חליטה (הלכה)
החליטה בהלכה נאמרה בהקשר של הכשרת בשר לאכילה. מן התורה ניתן לאכול את הבשר תיכף אחר השחיטה אם הדיח את הדם שעל גביו, זאת משום שדם הבלוע באיברים, כל זמן שלא פירש מהם, מותר. אך הבא לבשל את הבשר חייב להכשירו על מנת שלא יצא הדם הבלוע מן האיברים ויאסר. בהלכה הוצגו שתי דרכים להכשיר את הבשר: האחת היא להרחיק את הדם על ידי מליחת הבשר או צלייתו, והדרך השנייה היא לצומתו במקומו שלא ייצא עוד. הפעולה שבמסגרתה נצמת הבשר נקראת בלשון התלמוד "חליטה". החליטה נעשית באמצעות השריית הבשר במים רותחים או בחומץ שמחמת חריפותו הוא צומת את הבשר ומונע מן הדם לצאת[1][2].
מתקופת הגאונים אין סומכים על פעולת החליטה בפני עצמה להתיר את בישול הבשר, כיוון ש"אין אנו בקיאין בחליטה"[3]. מאידך לדעת הרמב"ם[4] מלבד תהליך המליחה הרגיל של הבשר,[5] יש חיוב נוסף לחלוט את הבשר במים רותחים בסיום התהליך, ובעקבותיו נוהגים כך יהודי תימן[6]. בשאר העדות לא נהוג לחלוט כדברי הראב"ד בהשגותיו: "לא שמענו ולא ראינו מימינו", וכך פסק הרמ"א[1]. רבי יוסף קארו מביא את שתי השיטות בשולחן ערוך, ולפי פרשנות הש"ך, יש להשתדל לנהוג כך.
לפי המשנה בצק שנחלט ברותחים, שוב לא מחמיץ וכשר לאכילה בפסח, אולם מתקופת הגאונים נוהגים לאסור פעולה זו[7].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך "מיקרופדיה תלמודית:חליטה", באתר ויקישיבה
- הסבר מנהג תימן בעניין חליטה (אורכב 26.06.2019 בארכיון Wayback Machine) באתר נצח ישראל
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ס"ט, סעיף י"ט.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ח תוספות ד"ה 'שנפל'.
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ע"ג, סעיף ב'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ו', הלכה י'.
- ^ לגבי צלייה, יש דיון ארוך בין הפוסקים אם הרמב"ם מצריך חליטה
- ^ הרב יצחק רצאבי שולחן ערוך המקוצר חלק ד' עמוד קי"ז.
- ^ ראו משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות חמץ ומצה, פרק ה', הלכה ג'