חלומות פרטיים

חלומות פרטיים
The Road Home
מידע כללי
מאת	רוז טרמיין
שפת המקור	אנגלית
סוגה	רומן
הוצאה
תאריך הוצאה	2008
מספר עמודים	429
הוצאה בעברית
הוצאה	הוצאת סימנים
תאריך	2009
תרגום	ניצה פלד
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	003153695

חלומות פרטיים (במקור באנגלית: The Road Home), הוא ספר שכתבה רוז טרמיין בשנת 2008. הספר יצא לאור בעברית בתרגום של ניצה פלד באמצע שנת 2009, בהוצאת סימנים ובשיתוף ידיעות ספרים.

עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור עוסק בלב, מהגר ממזרח אירופה, אלמן בגיל העמידה. הוא עוזב את הכפר אורור בו גר לאחר שהמנסרה בה עבד נסגרה ולא הייתה לו פרנסה אחרת. הוא נוסע ללונדון באוטובוס החוצה את אירופה כדי לחפש עבודה על מנת להרויח כסף שיוכל לשלוח הביתה. בבית הוא משאיר את בִּתו בת החמש, אִמו המטפלת בה ואת חברו הטוב יחד איתו עבד במנסרה. החבר קנה מכונית שברולט עתיקת ימים בעזרתה הוא מנסה להתפרנס כנהג אבל צריך להשקיע בתיקון המכונית ללא הפסקה.

בנסיעה הוא יושב ליד לידיה העובדת כמתרגמת ומעוניינת לשמור איתו על קשר. במהלך שהותו בלונדון היא מזמינה אותו לקונצרט, עוזרת לו למצוא מקום מגורים סביר ומלווה לו כסף כשהיה זקוק לו לשחרור מהמשטרה. לב עובד כמחלק עלוני פרסומת למסעדת קבב שבעליה מוסלמי. אחר כך הוא שוטף כלים ודואג לנקיון המטבח במסעדת חמישה כוכבים. הוא שוכר חדר בדירה של אירי גרוש עמו הוא מתיידד.

במסעדה הוא מכיר שפית צעירה עמה הוא מנהל רומן לוהט משך זמן מה. היחסים עם השפית מסתיימים כאשר הוא מביע את דעתו על עבודות האמנות של אחד מידידיה שלא מצאו חן בעיניו. דרכה הוא מכיר בית אבות שם הוא מתחיל לעבוד כטבח ולאחר שפוטר מעבודתו במסעדת היוקרה עקב המשבר ביחסיו עם השפית הצעירה הוא מוצא עבודה במסעדה יוונית. הוא שם לב לתפריטים ולומד להכין את המנות המוגשות במסעדת היוקרה בה עבד ומפתח חלום להקים מסעדה טובה וזולה בעיר ליד כפר הולדתו שהשלטונות מתכננים להקים סכר להפקת חשמל ולהציף את המקום במים.

בבית האבות הוא מכיר אשה עשירה המורישה לו מכספה בגלל תשומת הלב שלו אליה. בעבודה הוא חוסך די כסף כדי לממש את חלום המסעדה לפי רשימות ועצות שקיבל מבעל מסעדת חמשת כוכבים בה עבד. כאשר יש בידו די כסף הוא חוזר לארצו בטיסה ומקים את מסעדת החלומות שלו עם חברו הטוב מימי עבודתם המשותפת במנסרה ועם אשה שפגש כאשר החלו להתעניין במסעדות בעיר הסמוכה לכפר. ספר בעקבות מות האישה האהובה, בדומה ל"השם של העולם" שכתב דניס ג'ונסון. הסיפור והסגנון שונים מאוד. שפע תפריטים לאוהבי אוכל כמו בספר "פשפש הנשפים" מאת ין גה לינג. הסיפור שונה וגם המאכלים שונים.

פרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2008 קבלה רוז טרמיין את הפרס הבריטי היוקרתי לספרות - פרס אורנג' לספרה הדרך הביתה בהיותו הרומן הטוב ביותר באותה שנה שנכתב בידי אשה.

ביקורת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליסל שילינגר (Liesl Schillinger) מהניו יורק טיימס סקר את הספר וכתב שסופרת זריזה עם פחות משמעת עצמית הייתה מתפתה להקל את המעבר של לב מהחלומות בהקיץ שלו אל העולם המעשי, או שהייתה משמחת את לב עם כובע קטיפה בבתי הקפה לאורך הנהר של לונדון, או שהייתה מביאה את רודי כנהג בדרך בלישה. רוז טרמיין מצויה בעסקי ההמצאות ולא כל כך בענייני פנטזיות והחלפת המציאות. טרמיין מובילה את לב דרך הסוד שלה לא לחשוב על אורור החשוכה ולא לחשוב על העבר. גם ההווה הוא עבודת הדמיון.

בסקירה של הגארדיאן נאמר שטרמיין נהנתה באופן ברור לצפות בעשירי לונדון, התפלות והאנוכיות שלהם כפי שהם נראים בעיניים של לב. היא נהנית לתאר את העבודה העמוסה במטבח של מסעדת היוקרה. היא מתארת בפירוט רב מקצת הארוחות שלב לומד להכין כאשר הוא משפר את היכולת והניסיון הקולינרי שלו. באופן מוזר, רק לקראת סוף הספר אנו זוכים לקבל את מנות האוכל האופייניות למדינה ממנה בא לב, ארנבת ברוטב ערער ורביולי אצות.