתית מעצבים את שלושת הסיפורים: במעקב אחר שורשיה של האנטישמיות של המאה העשרים, מתגלות החלטות פוליטיות היסטוריות המשתמשות ביהודים כשעיר לעזאזל. מה שמאחד את שלושת הסיפורים והופך את היצירה לרלוונטית, הוא הדיון העמוק בשאלה כיצד פותרים קונפליקטים מוסריים הנוגעים ברגשות ובמשמעות החיים.

קשרים אפשריים לדמויות היסטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיבור של מנלאוס דומה ליצירה מאת מקרוביוס, פילוסוף נאו-אפלטוני בן המאה החמישית. למשל, הפרק העשירי של הערותיו של מקרוביוס על "חלום סקיפיו" של קיקרו דן בשאלה איך בני אדם מתים בעודם חיים, ולהפך, ואיך נשמות יוצאות מהגוף לאחר מותו הארצי.

סיפורה של סופיה, והחלק הלא רומנטי של קשריה עם מנלאוס, נושא דמיון לא מבוטל לסיפור חייה של היפטיה, פילוסופית ניאופלטונית שנרצחה בידי המון נוצרי. כמו סופיה, היפטיה ניהלה קשר הדדי עם סינסיוס, ההגמון הנוצרי של קירנה, ואף שהיא לא הייתה נוצרית, נוצרים ולא נוצרים כיבדו את היפטיה בשל הגינותה והאינטלקט שלה.

דמותו של אוליבייה דה נואיין קרובה לדמותו של כרטיאן מטרואה. אף שכרטיאן מטרואה חי מאתיים שנה לפני אוליבייה ובאזור אחר של צרפת, הוא מתואר כ"בן מזל בהיותו, מבין המשוררים הצרפתיים המוקדמים, הידוע ביותר בקרב סטודנטים לספרות ימי הביניים, ולא ידוע כמעט לאף אחד אחר.”

מרסל לפלס חולק דמיון עם מוריס פאפון, בהיותו אחד מאנשי המינהל הציבורי היחידים של ממשל וישי שהמשיכו לתפקד במינהל הציבורי של צרפת גם לאחר המלחמה.

הרלב"ג (רבי לוי בן גרשום), הפילוסוף היהודי שמדריך את אוליבייה דה נואיין, הוא דמות היסטורית ממשית, ידועה היטב הן כמלומד דתי והן כמדען (מכתש "רבי לוי" בירח קרוי על שמו). עם זאת, מפגשו עם האפיפיור קלמנט השישי (דמות היסטורית ממשית גם הוא) במהלך המגפה, המתואר בספר, הוא בדוי לחלוטין. למעשה, השאלה אם הרלב"ג כלל היה חי באותו הזמן שנויה במחלוקות בקרב היסטוריונים. המשרתת של הרלב"ג, רבקה, אהובתו של אוליבייה, גם היא בדויה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]