חלוקת התנ"ך לסדרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חלוקה לסדרים היא שיטה לחלוקת התנ"ך למקטעים קצרים ששימשה בעם היהודי קודם לחלוקה לפרקים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורה ישנם 154[1] סדרים ובנ"ך ישנם 293 סדרים נוספים. במנהג ארץ ישראל הקדום, היו קוראים בתורה בשבתות על פי חלוקת הסדרים, במחזור שאורכו כשלוש שנים וחצי.[2].""לבני מערבא דמסקי לדאורייתא בתלת שנין""[3].

כמו בחלוקה התורה לפרשות השבוע, גם בחלוקה הארץ ישראלית לסדרים היו הפטרות כפי שנמצא בגניזה הקהירית[4].

במהלך הדורות חלוקה זו הוזכרה פעמים רבות וחלק מספרות המדרש מחולקת על פיה. כמו כן, היא מוזכרת גם במהדורות של פרשנות לתנ"ך[5].

מהדורת תנ"ך קורן היה התנ"ך המודפס הראשון, שהציג את החלוקה לסדרים בציון האותיות בערך מספרי עולה (לצידו של הכתוב), מאוחר יותר יצא תנ"ך על פי כתר ארם צובא (בהוצאת מוסד הרב קוק ובעריכת הרב מרדכי ברויאר) שגם סימן חלוקה זו על ידי הוספת האות ס לצד כל התחלת סדר, כמו שמסומן בכתבי היד.

החלוקה לפרקים שונה מהחלוקה לסדרים מבחינת תחילת הסדר והפרק ובכך מלמדת אותנו לגבי ההבדלים בין השקפת העולם היהודית להשקפת העולם הנוצרית עליה התבססה החלוקה לפרקים. רוב הסדרים מתחילים או מסתיימים בנושא חדש, בפרשה פתוחה או סגורה חדשה, אולם לא כולם, לפעמים הסדר מתחיל מספר פסקים לפני הנושא החדש על מנת להתחיל בתוכן של טובה או נחמה למשל בספר יחזקאל טז' ס' או עובדיה א' כא'[6].

לתנ"ך קורן צורפה הקדמה המסבירה את השתלשלות החלוקה היהודית לסדרים, ההשערות לגביה, וחשיבותה לישראל כיום.

כמות הסדרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן שתי מסורות מרכזיות לגבי מספר סדרי התורה. בהוצאת קורן השתמשו בחלוקה ל-154 סדרים, אך יש גם רשימות של 167 סדרים, כמו בכתב היד של הסופר שמואל בן אברהם המכונה לנינגרד. החוקרים סבורים[דרוש מקור] שזו גם הרשימה שהייתה בכתר ארם צובא, מפאת הדמיון בין כתבי היד.

בתוך שני המספרים הללו, 154 ו 167, יש רשימות שונות היכן התחילו הסדרים. כי זה היה קשור למנהג הקריאה בתורה בשבת בארץ ישראל, והיו דעות ומנהגים שונים[דרוש מקור]. אולם, על רוב ראשי הסדרים יש הסכמה וההבדלים הם מועטים יחסית. התלמוד והרמב"ם מציינים שקריאת הסדרים בשבתות ערכה שלוש שנים, ויש מקור ספר החילוקים המדבר על שלוש שנים וחצי. המספר 154 הוא יותר ממה שנדרש לשלוש שנים רגילות והמספר 167 הוא פחות ממה שנדרש לשלוש שנים וחצי. כנראה שהזמן שהתלמוד מציין שלקח לסיים את כל התורה הוא בקירוב. זאת אומרת שבארץ ישראל קראו את התורה בתקופה שבין 3 ל 3.5 שנים. בניגוד למנהג הרווח כיום לסיים את התורה פעם בשנה באותו תאריך (שמחת תורה).

כמות הסדרים שבספרי הנ"ך היא כמספר ימי החול בשנה, כך שאם לומדים סדר אחד בכל יום חול, ואת פרשת השבוע אחת בכל שבת, מסיימים לקרוא את כל התנ"ך בשנה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמנם ראו בהמשך
  2. ^ בשונה ממנהג יהדות בבל, הנהוג כיום בכל עם ישראל, לקרוא בתורה במחזור שנתי, לפי החלוקה לפרשות
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ט, עמוד ב'
  4. ^ יוסף עופר, "סדרי נביאים וכתובים", תרביץ נח (תשמ"ט), עמ' 173–189.
  5. ^ הקדמה לפירוש המלבי"ם - מהדורת פרשנות שנדפסה על פי ספרי המדרשים לפי ה"פרשתאות" שסומנו באותיות
  6. ^ ההקדמה לתנ"ך המלא בהוצאת קורן